טלי דביר לבנת, ממייסדות פורום "120 מנהיגות מחברות", זקוקה בדחיפות למתנדבות ומתנדבים שיסייעו לאלפי המשפחות השכולות. בריאיון היא מספרת על הפניות קורעות הלב שמגיעות לחמ"ל סיוע למשפחות שכולות
מאת: דליה בן ארי, מגזין ״את״
היא בת קיבוץ נחל עוז, שחמישה מבני משפחתה נרצחו על ידי חיות האדם בימים הכי קשים וכאוטיים שידעה מדינת ישראל, והתקשרה לבקש עזרה. הוא אח ששכל את אחותו, שוטרת בת 21 בסך הכו שנרצחה בשבת האחרונה ומצא את עצמו חסר אונים נוכח הבירוקרטיה. השניים האלה הם מדגם מייצג של עשרות רבות של פניות שהגיעו לטלי דביר, אקטיביסטית וממייסדות "פורום 120 מנהיגות חברתיות", שפתח חמ"ל בשבת בצהריים עם היוודע ממדי האסון הבלתי נתפס המתרחש לפתחנו.
"הימים סוערים וקשים, והבחור שאחותו נרצחה אמר לי בקול שבור שהם לא יודעים היכן גופתה, שהשמשפחה אינה דוברת היטב עברית ואינה מסוגלת להתמודד עם הבירוקרטיה בעוד אביו נמצא בארצות הברית. 'אנחנו חסרי אונים, איש לא פנה אלינו ולא עדכן אותנו', הוא אמר לי. פנתה גם משפחה משדרות עם קושי שפתי שהבן שירת בתחנת כיבוי אש בנתיבות ונרצח, ועוד עשרות פניות כאוטיות מבני משפחה שכולים", מספרת דביר.
"פתחנו את החמ"ל כדי לסייע למשפחות שכולות שאיבדו את יקיריהן במתקפת הטרור האכזרית, אסון בסדר גודל שלא ידענו כמותו. אנחנו מתמודדות עם ממסד שמתקשה לתת מענה", אומרת דביר, "המערכת האזרחית צריכה לעזור היכן שהמדינה כושלת, היכן שהממסד נאלם דום".
"אני מרגישה שלאנשים אין תקווה", ממשיכה דביר. "לא עונים להם לטלפונים, לא מתקשרים, והם מרגישים התעלמות. כל זה רק מוסיף עוד כאב לפצע המדמם שלהם. כשאתה בתוך האסון, אתה לא מצליח לאגור כוחות, ובתוך החלל הזה אנחנו פועלות. מצד שני זה גם מרחיב לב לדעת שהעם יכול לאתגרים האלה. מדובר הפעם לא רק בחיילים, אלא גם בשוטרים, אנשי מג"ב ואזרחים, ומרגע שפתחנו את החמ"ל אנשים פונים לעזרה".
מה אתן שומעות שם?
"ישנם סיפורי זוועה של אובדן לצד גילויי התנדבות, אחרי שביקשנו עזרה של מתנדבים נוספים עם מסוגלות נפשית לחזק משפחות שכולות. אחרי שלא ענו להם לטלפונים ולא נתנו להם תקווה, אנחנו מנסים לתת לאנשים האלה אופק" .
איך אתן עוזרות בפועל ומהיכן המימון? "אנחנו מצוותות למשפחה חברות פורום שלנו שיכולות לסייע ולהתנהל עם הסיטואציה, וגם מתנדבות ומתנדבים – בהלוויות ולפניהן, וגם נלווה את המשפחות בשבעה ואחריה. פנינו גם לעדי אלון, מייסדת עמותת 'חברות שכולות', שבעצמה שכלה לוחם. עשינו זום עם עשרות אנשים שהצטרפו, וקיבלנו טיפים בין השאר שלא להבטיח הבטחות".
איזה פניות אתן מקבלות למשל? "זו יכולה להיות כל פניה לסיוע. הורים שרוצים לקבור את ילדם לא בעיר מגוריו ונדרשו לשלם על כך 6,000 ש"ח, למשל, או אם שכולה שפנתה אלינו כי היא צריכה סיוע של טכנאי למכונת כביסה – ושלחנו אותו אליה. מבחינת מימון, הגדרנו לעצמנו את הסכום הנדרש ואנחנו זקוקות ל-200 אלף ש"ח. פתחנו ביט ופייבוקס, וכל תרומה מתקבלת בברכה. אפשר לתרום גם 50 ש"ח".
טלי דביר לבנת, נשואה ואם לשלושה, היא ביומיום בעלת משרד הפרסום ONE. בנוסף, היא ייסדה את המיזם החברתי "יום ההשראה הבינלאומי", בעת שירותה הצבאי הייתה קצינת ת"ש חיילית של חיל הרפואה.
כיום, במסגרת הפורום, היא חלק מקבוצת נשים משפיעות, ביניהן הח"כית לשעבר עליזה לביא, אשת התקשורת לשעבר יפעת זמיר ועוד רבות וטובות.
על המתנדבות והמתנדבים היא מספרת כך: "האב השכול אורי בנקי, אביה של שירה בנקי שנרצחה במצעד הגאווה ב-2015 בדקירות סכין על ידי חרדי ישראלי, תומך בשתי משפחות שכולות מנסיונו; עילי, חובש מטבריה שהיה באסון מירון והציל שם אנשים, התקשר ואמר לנו שהאסון הנוכחי מזכיר לו את הבור האנושי הגדול שהיה במירון וביקש להתנדב; פנתה אלינו גם בת שבע, ששכלה את הוריה שעלו מארצות הברית, הרב אלי ואשתו דינה הורוביץ ז"ל, שנרצחו בפיגוע בדירתם שבשומרון והיא עכשיו תורמת מניסיונה".
יש סיפורים שטלטלו אותך במיוחד? "עשינו שיחת זום למתנדבות, ומישהי סיפרה בתחילת המפגש על בחור שנהרג. התברר שאחת מחברות הפורום היא חברה שלו ולא ידעה דבר, היה שם בכי קורע לב. קשה לחזור על כל הזוועות שמקבלים לטלגרם ולווטסאפ, לראות מחבל שמשחית גופה והמשפחה מזהה את יקירה, מחבלים לוקחים טלפונים של חיילים ומצלמים סרטונים איומים ומפיצים אותם בטלפון של הנרצחים. יש פה גם ילדים, קשישים, נשים בהיריון ותינוק בן תשעה חודשים. כל סיפור הוא סיפור כואב, מדברים על לפחות 1,200 נרצחים וחללים, ומאחורי כל מספר יש שם: ינאי, עומרי, נתנאל, אופיר, יונתן, נעמה ועדי ועוד כל כך הרבה בנות, חלקן בנות 19 במותן. אני עומדת מול אותן משפחות ואי אפשר שלא לבכות. ועכשיו, כל מה שאני רוצה זה לפזר למשפחות האלה ניצוץ של אור".
להתנדבות לחצו כאן
Comentários