top of page
  • תמונת הסופר/תשני ברקן-הראל

מה שהיה כבר לא יהיה. הגיע הזמן לקבל את ה"חדש" .

כבר 4 חודשים שאנחנו במציאות הזויה שלא חלמנו שתהיה כמותה גם בחלומותינו הרעים ביותר. ביום אחד התערער כל עולמנו. מלחמת חרבות ברזל תפסה אותנו וזעזעה את כל "התבניות" על פיהן חיינו - את תפישת המוסר, הערכים, האמונה, האמון במשטר, באדם, ובכלל ואת תחושת הביטחון עליה חיינו. 


בתור אם לחייל שהוזעק מהרגע הראשון לקרב,  בתור מי שהבינה ששתי משפחות יכולות לגור כמה שבועות תחת קורת גג (כי לאחת לא נשארה קורה..) ולחוות כאבים גדולים ביותר ופחד, ומתוך המציאות הזו גם למצא את החוזק והחברות האמיתית האמיצה ביותר, ברור היה שמשהו השתנה.

כבר לא מעט זמן  אני נחשפת לשיח על הצורך בשינוי תבניות קיימות ותפישת מציאות. שינוי תודעה, וחשיבה אל משהו חדש ובלתי מוכר.


איזו קפיצה התפתחותית, למשהו שלא היה עד כה.

רוחות של משהו עומד להשתנות, והעדר ביטחון ברבדים שונים בחברה ובפרט החלו לנשוב כבר סביב משבר הקורונה העולמי.


אנחנו כבני אדם, ובעלי מקצוע מתקשים לחשוב בתבניות שאנחנו לא מכירים. זה כמו לחשוב על חוש נוסף שאין לנו, או גוון צבע שאיננו יכולים לראות. אפילו במקצוע שלי, האדריכלות, שדורש חשיבה יצירתית מחוץ לקופסא, עדיין ישנה "קופסא".


אחרי ההלם והקיפאון התחלנו להבין שצריך לנוע, חייבים להמשיך, ולהתחיל בדרך חדשה. גם בדרכי המקצועית המקבלת השראה מכל מה שסובב אותי.


הזעזוע, השבר, הכאב והכעס, לא רק הרעידו את בסיס הקיימות שלנו, אלא ממש שברו אותו. אך המציאות מראה שרק אחרי ששוברים ניתן לבנות משהו חדש.

הארץ הזו תיבנה ותפרח למרות ועל אף הכל, ואולי מכאן תבוא גם תקומה והתחדשות מקצועית בענף.

אני לא יכולה להשתתף בקרב בעצמי, אבל אני כן יכולה להביא את הלהט, לאמץ את האסטרטגיה של שילוב כוחות ושיתופי פעולה טובים יותר בין הכוחות- האדריכל המתכנן, לגופים המבצעים ואימוץ טכנולוגיות בניה מתחדשות.





ואתן כאן דוגמא:

אחד האתגרים הוא להתגבר על מחסור בכוח אדם, שהיווה עבודת כפיים זולה שהייתה נחלתם של עובדים זרים בעיקר מרצועת עזה והשטחים. עובדים אלו שהועסקו בעיקר בתחומי הבניה הרטובה, היוו פתרון זול לבניה במשך עשרות שנים בטכניקות מסורתיות ולא מתקדמות, אך היוו את הסטנדרט מתוך נוחות והרגל.


בכל תחומי החיים האחרים אנחנו מוצאים את עצמינו מתקדמים מבחינת חומרים וטכנולוגיות. אך דווקא ענף הבניה שמתפתח בארצות אחרות מבחינת חומרים, איכות בניה, אקולוגיה, וכו', נותר פה בישראל מאחור.

ואביא דוגמא:

במקום להישען על עבודות בניה ידניות ולא מדויקות של בלוקים ובטון, הגיע הזמן לעבור לבניה מתקדמת של קונסטרוקציות פלדה שנחתכת באופן ממוחשב מתוך תוכניות מדויקות.


ניתן ונכון לשלב חומרי בידוד טרמיים ואקוסטיים איכותיים חדשים וטובים יותר.

במקום עבודתו של הטייח הבונה שכבות טייח לא מדויקות ובזבזניות בחומר נכון יהיה לעבור ללוחות חיפוי נקיים, מדויקים, איכותיים, עמידים המייצרים פחות פסולת בניין, וכן הלאה.



לסיכום אני מוצאת שיש בפנינו הזדמנות, דווקא מתוך הקושי לגדול, להתפתח ולקפוץ קפיצה טכנולוגית ואיכותית קדימה. מתוך כך להעצים את תחושת הביטחון בבנייה המודרנית וגם להימנע מהשתעבדות לכוח עבודה שלא תמיד זמין (ביחוד לא כרגע).

אני, המתיימרת להבין את נפש האדם שאני מתכננת את בית חלומותיו, יודעת שאנשים יכולים להתרגל מהר לשינויים כן להתבסס על השורשי והעבר כדי לצמוח ממנו, אך בהחלט להצמיח ענפים אל העתיד.

זה אומנם דורש מאיתנו האדריכלים והקבלנים יותר מחקר ולמידה, והרבה אחריות לדרכנו. אך כאמור ידע זה כוח, ומזה אנחנו לא מפחדים!

בברכה לימים טובים ומלאי תקווה, צמיחה וביטחון.








ความคิดเห็น


bottom of page