בסימן יום ההשראה שיערך במאי הקרוב, התקיים ביום רביעי האחרון יום צילום לפרוייקט המרתק ״ללבוש אותך כמו שיר״ המיזם בהובלתן של טלי דביר לבנת, גילי סיוון-כהן והמשוררת ציפי שחרור מחבר בין מעצבות.י אופנה ומשוררים.ות - דימוי לצד ייצוג לירי והפעם סביב הנושא השנתי הנבחר: ריפוי
ברביעי האחרון בשעות הבוקר המוקדמות נפגשו במלון בובו מרשת מלונות בראון צוות הקריאייטיב של המיזם:
צלם: ניר סלקמן | סגנון והפקה: גילי סיוון-כהן | קריאייטיב: יוזמת יום ההשראה טלי דביר לבנת | איפור: מאיה מלכה | ע.צלם: ראיסה ורביצקיה | ע.סטיילינג: אורית חוטובלי | דוגמנים: בר בן שימול וגבריאל לוקאס ל –"DIVIDED"
צולם במלון BOBO מרשת מלונות בראון יבנה 42 תל אביב.
כלל הצילומים יחשפו בשבוע האופנה קורנית ת״א ב-3.4.2022, האנגר 11 ת״א - במסגרת הפקה במגזין שבוע האופנה.
גילי סיוון-כהן, אוצרת ומפיקה מוערכת כותבת על החיבור שלה לנושא השנתי של יום ההשראה הבינלאומי ״ריפוי״
לבוש אושר היא הדרך שלי לריפוי. לברוח לעולם של אסקפיזם הוא המסע שלי לשפיות. עבורי הדרך לריפוי אמיתי תמיד מתחילה ונגמרת בבגדים ובחלומות , בגד צבעוני תמיד מצליח לשמח אותי ולרומם את רוחי.
בשנתיים האחרונות גיליתי שגם אני פגיעה וגם אני נשברת , במיוחד בימים בהם נתתי לפחד מהלא ידוע להרים את הראש ולספר לי סיפורי אימה שכל קשר בינם לבין המציאות הוא מקרי בהחלט. לצד הרגעים שמצטלמים כל כך יפה בסטורי , היו המון רגעים שהייתי מעדיפה לשכוח ולהעלים , מקומות אפלים וחשוכים לעולם לא מצטלמים זוהר ונוצץ.
שנת 2022, שנת הריפוי פוגשת אותי אחרי תהליך ארוך ומיטיב שעברתי עם עצמי, בו למדתי לנשום ולהאט, למדתי להניח כתר על ראשי וגלימת מלכות לכתפיי ולהרגיש מלכה דווקא בימים שהחיים שברו לי את הכלים.
בהכנות להפקה נכנסתי לעולמם של שישה מעצבים ויוצרים ישראליים ולעולמות הריפוי שלהם, השמלות העוצמתיות שמורגלות לפגוש קימורי גוף נשיים הולבשו על גוף גברי ויצרו סיפור חדש של צמיחה מתוך נקודת זווית חדשה ומרעננת של כל יצירה.
העולם החדש הוא כמו מגרש משחקים שאין בו חוקים, ואנחנו נעים בין זמן וזהויות ובונים חזון של עולם מלא בצבע טקסטורה ונפחים.
ביקשנו מהצלם של הפרויקט המרתק, ניר סלקמן לכתוב על החיבור שלו לנושא השנתי של יום ההשראה הבינלאומי ״ריפוי״:
השנתיים האחרונות היו טלטלה עבור כולנו, לא משהו שמישהו חלם שיכול לקרות חוץ מצפייה בסרטים הוליוודיים. רחובות שוממים, מרכזי קניות ריקים וכבישים ללא פקקים.
אני זוכר את עצמי מסתובב לי ברחוב, ב- 500 מטר שהוקצו לנו עם עגלת התאומים שלי שזה עתה נולדו ולא מאמין שזו המציאות שאליה הם נקלעו, אחרי שנים של המתנה וציפייה להם.
איך אפשר להסביר את התקופה הזו? אנשים הופכים מדוכאים, מסתגרים בביתם, מפחדים להוציא את האף לרחוב - מצב אומלל שכזה.
איך אנחנו, בתור אנשים שאוהבים וחיים אופנה, שאוהבים לצאת מהבית ולהתגנדר, להתלבש במיטב הבגדים שלנו, מעדיפים עכשיו להשתבלל בפיג'מות שלנו? ואיך זה משפיע עלינו, על הנשמה שלנו?
פתאום אתה מבין כמה הבגדים שלנו, הרצון להרגיש יפים ומטופחים הוא חלק חזק בשגרה שלנו, בעובדה שזה גורם לנו לחשק לצאת, להנות - להרגיש בריאים, להרגיש חיים.
אני מבין לפתע כמה הפקות האופנה, הן חלק חשוב ביצירה האמנותית שלי. כמה אלה הרגעים בהם אני נותן חופש ביטוי לאמנות שלי, למשחקי התאורה, לנועזות, למקום שלי להביע את עצמי, כן, בלי הלקוח שמשלם ומכתיב את אופי העבודה - נטו אני והצוות שיחד איתי אנחנו רוקמים חלומות, מספרים את הסיפור האמיתי.
מדהים לחשוב איך בעבר אופנה נתפסה כ-לא אמנות, כתרבות השופינג, הריקנות והיום היא מקבלת מקום של כבוד גם באקדמיה, במוזיאונים.
איך מגיפות ומלחמות יכולות לטרוף את הקלפים - לשנות סדרי עולם. איך אנחנו כאומנים, מקומנו לא לשתוק ולהפיץ את הבשורה, את האמנות שלנו - לא לוותר - כי הרי בסוף אנחנו הפה של כולם.
כמי שחי את התעשייה הזו שמקדשת את המעטפת, המייצרת ומייצגת את אידיאל היופי החיצוני, בחרתי ליצור אידיאל יופי חבוט ומוכה, כזה המעיד על שבירותו של היופי ועל זמניותו הטראגית.
המצולמים נראים כדמויות מפתות ומושכות ביופיין אך המבט שלהן מושהה, מנותק מהעולם שמסביב ואדיש למתרחש בחוץ.
לאתר של ניר סלקמן // https://www.nirslakman.com/
יום ההשראה הבינלאומי בשיתוף שבוע האופנה קורנית ת״א בפרויקט מיוחד המשתף מעצבות ומעצבי אופנה עם משוררות ומשוררים.
קהילת יום ההשראה הינה קהילה המקדמת אירועי תרבות, בכל שנה בוחרת הקהילה נושא מרכזי אחר סביבו מתמקדים מגוון הפרויקטים.
הנושא השנתי הנבחר ע״י היוצרות.ים והאמניות.ים בקהילה הוא: ריפוי
טלי דביר לבנת, מייסדת יום ההשראה על החיבור שלה לנושא השנתי ״ריפוי״
באחת השיחות שלי עם ציפי השותפה הנהדרת שלי לקפסולה, שוחחנו שיח יוצרות על תשוקה, על ריפוי ועל האנתולוגיה ומתוך המילים בקע הלמה. הלמה של כל אחת ואחד מאיתנו. שאלות זה הרי אנחנו יותר סימני שאלה.
למה אנחנו יוצרים, למה אני, למה כל אחת ואחת מכם יוצר. אני מאמינה שכולנו יוצרים מתוך גיהנום פרטי, מתוך כאב ודווקא הפצע, החשיפה שלו
הנביעה שלו היא היא הליבה. יום ההשראה בשבילי הוא מעל הכל מעבדה.
מעבדה שמאפשרת לחלום, להעז, ליצור, ליפול. בואו נתבלבל ביחד, זה המקום. זה המקום לעשות קסמים ולהיות אמיצים. זה המקום להציף סוגיות בוערות ומשמעותיות לגעת בליבה, בעיקר באומץ.
ללמה, לכאב שלי יש הרבה צבעים ובחרתי להקדיש את הערב הזה בכדי להכיר לכם בחור מיוחד, אחי דני, איש של תשוקה בדיקת גבולות, חי בקצוות שטוב אז טוב מאוד שרע אז רע.
דני אחי נפטר לפני שש שנים, השבר הזה שאח גדול איננו ריסק. דני הרחיק ממנו את כולנו, בודד עצמו ולימד אותי בלכתו שיעור חשוב. שיעור חשוב על עוצמה וחוזק. אני אומרת, ברגעי השבר בואו ניהיה חלשים. כן. דני היה חזק, הוא לא ביקש עזרה, לא שיתף, הסתגר בלבד שלו.
כמה כוח יש בחולשה. השיר שבחרתי לשתף הערב הוא על אחד מגווני הלמה שלי, למה אני יוצרת. למה שירה נוגעת ועוזרת לבטא את מה ששיח רגיל פשוט לא יודע.
אָח. זֶה כּוֹאֵב // טלי דביר לבנת
הָאִישׁ בְּסָגֹל מִסְתּוֹבֵב
בְּלִי הַגְדָּרָה, יוֹם טוֹב וְיוֹם רַע
הָיוּ לוֹ צְדָדִים
יוֹתֵר מִדַּי צְדָדִים
כְּמוֹ מְנוֹרַת דִּיסְקוֹ שֶׁהֻרְכְּבָה מִפְּסֵיפַס זְכוּכִית
הַדְּמוּת שֶׁלּוֹ הִתְעַרְעֲרָה בֵּין דִּמְיוֹן לִמְחֻיָּבוּת
חִיּוּךְ יָפֶה נִמְרַח לַמֻּרְכָּבוּת
זוֹכֶרֶת זְמַנִּים הָיִיתָ מְאֻשָּׁר
וּבָרֶגַע נָפַלְתָּ לְתוֹךְ כַּעַס מַר
פְּסָגוֹת וּבְקָעוֹת, מִמְּרוֹמֵי הַצּוּק אֶל תְּהוֹמוֹת הַגַּיְא
לְמַעְלָה, לְמַטָּה הָיָה שְׁבִיל מֻכָּר
צֶדֶק הָיָה שָׁם שֶׁל סִבָּה
תֵּרוּץ לְלָמֶה וּמָה וּבִגְלַל שֶׁאַתָּה
הַחַדּוֹת בַּחַיִּים עִם שְׁנֵי צְדָדִים
דּוּ מֵמַד - כָּל הַיֶּתֶר אוֹיְבִים
וַאֲנַחְנוּ. אֲנַחְנוּ.
עוֹמְדִים וּבוֹכִים וְיוֹדְעִים שֶׁחָלַפְתָּ מִכָּאן
וְאֵינְךָ וְעוֹדְךָ קַיָּם
בְּרֹאשׁ וּבְלֵב מִתְוַכְּחִים בִּכְאֵב
אֶתְמוֹל מִתְעַרְבֵּב עִם מָחָר
אֲסֻפַּת רְגָעִים - לְמִשְׁפָּט בּוֹדֵד
דָּנִי הִתְאַבֵּד
צולם במלון BOBO מרשת מלונות בראון יבנה 42 תל אביב
Comments