מטפלת באמצעות יצירה והבעה, בעלת 'סטודיו משאבים', אמנית רב תחומית, צלמת, משוררת כותבת. כתבה ספרים ביניהם : שני ספרי שירה, ספר ילדים, ספר פרוזה. נולדה עם קום המדינה, מעוררת השראה בפעילויותיה הרבות ובשלווה שלה. נשואה, אם לחמישה, סבתא לתשעה, שני חתנים, שלוש כלות, כלב, חתול, גינה, אוסף חלוקי נחל, מעוררי השראה ושולחן כתיבה מבולגן.
מה עושה לך את היום?
אם לא אקח זמן לעצמי, איש לא יעניק לי. הכנתי אלפי כריכים, קניתי מאות ספרים ומחברות, הסעתי לעשרות מקומות, קניתי, זרקתי, ניקיתי, תיקנתי, הכנתי אלפי ארוחות, דאגתי לא פעם. אם בבוקר אני מספיקה להעביר חלק מרצף המחשבות שלי למחברת הכתיבה, אם 'תפסתי' צילום טוב, אני מרגישה שהיום מתחיל להיות ראוי. לקראת ואחרי תהליך הכתיבה אני פופאי, מתמלאת אנרגיה, יכולה להמשיך במטלות הכרחיות, הופכת רגעים אפורים לצבעוניים.
תני דוגמא של השראה בשיר
התעלמות בוקר
בַּשִּׁשִּׁי
בַּבֹּקֶר אֲנִי מְתַרְגֶּלֶת תַּרְגִּילִים
בְּהִתְעַצְּלוּת בֹּקֶר,
הִתְעַלְּמוּת מְחַדְּשׁוֹת קָשׁוֹת,
יְשִׁיבָה רַכָּה וַעֲצֵלָה לְלֹא תְּזוּזָה רַבָּה,
נְשִׁימוֹת עֲמֻקּוֹת, בְּלִי יִסּוּרֵי מַצְפּוּן,
מַחְשָׁבוֹת, כְּמוֹ מַלְאָכִים, נוֹגְעוֹת בַּקַּרְקֶפֶת,
מְאִירוֹת תָּאִים אֲפֹרִים,
אָבִי, שֶׁנָּח בְּחֹסֶר שָׁלוֹם בַּשָּׁמַיִם,
מִתְבּוֹנֵן מִמִּשְׁכָּבוֹ, שׁוֹתֵק וּכְבָר לֹא רוֹטֵן 'שְׁגִיאָה'.
מה עושה לך הכתיבה?
הכתיבה ממקדת ומשחררת מכבלים. השיר 'התעלמות בוקר' נוגע בסצנת ילדות, בה אני בת עשר, מתאמנת בפסנתר, אבי עומד מאחורי ורוטן: 'פאלש' , המילה 'שגיאה' עוצרת, כוונתו של אבי אמנם טובה, אך מפריעה לנגינה. לקראת מותו, אמר 'את לא מבינה' ונתן לי הרגשה שלא אבין. זו היתה דרכו לעודד, לשפר. שנים עד שהבנתי, את השפעת הטראומה שאבי עבר; משפחתו נספתה, הוא נותר יתום מלחמה, היה חייב להיות יעיל, לעמוד מיד על הרגליים; ללמוד, להתפרנס ולפרנס. אבי שאף לדיוק, להצלחה, להצטיינות מידית, לא ידע להביע את אהבתו אלי.
הוא עצמו לא זכה ברגעי חסד, וודאי לא זכה לנגן בפסנתר. כשלמדתי צילום במדרשה, הדפסתי בחדר חושך צילומים בשחור לבן (אי אפשר בלי טיוטות) הוא ראה בזה בזבוז. הוא היה מהדור הישן, הדואג. גרנו בבית צנוע, אבי שאף שאצטיין, שאצליח. אי אפשר להתקדם ללא שגיאות ובלי טיוטות. סיימתי דוקטורט בגיל ששים, חלק מתהליך הלמידה והתארים היה מחווה לאבי. בגיל מסוים המחויבויות פוחתות וזה הזמן להמריא על גלי ההשראה. גם כשיש חובות, יש לקרוע מסך בין הזמנים ולהציץ מעברו אל מקור ההשראה, הצבע החיות, החיוניות, אחרת נמות.
תני דוגמא לעוד מישהו שהעניק לך השראה
חברה שאלה אותי בטרוניה 'עוד פעם את עומדת בפני ועדת קבלה?!'.
נכון, באותה תקופה הרגשתי שאני מחויבת לעוד אתגר, כניצבת בפני ועדות קבלה.
תני דוגמא ממחברת ההשראה שלך
כל בוקר, אני כותבת מילה או שורה, משרבטת רישום שיהפוך שיר או ציור. זו קפסולה של השראה. הכתיבה מרככת מצבים. אין גן עדן, אין גיהינום, זו המצאה של רבנים וכמרים מחמירים, הרי לא קיימת דמות חמורת סבר היושבת במרומים, הבוחנת, עוקבת אחרי ומחלקת לי ציונים. אין דמות היושבת על ענן.
הקיצוניות היא מה שאנו מייצרים בתוכנו. אנחנו חיים במשרעת בין קטבים. מסוגלים, לבחור לייצר, לחולל, קפסולה צלולה, בלתי נראית, של אושר זמני, מאגר לשעת חרום. אני לא ממתינה לשכב בערסל בתאילנד, או לסיבוב סביב העולם, לא, אני מחוללת מאגר זמן חיוני כמו חמצן, מעין מחסן, שניתן לנצל בשעות חרום בהן אנו קורעים תחת נטל מטלות אפורות ומשמימות. (סליחה על החיבור 'קורעים תחת', זה יצא כך). בבוקר , רצוי, אך לא הכרחי, אני חייבת זמן לעצמי, אני מייצרת קפסולת זמן, גן עדן פרטי, שבה אני מדייקת במה שאני רוצה. אני ממשיכה ליצור שיר ממילה שהקלדתי בנייד, וממנו ממשיכה להגיג, שמוביל לציור, למחשבה, לרעיון, למשל קופסת צבעים שארכוש, משפט מעורר השראה בספר, שאמצא בספרייה, ספר שארכוש, חברה חולה שאליה אתקשר, הרצאה טובה שאעביר, או סתם אשב בצל ואמחק מהנייד ומהראש עומסים מכבידים , לא שימושיים, טוב לעשות ניקוי תאים במוח. Delete all.
אני מייצרת את תיבת ההשראות שלי. קפסולת זמן שהיא גן העדן הפרטי שלי.
אני זו המייצרת את גן העדן ולרוע המזל גם את הגיהינום. מייצרת זמן לכתוב, ולהאזין למוסיקה, להרצאה ב - TED או לשמוע PODCAST , נעשיתי קנאית לזמני הפרטי. אני יכולה לבחור להיות יעילה או לשבת על ספסל בגן, לשוחח עם חברה. אני מייצרת, מחוללת, קפסולה של זמן נקי וצלול, ובערב כאשר בני משפחתי יבקשו לחמם את האוכל הפושר, יבקשו עוד כפית סוכר לקפה, או חלב חם, לא אחרוק שיניים, לא אתעצבן, אני מסוגלת לתת, להעניק, לשרת, כי כבר הענקתי לעצמי את הזמן שלי. שהרי, בתיבת התהודה שלי, בבית החזה, אגרתי קפסולת זמן שלווה, וזו , משמשת שנורקל, מאפשרת לצוללת לרדת למטה לשעות משמימות. ארגנתי את היום כך שבלון החמצן יספיק ליממה, ומחר שוב אאגור בועת זמן לפני שהיום יתנפל עלי, הכנתי מלאי לשעת חרום. שוב אייצר את שעת ההשארה שלי, מגן מפני מתקפת עומסי היום. כל יום הוא דף חלק ליצירה, מחר אבחר לשוחח עם בתי, ללכת עם הכלב, להכין סלט קצוץ דק דק לצהריים. זו תהיה הארוחה הכי טובה בהוד השרון, במזרח התיכון. ברגע שאנו יודעים שאנו מחוללים למען עצמנו את החוויה, את הפגישה המשמעותית, האוכל הטעים. הרגעים הופכים יהלומים, אנו נרגעים, אין את מי להאשים, זולת את עצמנו.
היו שנים בהן חששתי שאבי מתבונן בי מלמעלה, 'אסור לבזבז', 'אסור לשבת בחיבוק ידיים', 'לפטפט עם חברה?'. אבי צילם נהדר, וכתב בעט נובע, אלו הרגעים בהם שנינו מתחברים.
סוף כל סוף אני משוחררת מוועדות הקבלה.
אבא יקר, הזמנים השתנו, האמן לי, דווקא בשעת מנוחה היצירתיות שלי גוברת. תודה שהיית אוהב קשוח, לימדת אותי להיות יציבה במרכז,
רכה בשוליים וזורמת.
אני מעבירה את ההשראה הלאה.
מילות מפתח להשראה
גם רגעים קשים מהווים השראה
כל יום הוא דף חלק ליצירה,
אנחנו האמנים האדם יציר מחשבותיו
בנו ועצבו לכם כל יום גן עדן פרטי
בדרך עושים שגיאות, לא ניתן להשתפר בלי טיוטות, גם מוצרט התאמן
לאוורר, למחוק, להשליך עומס, אין בו צורך
לא נוכל להמריא כשאנחנו כבדים
התהליך חשוב מהתוצר, הדרך מעניקה חסד
בגיל מסוים אנו משוחררים מועדות קבלה.
התקבלת, המשך בעליצות,
תרצו השראה, תקבלו, אל תחסמו,
פיתחו את צוהר הלב
כל שעה מתאימה לקבלת השראה
העניקו לעצמכם השראה
יצירה היא דרך לעוף בלי כנפיים
היו נדיבים, העניקו השראה לזולת,
ההשראה תשוב אלינו כמו בומרנג.
עליזה פלורנטל
מטפלת מוסמכת באמצעות יצירה, מעבירה הרצאות בליווי מצגות;
'אושר מהמקורות', 'וואבי סאבי, 'האדם יציר מחשבותיו' ועוד- 0544744294
'נופי נפש' - קלפים טיפוליים, סדנאות בנושא רגשות.
Comments