ורד גינדי מעידה על עצמה שמאז ומתמיד הטילה ספק, חקרה, שאלה שאלות. היא מעולם לא קיבלה את המובן מאליו ולא התחברה לרגיל, לסתמי, לבנאלי. לכן גם בחרה ללמוד פילוסופיה ומזרח אסיה, ואז פילוסופיה ודתות ולבסוף ארכיטקטורה וב-19 השנים האחרונות היא כאן, בישראל, בעשייה שמשנה את ענף האדריכלות ועיצוב הפנים.
"החיים שלי הם מסע"
מודה גינדי, "היום אני בת 49 אבל את הקריירה שלי התחלתי בגיל מאוד צעיר. למדתי כל שנות ה-20 של חיי, מתוך האמונה שמה שאתה עושה בתקופה הזו משפיע על כל חייך. פילוסופיה זה לשאול שאלות, לתקוף את המובן מאליו מנקודות מבט שונות, וזה מה שמשמש אותי בכל תחומי החיים. אני לא יודעת לתכנן ולעצב רק 'יפה', זה משעמם. בכל פעם שאני עושה משהו אני מנסה להמציא את עצמי מחדש".
והגישה הזו היא שהפכה את משרד האדריכלות ועיצוב הפנים שבראשו היא עומדת לאחד המובילים בענף, בדגש על עיצוב פנים בחברות היי טק. "העיצוב שלנו הוא עיצוב לחיים", מודה גינדי, "אני כל הזמן חוקרת, שואלת שאלות, מסתובבת בעולם. מתבוננת בטבע ושואבת משם הרבה מההשראה שלי".
יש במשרד שלך הרבה דגש על ה"וואו". למה?
"זה עניין אמנותי. כשאתה קורא ספר או כתבה אתה מרגיש בפנים אם זה מעולה או בינוני. כשאנשים צופים בסרט טוב שגורם להם לבכות הם מגיבים לזה רגשית. כשאתה רואה אמנות מדהימה זה גורם לך להרגיש משהו. זה נוגע במיתר כלשהו לעומת השגרה, הבנאלי, העולם האפור שבו אנחנו חיים כל הזמן. כשאתה נכנס לחלל שאנחנו מעצבים בסטודיו, המטרה שלנו היא לגרום ללב שלך להחסיר פעימה. אתה תחילה עומד המום לנוכח האירוע ולאט לאט מתרגל. זה משעמם לעשות חללים סתמיים".
גינדי מעסיקה במשרדה כ-30 עובדים ועובדות, כולן נשים פרט לגבר אחד. מנעד הגילים נע בין 61, דרך 50 ועד לעובדת הצעירה ביותר שהיא בת 23. "ככה יצא", מודה גינדי, "נשים פשוט מדהימות. אולי בגלל שהדרך שלי כאישה לא היתה קלה והחיים זימנו לי לא מעט אתגרים, בעיקר בשילוב הבית והקריירה, אני חשה שליחות במה שאני עושה בכל הקשור להעצמה נשית. זו לא סיסמה. הרבה פעמים נשים צעירות עומדות בפני בחירה - לבחור בעצמן, בהתפתחות שלהן, במה שהן אוהבות לעשות, בהתמקצעות, או לבחור להיכנס להריון ולהקים משפחה. זו לא אמורה להיות בחירה. זה אמור להשתלב. לצערי, בחברה שמקדשת הריונות וילדים, עדיין לא השכלנו לעשות זאת בסביבת העבודה. לסייע לנשים לשלב. נשים צעירות שמתחתנות ויולדות ילדים, ועובדות איתי בסטודיו, מצליחות לשלב. לא רק לשלב אלא גם להנהיג. הלקוחות שלנו, ממובילי המשק הישראלי, מסתכלים עליהן כמובילות דעה, דומיננטיות. ככלל, יש יותר נשים בתחום עיצוב הפנים. לטעמי, רוב האדריכלים הגברים אוהבים לבנות, לייצר מאסות אדריכליות המקיימות דיאלוג עם העיר. נשים אדריכליות ומעצבות, וסליחה על ההכללה, נוטות לבחור יותר בצד של העיצוב, במערכת היחסים והאינטימיות הנוצרות בתוך החלל עצמו. החוויה האנושית. אצלנו במשרד נעים לנו ככה, עם השבט שלנו".
מה את הכי אוהבת במקצוע?
"אני אוהבת הכל. את הלקוחות שלי ואת הדיאלוג איתם אבל בעיקר אני אוהבת לשבת עם עצמי לחשוב. אלה רגעים נדירים שבהם אני יכולה להיות לבד. אני מקבלת השראה מכל מיני דברים כמו מבט על ציור, או על הטבע. זה מצית אצלי משהו בקשרים המוחיים שאחר כך בא לידי ביטוי בחלל. הציפייה הבלתי אפשרית שלי מהצוות היא להבין מה אני רוצה ללא מילים ואיך זה אמור לצאת לפועל. מעל הכל אני אוהבת את ההתבודדות שלי עם חומר כלשהו. לאחרונה התחלתי ללמוד קדרות בשביל להאט מעט את קצב החיים. הקדרות זורקת אותי לכל מיני דברים שמשפיעים על החללים שאני עושה".
יש לכם במשרד לקוחות גדולים, בינלאומיים. רוב האתר הוא באנגלית. באיזה שפה בעצם את מתכננת ומעצבת?
"יותר קל לי באנגלית. רוב הלקוחות הם גלובליים, מעט ישראלים, ואנחנו עובדים הרבה עם אדריכלים בחו"ל ואני גם טסה הרבה. השאלה האמיתית היא לא מה שפת האתר אלא מה השפה העיצובית - האם היא גלובלית או מקומית? העולם העיצובי היום נגיש לכל, כמעט גנרי. זה מזכיר את אפקט הפרפר בתורת הכאוס. במקום הזה אנחנו מחפשים את הייחודי, השונה, המקומי. השפה המילולית שלנו צריכה להיות גלובלית אולם שפת העיצוב צריכה להיות מותנית מקום. בסופו של היום אנחנו מעצבים את החוויה האנושית עבור האנשים שחיים פה במדינה, יוצרים, חושבים, יוזמים, מתכנתים, עובדים. עבורם- השפה צריכה להיות ספציפית".
Comments