על סקרנות והיותה הכח לפענוח מסתורי היקום. פרק מספרו המרתק של אבשלום אליצור, מדען והוגה דעות ישראלי. כאוטודידקט חסר תעודת בגרות התקבל לדוקטורט באוניברסיטת תל אביב וקיבל תואר דוקטור מטעמה.
גלילאו היה קתולי מאמין, אבל שני אבותיו הרוחניים היוונים, אוקלידס וארכימדס, עשו אותו למדען הראשון שבעיניו הניסוי, התצפית והחשיבה הלוגית היו הסמכות היחידה. באחד מכתביו לגלג על ההרגל של אחד מיריביו לצטט עוד ועוד בני-סמכא בתקווה שסמכותם המשותפת תכריע את הכף לטובת דעה מסוימת:
חשיבה אינה דומה לגרירת משא. אכן כמה סוסים יכולים לגרור שקי תבואה רבים יותר ממה שיכול לגרור סוס אחד לבדו. אלא שחשיבה דומה יותר לדהרה – סוס ערבי גזעי אחד יותיר מאחריו מאה סוסי משא.
כששמע על המצאת הטלסקופ התמסר לילה אחר לילה למחקר הרקיע. הוא ניצל את כישוריו כנסיין ובונה מכשירים ושִכלל את הגדלת הטלסקופ פי ארבעה. כשחקר את הירח הצליח לקבוע את גובה ההרים שעליו ע"י יישום גאוני של משפט פיתגורס על משחקי האור והצל עליהם. כשהסב את המכשיר אל השמש הוכיח שהתנועה הקשתית של כתמיה מתאימה לתנועת כדור סביב עצמו. תגליתו הדרמטית ביותר, אותה פרסם בספרון ”שליח הכוכבים" הייתה שלצדק יש ארבעה ירחים שלא נראו קודם בלי הטלסקופ. בכך שם ללעג את האמונה שגרמי השמים נבראו למען בני האדם – אחרי הכל, זה יהיה קצת טיפשי לברוא למען בני-האדם גרמי-שמים שאותם אינם יכולים לראות – וגם גרם לאנשים להבין שאולי גם כדור הארץ הוא, כמו צדק, כוכב-לכת שיש לו ירח.
כמה מידידיו הצעירים של גלילאו הקימו אקדמיה עצמאית משלהם ”האקדמיה הלינקיאנית" והזמינו אותו להצטרף אליה, ובמכתבים שהחליפו חברי האקדמיה הבשילו ניצני המדע המודרני. מגוון כישרונותיו של גלילאו, המדען, המורה והסופר, הבשילו בספרו הגדול ”דיאלוג“ הידוע כיום יותר על-פי תת-הכותרת שלו: ”על שתי שיטות-העולם העיקריות, של פטולמאיוס ושל קופרניקוס.“ זהו תיאור של שיחות המתקיימות במשך ארבעה ימים בין שלושה חברים: סַלוִיאַטי, חברו הצעיר של גלילאו שנפטר בדמי ימיו, המייצג את ההשקפה המדעית החדשה, סַגרֶדוֹ, חבר אחר המייצג את השכל הישר, וסִימפּלִיצ'וֹ התם.
לגלילאו, כפי שראינו, היה כישרון מופלא לסבך את עצמו בצרות. ידידו הקרדינל מַפֵאוֹ בַּרבֵּרִינִי התמנה לאפיפיור ונקרא עתה אוּרבַּנוּס השמיני. אילו נהג גלילאו ביתר טאקט היה יכול לפרסם את דעותיו בצורה שתאפשר לכנסיה להעמיד פנים כאילו הן תרגילים מתמטיים, כפי שטענה ההקדמה של אוסיאנדר לקופרניקוס. אבל במקומות רבים ב”דיאלוג“ נשמעו כמה מדעותיו של סימפליצ'ו (ששמו באיטלקית פירושו גם ”גולם“) דומות לאלו של האפיפיור החדש, וכמובן נמצא סכסכן שהעיר על כך להוד-קדושתו, שהיה גם ככה עצבני בגלל מלחמת שלושים השנה עם הפרוטסטנטים.
פִיליוֹ דִי פּוּטַנַה! התרתח הפַּפַּא, איפה האינקוויזיציה? גלילאו זומן לחקירה ב‑1663. זו הייתה חקירת לוקסוס: לחשוד היו הרבה חברים בחלונות הגבוהים, בהם כמה מבני משפחת בַּרבֵּרִינִי שאורבנוס סידר להם ג'ובים. הם סייעו לו ככל יכולתם ובמקביל הזהירו אותו שכדאי לו, לשם שינוי, לסתום את פיו ולחשוב קצת על ג'ורדנו ברונו. בית-הדין דרש ממנו לפרסם התכחשות לדעותיו. הרבה קתולים היו שמחים כיום להעלים את המסמך הזה,[1] אותו אולץ לקרוא בקול על ברכיו:
ה, נשבע שהאמנתי תמיד ומאמין כעת ובעזרת האל גם אאמין בעתיד בכל מה שדוגלת, מטיפה ומלמדת הכנסייה הקתולית הקדושה של רומא...אני, גלילאו, איש פירנצה, בן שבעים, בנו של וינצ'נצו גלילאי המנוח, עמדתי לדין בפני בית-דין זה וכעת אני כורע ברך לפניכם, קרדינלים דגולים ונערצים... עיניי רואות וידיי נוגעות בספרי הבשור לפיכך, מאחר שאני מבקש להסיר מלב כבודכם ומלב כל הנוצרים המאמינים את החשד החמור שבצדק הועלה נגדי, אני מתכחש בגילוי-לב ובאמונה שלמה לשגיאות ולכפירות הנדונות וככלל לכל שגיאה ודעה המנוגדות לכנסייה הקתולית הקדושה, ומקלל אותן ומכריז על תיעובי כלפיהן. ואני נשבע שלעולם לא אומר עוד ולא אטען לעולם, אם בעל-פה ואם בכתב, דברים שכאלה העלולים להעלות נגדי חשד דומה; ואם אדע על כופר כלשהו או מישהו החשוד בכפירה, אמסור אותו לידי האינקוויזיציה כאן או לידי האינקוויזיטור או הכומר במקום מגוריי...
"Epur si muove!"
( תרגום: ואף על-פי כן נוע תנוע ) כך, מספרת האגדה, לחש הזקן מוכה-השיגרון כשקם מכריעתו, מה שבוודאי לא העז לעשות, אבל זה גם לא היה נחוץ: הספר המוחרם כבר היה, בשפות רבות, רב-מכר ברחבי אירופה. הוא נדון למעצר-בית, ומאז בילה את כל חייו בביתו באַרצֶ'טרִי.
על אלה נוספה מהלומה אישית נוראה. שתי בנות ובן היו לגלילאו מחוץ לנישואין. לבן וינצ'נצו השיג מעמד חוקי, אבל את בנותיו הכניס למנזר. מעשה אכזרי ללא ספק, אבל באותם ימים היו דברים כאלה מקובלים. הבת הגדולה, וירג'יניה, קיבלה בשמחה את תפקיד הנזירה. שם הנזירוּת שבחרה, מריה צ'לסטה (”מרים השמימית“), היה מחווה ברורה לתחום עיסוקו של אביה. מכתביה האוהבים השתמרו והם מהווים תעודה מרתקת, אם ”מרתקת“ הוא הכינוי הנכון לדלות האיומה בה חיה או לפנייה ”אבי אדוני האהוב ביותר“ שנלוותה לכל תבשיל כפרי או מלבוש חם ששלחה לו. אבל היא נפטרה ב‑1634. גלילאו שקע בדיכאון, ”מלא שנאה עצמית ושומע בלי הרף את בתי האהובה קוראת לי“ מה שסייע לו להתגבר על האסון היה ספרו האחרון ”שני המדעים“ ובו נפגשו שוב שלושת הידידים לארבעה ימים ושוחחו על מחקריו האחרונים של ”ידידנו איש האקדמיה.“ למרות שהספר לא כלל דיונים על אסטרונומיה לא יכול היה גלילאו להוציאו לאור באיטליה והספר נדפס בהולנד. אבל כשהגיע אליו העותק כבר היה זה מאוחר מדי. ”אללי! אדון נערץ,“ כתב לידיד צרפתי,
ידידך ומשרתך המסור גלילאו התעוור לחלוטין לפני כחודש, בצורה שאין לה תקנה. הרקיע הזה, האדמה הזאת, היקום הזה שהגדלתי פי מאה, לא, פי אלף, מעבר לגבולות שהיו מקובלים לפני כן, התכווצו עתה מבחינתי עד למעגל הצר שתופסת עצם אישיותי.
ג'ון מילטון, גדול משוררי אנגליה בעת ההיא, ביקר את גלילאו בימי מסעו באיטליה וכתב על מעצרו. שנים רבות אחר כך, וגם הוא עיוור, הכתיב לאשתו את ה”המנון לאור,“ שלא יקשה למצוא בו הד לגלילאו:
עַל כֵּן, בְּיֶתֶר-עֹז, אַתָּה, אוֹר עֶלְיוֹן, זְרַח מִבִּפְנִים, וְאֶת הַנְּשָׁמָה לְכָל כֹּחוֹתֶיהָ הַקְרֵן. שָׁם טַע עֵינָיִם. כָּל אֵד מִשָּׁם נַקֵּה וּפַזֵּר, לְמַעַן אֶחֱזֶה וַאֲסַפֵּר דְּבָרִים, בַּל תְּשׁוּרֵם עֵין בֶּן-תְּמוּתָה. (תרגם אברהם רגלסון)
דייר חדש הצטרף למשק-הבית של הווילה באַרצֶ'טרִי. וינצ'נצו וִיוִיאַני (1622-1703) בן השבע-עשרה הביא עמו לא רק שֵם שהיה יקר ללב המדען החולה אלא גם כישרון מתמטי נדיר ומסירות אין-קץ למורו. הוא נעשה מזכירו, הביוגרף שלו ולימים מדען בזכות עצמו. דייר נוסף בווילה, אֵוַנגֵליסטַה טוֹרִיצֶ'לִי (1608-1647), עתיד היה להפריך עוד הבלותה אריסטוטלית: ”הטבע אינו סובל ריקנות.“ הוא באמת לא סובל אלא נהנה ממנה: ”ואקום טוֹרִיצֶ'לִי“ נמצא כיום בכל ברומטר.
כשנפטר גלילאו לא הרשה אורבנוס לעשות לו לוויה ומצבה נאותה. ויויאני הוריש את כספו להקמת המצבה לכשיוסר האיסור, בתוספת בקשה להיקבר לידו. שתי הבקשות מולאו כעבור תשעים וחמש שנה.
שני דברים שונים חקר גלילאו ולא העלה בדעתו שיש קשר ביניהם:
א)המסלולים הפַּרַבּוֹליים של פגזי תותחים, ו-ב)המסלולים (המעגליים לדעתו) של כוכבי-הלכת והירחים.
מה היה אומר לו ידע ששתי התנועות האלה תתגלינה כתנועה אחת, הנפילה החופשית, שאותה יתאר לנו ניוטון בפרק 8?
אבל לא רק ניוטון יוכיח שעבודותיו השונות של גלילאו מצביעות בבלי-דעת לאותו כיוון. כיום אנו מביטים אחורנית אל גלילאו מעל פסגת הר שהוא אפילו לא ידע על קיומו ורואים אותו מוכיח עוד שני דברים שונים לכאורה:
א)חוקי הפיסיקה אינם מבדילים בין מנוחה לבין תנועה קצובה, ו-ב)גופים כבדים וקלים נופלים באותה מהירות. מה הקשר בין שתי ההוכחות? הוא עצמו בוודאי לא ראה כל קשר. את הראשונה הביא כדי לתמוך בתורת קופרניקוס ואת השנייה נתן בצעירותו כדי לערער על הדוגמה האריסטוטלית. האם אתם יכולים כבר לנחש איך יובילו שתי התגליות האלה, שם הרחק בשער הגיא של עמק הרנסאנס, אל ההר הנישא של תורת היחסות הפרטית, ואחריו גבוה עוד יותר אל פסגת היחסות הכללית?
[1]. גלילאו, וכולנו אתו, חייבים כאן תודה ללא אחר מאשר נפוליאון בונפארט, שאחרי כיבוש רומא החרים את מסמכי האינקוויזיציה ודאג לתרגום ופרסום ההליכים במשפט גלילאו.
אודת הכותב
אבשלום כורש אליצור הוא מדען והוגה דעות ישראלי. כאוטודידקט חסר תעודת בגרות התקבל לדוקטורט באוניברסיטת תל אביב וקיבל תואר דוקטור מטעמה. מחקריו, העוסקים בארבעה תחומים: פיזיקה, ביולוגיה, פסיכולוגיה ופילוסופיה, התפרסמו בכתבי עת מדעיים. הוא שותף להגיית ניסוי אליצור-ויידמן והרצה באוניברסיטאות אחדות ברחבי תבל.
ספרים :
לפני ולפנים - עיונים פסיכואנליטיים במקרא וביהדות, תל אביב, "ירום"-אליצור, 1987
זמן ותודעה - תהיות חדשות על חידות עתיקות, סדרת אוניברסיטה משודרת, בהוצאת משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1994
"לחזות בתפארת: התפתחות הפיזיקה בהשראת אידיאל היופי"