לוקיישן ותקווה נפגשים בסמטת ההשראה

המשוררת סמדר שרת משתפת בתהליך היצירה, איך ולאן מגיעה ההשראה. הדרך המרתקת והתובנות במאמר על דרכיה הנסתרות של ההשראה

מאז שאני זוכרת את עצמי חוויתי רגעי השראה שגרמו לי אושר גדול.

שנים הלכתי לאורך חוף הים בעיר מגורי אשדוד, אבל ההשראה נשארה מחוצה לי, בים. יצאתי לסדנאות במדבר ובצפון וכתבתי, אך היה לי קשה להכיל ולנצור את ההשראה בתוכי.

הייתי זקוקה למרחבים. כתבתי בליסבון, באי סקירוס ביוון, בברצלונה, בלונדון ובפריז. רק לא בבית.

עם השנים פרסמתי שישה ספרי שירה אך בתהליך היצירה התנתקתי מרגעי ההשראה של הכתיבה והיה לי קושי אמיתי לשחזר את התחושה הראשונית.

נאלצתי לעבוד טכנית על השירים במשך שנים ארוכות.

הקול הפנימי שלי רעד כשהקשבתי לקולותיהם של אחרים, למרות זאת המשכתי לנסות לחוש את עצמי ולכתוב את אשר על ליבי. התחקיתי אחר החוט הפנימי של נשמתי מתוך מחויבות לעצמי. חיבוטי נפש ומחשבות סרק בלבלו אותי והרחיקו ממני את רגעי ההשראה הנכספים.

בתקופה האחרונה חל שינוי. לפני כמה חודשים הסתבר לי שאני צריכה לעבור דירה כי

הבית שבו אני מתגוררת מיועד למכירה. המחשבה שאיאלץ לעזוב את דירתי האהובה לא הניחה לי. סירבתי לרעיון העזיבה. רציתי להישאר בדירה עם החלונות הגדולים, המוארים, עם השקט, העצים והציפורים.

פתאום זכיתי לפרץ השראה נדיר, ישבתי שעות בבית וכתבתי שירים במשך שבוע רצוף, הכתיבה אפשרה לי לעוף. הגעתי לבהירות נפשית גדולה. בהירות המזמנת השראה בכל רגע ורגע. כל דבר נראה לי כהרפתקה. היה עליי לעשות בבית שיפוצים נרחבים שהסתבכו ונמשכו מעל המצופה אך למרבית הפלא התמלאתי בתחושת משמעות. איום העזיבה שריחף מעל ראשי הפליא להזין את יצירתי. אני לא מתעכבת על מה שקרה בעבר או חרדה ממה שיקרה בעתיד. הרגע הנוכחי אינו מאולץ אלא נרקם בנפש חפצה. אני כותבת בכל מקום: בבית, ברכבת, על ספסל מול הים, ברחוב, בהמתנה בתור...

תוך כדי תיקון השירים, כשאני חוששת שלא אצליח לפצח אותם, באה לעזרתי התקווה. היום אני יודעת להבחין: התקווה היא כלי מחשבתי ולא רק רגשי. הפעולה האנושית מבוססת על תקווה. התקווה מאפשרת את בוא ההשראה.

אני מבינה לליבם של תלמידיי החווים לא פעם רגעי תסכול בחיפוש הסיזיפי אחר ההשראה שתוליד את המילה הנכונה.

בקבוצות מזומנת ההשראה המרחפת בחלל החדר ועוטפת את המשתתפים. בהשראה יש משהו מדבק. היא נעה מדופק ליבו של המשתתף הבודד אל לבבותיהם של יתר חברי הסדנה והופכת לפס הקול הפועם של הקבוצה.

היא תמיד מגיעה שקטה וצנועה, יפהפייה ולבנה,

פורשת עלינו את זרועותיה הרכות ומחבקת אותנו בחום...

מי ייתן ותישארי בתוכי - ההשראה הברוכה, הנבונה.

------------------------------------------------

---

אודות הכותבת

המשוררת סמדר שרת

סמדר שרת , משוררת ועורכת נולדה ב-1957 בקיבוץ נוה- ים. נכדתו של המלחין, מנצח המקהלות והמחנך- יהודה שרת. גדלה באשדוד ומתגוררת בה.                השכלה:

2019- לימודים מתקדמים בהנחיית קבוצות, מקבלת הדרכה לעבודתה עם קבוצות.

2018- תעודת מנחת קבוצות של המכון להנחיית קבוצות בשילוב אמנויות מטעם אוניברסיטת בר- אילן

2014- תואר שני במחלקה לספרות עברית, במסלול לכתיבה ספרותית, באוניברסיטת בן גוריון.

2013- קורס מחזאות בהנחיית יוסי יזרעאלי בתיאטרון "תמונע".

2004- קורס מנחי סדנאות כתיבה מטעם  מתא"ן, החברה למתנ"סים.

1986- לימודים לתואר שני במגמה לתיאטרון חברתי באוניברסיטת תל-אביב              

1988- תעודת הוראה בתיאטרון, בית ספר לחינוך, אוניברסיטת תל-אביב.

1981-  תואר ראשון בחוגים לחנוך ולתולדות התיאטרון באוניברסיטה העברית.

ספרי שירה

2016- יצא לאור בתמיכת מפעל הפיס, "אם לא היה פה מעקה הייתי עפה" בהוצאת "ספרי עתון 77".

2008- "אנטומיה של לב שלם" בהוצאת "ספרי עתון 77 ".

2003- "בת הירח" בהוצאת ירון גולן, זוכה פרס קרן תל אביב לאמנויות ע"ש יהושע רבינוביץ'.

1999- "שמחת הקיקיון" בהוצאת ירון גולן.

1992- "עכשיו כשאלוהים מזיע" בהוצאת ירון גולן. זוכה פרס רחל.

1991- "אור על פני תהום" בהוצאת ירון גולן.

משנת 1995 ועד היום, מנחה תהליכי- כתיבה אישיים עם יחידים מבוגרים, על פי שיטת עבודה אינטואיטיבית ייחודית שפיתחה. עורכת את ספרי השירה של תלמידיה.

2018- עריכת והנחיית "עד הלום-  שירה אשדודית חברתית" במסגרת פסטיבל

אַשְׁדּוֹדָשִׁירָה, בהשתתפות משוררים אשדודים ואחרים. באירוע הועלו בהופעת בכורה

שניים משיריה, חלק מפרוייקט מוזיקלי בהתהוות לקראת יציאת אלבום  של שיריה

המולחנים במאי 2019. הפקה מוזיקלית והלחנה: יניב נחמני.

סמדר שרת משוררת, מנחה תהליכי כתיבה ועורכת ספרי שירה

נייד 052-4780426 מייל smadarsha@gmail.com