הקפסולה

אסופת שירים

בסימן יום ההשראה הבינלאומי

 100 משוררים כותבים השראה

ציפי שחרור

באסופה מרתקת זאת שלפניכם אספתי 100 שירים שכתבו משוררים נפלאים, ביניהם וותיקים לצד משוררים חדשים, מבוגרים וצעירים, וכאלה שגיליתי את יצירתם לראשונה כשפרסמנו את הקול קורא.

מלאכת איסוף השירים ועריכת האסופה מבחינתי הייתה יצירה בפני עצמה, שכן כרוכה היא בחשיפה, קריאה, בחירה ועוד, כשכל  זה מתווסף לכלל עשייתי הפואטית כמשוררת וכעורכת.

מבחינתי הכנת אנתולוגיה, (אף שאין היא ראשונה לי וקדמו לה אנתולוגיות לא מעטות, ספרים רבים וכן עריכת כתב עת  מאזניים משך שנים רבות), היא בכל פעם כאנתולוגיה ראשונה. מאתגרת, מרגשת והיא התחלת ההתחלות שנעשית כל פעם מחדש באהבת השירה, המשוררים, המשוררות והשירים שהם כתבו ושלחו אלי, ואני ליקטתי ואספתי וכרכתי אותם יחד כאן באהבה  גדולה.

ואני שמחה על ההזדמנות שניתנה לי לעשות זאת הודות ליוזמת הפרויקט הנפלא הזה של יום הההשראה הבינלאומי, הפרסומאית והאומנית הרב תחומית טלי דביר לבנת שיזמה זאת. ועתה לפנינו הודות לה ולאנשיה, אוסף שירי השראה שלא יסולאו בפז. אוסף מפואר שימלא את קוראיו השראה גדולה וכל אוהב שירה יוכל לדפדף בהם, לגלוש, לקרוא, לבחור, לצטט ולקחת אל ליבו וכיסו שיר, אולי שורה, ציטוט, מתאבן או ארוחה דשנה. וזה גם כוחה של אנתולוגיה שהיא מן סעודת גורמה של טעימות קטנות וערבות לחך שהכינו ורקחו ותבלו מתוך ליבם ההומה ונפשם הסוערת, משוררים ומשוררות שנאספה כאן שירתם.

 

יוזמת האסופה: טלי דביר לבנת

 

עורכת ראשית:

המשוררת והסופרת ציפי שחרור

 

 

״הֲתֵדַע מֵאַיִן נָחַלְתִּי אֶת-שִׁירִי? –

בְּבֵית אָבִי הִשְׁתַּקַּע מְשׁוֹרֵר עֲרִירִי,

צָנוּעַ, מִסְתַּתֵּר, הַנֶּחְבָּא אֶל-כֵּלִים,

מִתְלוֹנֵן בִּנְקִיקִים, שְׁכַן סְדָקִים אֲפֵלִים.

וַיֵּדַע הַמְשׁוֹרֵר רַק פִּזְמוֹן קָבוּעַ,

שִׁיר תָּמִיד יְחִידִי וּבְנֻסָּח יָדוּעַ.

וּמִדֵּי נֶאֱלַם לְבָבִי, וּלְשׁוֹנִי

מִמַּכְאוֹב נֶעְכָּר אֶל-חִכִּי דָבֵקָה,

וּבְכִי עָצוּר מָעוּךְ הִתְאַפֵּק בִּגְרוֹנִי –

וּבָא הוּא בְשִׁירוֹ עַל-נַפְשִׁי הָרֵיקָה.

 

זֶה הָיָה הַצְּרָצַר מְשׁוֹרֵר הַדַּלּוּת...״ 

ח.נ. ביאליק (שירתי)

 

מגלה המשורר את מסתרי השיר ומקור השראתו. נביעתו. וזהו ביאליק הגדול וכמוהו רבים המשוררים התוהים בנביעה הזאת ומסתורי ההשראה.

רבים הדברים שנכתבו עליה ועל מחוזות משם מגיעה היא אל נפשו של המשורר. והדרך שהיא עושה מרתקת עוד  טרם נחשפנו אל השיר, שהוא עצמו מעשה קסמים וכשפים, מצולות, נקיקים, גלים שוצפים, אהבות, אכזבות, לב נכמר, לב נפתח לאהוב/ה, לסבל, לשבירות הגוף, לכאב, לנסיקה, לדהירה אל העולם הנפלא שלרגלינו, ואתה המשורר רק קום ואסוף  כוכבים נושרים היישר אל הלב הפתוח, וההשראה שאין בלתה, והשיר בא יבוא.

וכשאני מהרהרת בה בכותבי את הפתיח הצנוע הזה לקפסולה – אסופת שירים בסימן יום ההשראה הבינלאומי, עולים בזיכרוני מילותיו של המשורר היינריך היינה אודות ההשראה: "מייסורי הגדולים אברא שיריי הקטנים", כותב המשורר בצניעות מעוררת השתאות. ואילו גתה מקצין התייחסותו לתהליך ומקור הכתיבה באומרו כי "המשורר דומה לדוב המכרסם את כפות רגליו הוא".

אפלטון מרכך אמירה זאת וטוען כי "כל אדם הוא משורר בהיותו מאוהב".  

גיום אפולינר כותב על מקור ההשראתו: "אני שר את כל האפשרויות של עצמי".

דברים נפלאים, נכתבו ועודם נכתבים אודות השירה ומקור ההשראה שמניעה את המשורר והמשוררת להעלות על הדף את שירתם שיהפכו לנחלת הכלל.

ואתם הקוראים, קחו את השירים עימכם,

בלכתכם ובשובכם, כצידה לדרך שתמתיק ימיכם.

שלכם באהבה, ציפי שחרור 

                     עורכת הקפסולה

100 משוררים כותבים השראה: אורי צבי גרינברג | ציפי שחרור | רוני סומק | מירון ח. איזקסון | אמיר אור | מיכל סנונית | ליליאן דבי גורי | גלעד  מאירי | גד קינר קיסינגר | טלי דביר לבנת | אשר רייך | יאיר בן חיים | הרצל חקק | יערה בן־דוד | אביחי קמחי | בלפור חקק | יונתן גורל | ריקי דסקל | מרים נייגר-פליישמן | דני לוין | לילך גליל | שלומי חסקי | תמי כץ לוריא | עדי שלזניאק | אריה רגב | ענת זגורסקי שפרינגמן | אביביה רז | דורית ויסמן | רות נצר | אביבית חזק | בנימין גילאור | לאה טרן | עופר ירמינובסקי | תום הדני נוה | חיים ספטי | שולמית זילברברג | אירית סלע-גיבורי | חנה טואג | יונתן לוי | הילה ליבסמן | יואב איתמר | צלילה באו-כהן | טליה בירקאן | יהודית שחר | אביבה גולן | חיה בנצל | איתי דרוקמן | אשר גל | רותי ויטל גילעד | ליטל דיין | סיגל מגן | ענת לויט | רחלי אברהם-איתן | חגית בת-אליעזר | חנה גרנות | צדוק עלון | כרמלה טל ברון | דליס | שושנה ויג | מרגלית מתתיהו   מתי שמואלוף | דויד ברבי | אשר כנפו | יהודית מליק-שירן | ברכה רוזנפלד | סיליה קסטין | נורית צדרבוים | צביקה שטרנפלד | אלישבע זהר רייך | דוד אדלר | יוסף עוזר | עדינה מור-חיים | מאיר דדון | ניקולא יוזגוף-אורבך | מעין שטרנפלד | שרית שמיר אומידי | תמר שרוני | לאה צבי | שרית זמיר-שפיר | אירית שושני | לאה פוקס | אסתי קושמרו-אברהם | אלי יונה |   ורד טוהר | גאולה שינה | רחל דיין | זאב ארליך | נוית ענבר | שיר חייק | טל בלו | חלי טל שלם | שירי ראב | יפעת גדות | נינה רמון | נעמי כהן | נתי בית | עדינה בן חנן | ענת אורפז | שאול רזניק

אורי צבי גרינברג

שיר נס השיר

כָּל שִיר אֲמִיתִי – הוּא נֵס:

הוּא פְּתִיחַת הַשַׁעַר  וְהַפְשָׁלַת הַוִּילוֹן:

מַשִּׁיב רֵיחוֹת הַנִּיחוֹח מִן הַשָׂדֶה הָאָבוּד:

מֵאִבֵּי הַנַּחַל וּמִנֶּפֶשׁ הַבְּאֵר וְהקִּילוֹן:

לְשָׁם עָפוֹת צִפֳּרֽים בְּעֵינַיֽם סְגוּרוּת:

כָּנָף לְמַטָה וְכָנָף לָרוֹם - -

 

הַיַּלְדוּת הִיא מֵעֵבֵר מִזֶּה שֶׁל הַתְּהוֹם:

הַשֶּׁמֶשׁ עוֹלָה שָׁם כְּלֵב הַלְּבָבוֹת הַקּוֹרְנִים

בְּשַׁאֲגַת כִּסוּפָם לְמַעְלָה מִן חֲלוֹם.

 

אֲנִי מְמַשֵׁשׁ אֶת הָעֲנָפִים וְגִזְעֵי הָעֵצִים הַחַמִּים

אֶת הָרַגְלַיֽם הַדַּקוֹת שֶׁל אַיְלוֹת הַשָּׂדֶה

וְאֶת גּוּפָן,

וְאַחֲרֵי צִפּוֹר מְדַדָּה-שָׁם גַּם אֲנִי מְדַדָּה.

 

הָאֵם אֵינֶנָּה, לֺא אֵדַע מְקוֹם עֲפָרָהּ

אַךְ טְבוּעָה הִיא בְּמַהוּתִי בְּכֶסֶף שֵׂיבָתָהּ וְתֻמַּת הַנַּעֲרָה.

וְשִׁיר הָעֶרֶשֹ עַל גְּדִי הַזָּהָב

שֶׁנָּסַע לִסְחוֹר מְגָדִים

צִימוּקִים וּשְׁקֵדִים וּוְרָדִים

הוֹמֶה בַלֵּב כְּכִנֶּרֶת-נִגוּנָיו שֶׁל הָאָב.

אֲנִי אוֹהֵב הַמַּאֲכָלִים וְהַבְּשָׂמִים שֶׁהוּא אָהַב

וְכוֹאֵב כְּאֵב גָּלוּת הַשְׁכִינָה אֲשֶר הוּא כָאַב

לְאִי הַשֵּׁדִים אֶקַּח אֶת "הַחֵטְא וְעָנְשׁוֹ",

לְאִי הַמַּטְמוֹן אֶת "עַלִּיסָה",

לָאִי שֶׁל רוֹבִּינְזוֹן קְרוּזוֹ אֶת "מוֹבִּי דִּיק",

לְאִיֵּי הַבְּתוּלָה אֶת "לוֹלִיטָה",

לָאִיִּים בַּזֶּרֶם אֶת "שִׁלְגֵי הַקִּילִימַנְגָ'רוֹ",

וְלָאִי שֶׁטֶּרֶם הִתְגַּלָּה, אֶקַּח אוֹתָךְ

וַאֲדַפְדֵּף.

רוני סומק

״איזה ספר״, את שואלת,

״תיקח לאי בודד?״

פִּכְפּוּךְ הַמַּיִם אֶת לִבִּי מַנְבִּיעַ,

פֹּארוֹת הַפִיקוּס מוֹרִיקוֹת עֵינַי.

הַבֹּקֶר בָּא, וּמַה נַּפְשִׁי תַּבִּיעַ? –

אָמַּן הַיֵּשׁ, בּוֹא וְנַגֵּן עָלַי.

בְּלִי רוּחֲךָ שֶׁבְּרוּחִי נוֹגַעַת

בְּלִי עֵינְךָ שֶׁמֵּעֵינִי תִּצְפֶּה

בּוּל עֵץ אֲנִי, בְּלִי רֶגֶשׁ וּבְלִי דַּעַת,

וְקִיּוּמִי רַק מְבַקֵּשׁ מַרְפֵּא.

בּוֹא וְצַיֵּר אֶת עוֹלָמִי עַכְשָׁו

וְתֵן לִי לֶאֱהֹב אוֹתוֹ בְּלִי פַּחַד,

לִבְטֹחַ בְּלִבִּי כִּי לֹא לַשָּׁוְא

שָׁלַחְתִּי מִלּוֹתַי אֵלָיו לָגַעַת.

כְּמוֹ עֵט אָהוּב קָחֵנִי בְּיָדְךָ

וּכְתֹב בִּי שִׁיר חָדָשׁ עַל לוּחַ לְבָבְךָ.

אמיר אור

תפילה

אֲנִי שִׁירָה

נְקִיָּה מִתַּחְבּוּלוֹת עָשִׂיתִי אֶת מִלְחֲמוֹתַי

לְעִתִּים הֵרַמְתִּי יָדַיִים, עַל פִּי רוֹב לֹא,

מוּכָּה וְשׁוֹתֶקֶת מֵרוֹב תִּימָּהוֹן.

לֹא חָסְרָה לִי אָהֲבָה, הָיִיתִי נֶאֱהֶבֶת.

אִם הֶחְזַרְתִּי אַהֲבָה,

וַדָּאִי לֹא בַּמִּדָּה הַנְּכוֹנָה.

אֲבָל כָּכָה יָצָא. כַּאֲשֶׁר אֶת שִׁירָה

יוֹצְאִים לָךְ דְּבָרִים מְשֻּׁנִּים.

אֲנִי שִׁירָה שֶׁלֹּא הִתְכַּוְּונָה לִהְיוֹת.

אַל תִּהְיוּ מְשׁוֹרְרִים.

מיכל סנונית

אני שירה

לוֹחֵץ

בָּאֶצְבָּעוֹת

עַל

פְּסִיקִים

וּנְקֻדּוֹת

לְאֹרֶךְ

הַשּׁוּרוֹת

מְשַׁחְרֵר

אֶת

אֶנֶרְגְּיַת

הַצִּ'י

בַּמֵּרִידְיָאנִים

שֶׁל

הַשִּׁיר

גלעד  מאירי

עריכה הוליסטית

אֲהוּבָתִי   

 

עוֹד בְּטֶרֶם יָדַעְתִּי אֶת שְׁמֵךְ

הִלַּכְתָּ עליי קָסַם

מוֹשֶׁכֶת לִמְחוֹזוֹת חֲדָשִׁים

יָד בַּיָּד יָצַרְנוּ עוֹלָם

 

לֹא הֻצַּגְנוּ רִשְׁמִית

רַק נִסְחַפְתִּי אלייך

חבלייך הֵנִיעוּ דַּרְכִּי

עִצְּבוּ וְחָבְטוּ דַּעְתִּי

 

בַּגִּיל הַנָּשִׁי

יַלְדָּה וְקִמּוּר

הִכַּרְתִּי מוּזָה

לִקְרַאת סוֹף הַשִּׁעוּר

טלי דביר לבנת

וְאַתָּה שֶׁתֻּשְׁמַע לְאָזְנַיִם עֲרֵלוֹת

לֹא תָּחוּשׁ בָּעֵינַיִם הַזָּרוֹת הַכּוֹזְבוֹת

הַמִּלִּים שֶׁבְּתוֹכְךָ לֹא יֵדְעוּ חַיִּים

מֵעֵבֶר לַנְּיָר עָלָיו הֵן כְּתוּבוֹת

הֵן יָמוּתוּ וְלֹא תִּהְיֶה דַּקַּת תְּהִלָּה לְזִכְרָן

 

וְקָרְאוּ לְךָ שִׁיר וְרָאוּ בְּךָ חַלּוֹן

וְנִבְּאוּ לְךָ דַּפִּים לְמַזְכֶּרֶת וְלֹא תֵּדַע

שֶׁהַכֹּל  לַשָּׁוְא הַכֹּל כָּזָב.

וְעַתָּה שֶׁתֻּכְנַע בְּכַפַּיִם סוֹעֲרוֹת

נָחוּשׁ לְהַיְשִׁיר מַבָּט לַחֲלַל לֵדָתְךָ

תִּתְיַצֵּב  בְּכוֹחֲךָ עַל מִנְעַד תָּוִים

מִשֶּׁבֶר שֶׁתָּר בַּאֲמִירוֹת עֲזוּבוֹת

יָעוּטוּ הַמִּלִּים לְהִתְפַּזֵּר    אַחַת אַחַת לְתוֹעַלְתָּן.

 

וְקָרְאוּ בְּךָ שִׁיר וְטָווּ לְךָ חֲלוֹם

וְנִרְאוּ בְּךָ פָּנִים לְמִסְתֶּרֶת וְלֹא תִּפָּגַע

וְהַקּוֹל לֹא שָׁב הַכֹּל נֶעֱזַב.

יאיר בן חיים

שיר חד כיוון

אֲנִי כּוֹתֶבֶת כְּדֵי לְהַעֲבִיר

אֶת הַזְּמַן בְּשִׁטּוּטִים בֵּין גּוּפֵי נֶפֶשׁ, חֲפָצִים וְקוֹלוֹת

שֶׁאֵינָם בָּאִים עוֹד לִקְרָאתִי.

 

בְּשָׁעוֹת לֹא מְקֻבָּלוֹת

יוֹצֵאת תּוֹלַעַת לְבָנָה מִן הַדַּנְטֶל

שֶׁעַל אֶדֶן חַלּוֹן הָעֵץ הַכָּתֹם

בְּצַד מַעֲרָב בֵּין הַהוֹל לַמִּטְבָּח.

וְאָז בָּאוֹר הַבָּהִיר

אֲנִי מַנִּיחָה לָהּ לְנַפְשָׁהּ

לְהֵעָלֵם בְּאַחַד הַסְּדָקִים.

מִלִּים אֵינָן הוֹלְכוֹת לְאִבּוּד.

יערה בן־דוד

שיר תולעת

בְּאֶמְצַע הַשָּׁמַיִם רָאִיתִי:

בְּנֵי רֶשֶׁף הִגְבִּיהוּ עוּף.

לְיַד אַדְווֹת הַמַּיִם רָאִיתִי

בְּאֶמְצַע הַנַּחַל

הִגְבִּיהוּ רֹאשָׁם קְנֵי הַסּוּף.

 

וַאֲנִי שֶׁהָיִיתִי שָׁפוּף עַד עָפָר

יָדַעְתִּי שֶׁזּוֹ הַהַשְׁרָאָה.

בְּאוֹתָן שָׁעוֹת

רָאִיתִי הָאוֹת.

 

קַמְתִּי אֶל הַתֵּיבָה

וְהִגְבַּהְתִּי עַצְמִי

אֶל הַכְּתִיבָה.

בלפור חקק

השראה

הַקַּדַּחְתָּנוּת הַזּוֹ

לִפְרֹץ לַמַּנְגָּנוֹן

לְפָרֵק אוֹתוֹ לַחֲלָקָיו

לְפַצֵּחַ אֶת הַסּוֹד

לִנְגֹּס בִּמְרִירוּתוֹ

לִרְאוֹת בְּמַסְמֵר רֶגֶל

בְּרוֹכְסַן צַמָּה

בְּסַל נְצָרִים בֶּטֶן

לִקְרֹא בַּקְּעָרָה אֶת הַבּוֹר

מִמֶּנּוּ בָּאנוּ לָעוֹלָם

לֹא לָנוּחַ לְרֶגַע

לַחְשֹׂף אֶת פְּנִים  הָעֵץ

אֶת הַפָּנִים הַמִּסְתַּתְּרִים בּוֹ

לִיצֹר מֵחֹמֶר קִרְקָס , חַיִּים

אֶת הָאֶרוֹס הַבִּלְתִּי מִתְפַּשֵּׁר

עֵינַיִם עֵינַיִם בַּכֹּל לִבְלֹעַ אֶת הָעוֹלָם

שׁוּב וְשׁוּב כַּכֶּלֶב הַשָּׁב אֶל קִיאוֹ

אֶת הַפִּין אֶת הָאָמָה אֶת הַזַּיִן אֶת הַזֶּרֶג

אֶת הַגִּיד שֶׁל אָכִילֶס

אֶת הַזּכְרוּת הַדּוֹרֶסֶת

בָּאַף בָּעַיִן בַּיָּד בַּחֶרְמֵשׁ

אֶת הָעֲדִינוּת הַזּוֹ

לָגַעַת בְּלֵב הַדְּבָרִים בְּלָשׁוֹן שְׁקוּפָה

וּלְהַגִּיד

הִנֵּה מַהוּתָם הַמִּשְׁתַּנָּה

הַגֻּלָּה לְעוֹלָם

הַבַּרְזֶל לְרוּחַ

הַמִּכְחוֹל לְכָחֹל.

ריקי דסקל

המהות המשתנה של הדברים

וְהָרוּחַ נוֹשֶׁבֶת בַּקָּזוּאָרִינוֹת, מְחַלֶּלֶת בָּהֶם נִגּוּן עַתִּיק.‏

נוֹשֶׁמֶת עֳפָאֵיהֶן  בְּקוֹלוֹת קְדוּמִים, בִּפְעִימָה נוֹדֶדֶת,‏

אִצְטְרֻבָּלִים מַשְׁחִילִים  זַרְעֵיהֶם בַּקּוֹף שֶׁל מַחַט

וְהָיוּ כְּמוֹץ לִפְנֵי הָרוּחַ .

שִׁירַת הַקָּזוּאָרִינוֹת לְעֵת עֶרֶב.‏

דּוּמִיָּה לוֹחֶשֶׁת.‏

‏ ‏

וְאַתָּה רוֹאֶה אֶת הַקּוֹלוֹת. שׁוֹמֵעַ אֶת הַמַּרְאוֹת,‏

מֵשִׁיב אֶת הָרוּחַ

‏וְחוֹזֵר לִמְקוֹמְךָ.‏

‏   ‏

דני לוין

משיב הרוח

כְּשֶׁאֲנִי דָּחוּק בְּפִנָּה חֲשׁוּכָה אוֹ מוּטָל

מִשְׁתּוֹמֵם אֶל מוּל קַרְנֵי שֶׁמֶשׁ

שַׁקְרָנִית, לְפֶתַע הִיא מְגִיחָה – אֵשֶׁת

חֲלוֹמוֹתַי – טוֹבֶלֶת אֶת שָׁמַי בִּתְכֵלֶת-סְגַלְגַּל,

מְטַלְטֶלֶת אֶת אַדְמָתִי בְּמַגְרֵפָה עֲדִינָה, קוֹרֶצֶת אֵלַי בְּעֵינֶיהָ  

הַבּוֹרְקוֹת, מְאוֹתֶתֶת לִי לְגַשֵּׁשׁ בְּעִקְבוֹתֶיהָ, אוֹת אַחַר

אוֹת, אֶל אַרְמוֹנָהּ הַצַּר וְהַמְּנַחֵם.

"לֹא אֶעֱזֹב אוֹתָךְ שׁוּב," הִיא מְמַלְמֶלֶת, מְלַקֶּטֶת טִפָּה אַחַר

טִפָּה מִמָּטָר דִּמְעוֹתַי, מְנִיחָה אוֹתָן בְּכַד שָׁקוּף

מִמֶּנּוּ יָצוּצוּ כְּהֶרֶף-עַיִן פֵיוֹת וְשֵׁדִים בְּאֵינְסְפוֹר

צְבָעִים

שלומי חסקי

מוזה יקרה לי

הַנַּוָּד תּוֹעֶה בְּדֶרֶךְ לֹא נוֹדַעַת
הַצַּיָּד רוֹדֵף אַחַר מַטָּרָה מְתַעְתַּעַת
הַמְּשׁוֹרֵר מִתְעַנֶּה בְּהַרְגָּשָׁה אֲבוּדָה
הַמַּדְּעָן חוֹפֵר בְּנֻסְחָה חֲלוּדָה

וְהַנְּמַלָּהּ
הִיא
יוֹדַעַת
אֶת
דַּרְכָּהּ
כְּבָר
בְּצַעַד
הָ

רִ

א

שׁ

וֹ

ן

אילן דרור

האדם והנמלה

רוֹצָה אַת אוֹתִי

צוּק אֵיתָן

מְקֻבָּע וּמֻשְׁלָם

כִּתְמוּנַת נוֹף בִּגְלוּיָה

רוֹצָה אוֹתִי אַת

סֶלַע מִסְתּוֹר

כְּצַיֵּדת הַמְּבַקֵּשֵׁת מְנוּחָה

בְּטֶרֶם תֵצֵא לָצוּד

אֶת טָרְפָּה הַבָּא

אַתְּ רוֹצָה אוֹתִי

אֶבֶן דֶּרֶךְ

כַּחֲתוּלָה הַמְּסַמֶּנֶת אֶת בֵּיתָהּ

וְיוֹצֵאת לְדַרְכָּהּ

אַתְּ רוֹצָה אוֹתִי

פָאלוֹס זָהָב

לִסְגוֹד אֵלָיו בְּרֶטֶט

וּלְהַסְתִּירוֹ עַד הַעֹנֶג הַבָּא

רוֹצָה אַת אוֹתִי

סֶלַע מַאֲפִיר

כְּזִיקִּית הַמֱשַנָה אֶת גְּוָונֶיהָ

לְהֵעָלֵם

רוֹצֶה אַת אוֹתִי

גּוּשׁ חוֹמֶר

לַחֲרֹט בּוֹ אֶת רְצוֹנְךָ

לִמְחֹק וְלִכְתֹּב מֵחָדָשׁ

וַאֲנִי

אֲנִי רוֹצֶה לִהְיוֹת 

לָךְ

אִילָן שֶׁל דְּרוֹר

אילן דרור

רוצה את אותי

אֵיפֹה אַתְּ וְלָמָּה אַתְּ הוֹלֶכֶת מִמֶּנִּי עַכְשָׁו

כְּשֶׁאֲנִי צְרִיכָה אוֹתָךְ הֲכִי

שֶׁתַּכִּי בִּי

שֶׁתִּבְעֲטִי

שֶׁתַּכְרִיחִי אוֹתִי לָצֵאת מִן הַנּוֹחוּת

לְחַפֵּשׂ

לֹא לְהַפְסִיק לְחַפֵּשׂ אֶת הָעוֹד

לִהְיוֹת רְעֵבָה

תמי כץ לוריא

אל האמנות

מַבְלִיחָה בְּאַשְׁמוֹרֶת שְׁלִישִׁית

הִיא מִתְפַּתֶּלֶת בִּדְמָמָה

מוֹפִיעָה לְרֶגַע וְנֶחְפֶּזֶת לְדַרְכָּהּ

הִיא בִּלְתִּי קְרוּאָה אַךְ מְבֹרֶכֶת בְּבוֹאָה

הִיא מְתִיקוּת מְאַיֶּמֶת לְהִתְפּוֹגֵג

הִיא עִפָּרוֹן קְצוּץ לַהַב מְלָהָטֵט

אֶל מוּל מַחַק זוֹעֵף וְרוֹטֵט

הִיא הַיַּהֲלוֹם הָמִתְּלָטֶשׁ לַשִּׁיר,

הִיא הַמְּשׁוֹרֵר הַמְּחַיֵּיךְ מוּל לֹבֶן הַקִּיר.

אריה רגב

השראה

חֹרֶף

רוּחַ מַכַּה

בְּקִירוֹת סְדוּקִים.

רַעַף עָף לְדַרְכּוֹ.

פְּנִימָה לֹא יָבוֹא

כִּי הַיָּד עוֹד כּוֹתֶבֶת.

 

גַּם לְצִפּוֹר נְצוּרָה

נוֹשְׁרוֹת נוֹצוֹת.

בְּכָל נוֹצָה

נִתָּן לָשִׁיר שִׁיר.

אביביה רז

חורף

הָאִישׁ יוֹשֵׁב עַל הַחוֹף

מִתְבּוֹנֵן בְּרִצּוּד הַגַּלִּים וּמְצַפֶּה לְהַשְׁרָאָה.

הַהַשְׁרָאָה מִתְבּוֹנֶנֶת בּוֹ

מְצַפָּה שֶׁהָאִישׁ יַחְפֹּן אוֹתָהּ בְּלִבּוֹ.

רְסִיסֶיהָ מַזִּים אֵלָיו

קִנְטוּרֵי מַיִם.

 

בֵּינְתַיִם הָאִישׁ מְנַסֶּה טִקְסֵי הַשְׁבָּעָה

לְרַצּוֹת אֶת הָרוּחַ הַגְּדוֹלָה.

הוּא מַדְלִיק נֵר.

 

אֲבָל הַהַשְׁרָאָה מוֹצִיאָה לוֹ לָשׁוֹן.

נוֹדֶדֶת לַמָּקוֹם אַחֵר.

רות נצר

האיש מצפה

הַעֵט קַלָה,

לְעִיתִּים,

וּמִילִים חֲדָשׁוֹת מוֹפִיעוֹת

בְּלי מֵשִֹים,

עַל הַשׁוּרוֹת הַכְּחוּלוֹת.

מִלֵידָתָּן עַל דַף זֶה, הֵן טְבוּעוֹת,

תּוֹבְעוֹת מִן הַמְשׁוֹרֵר,

שֶיָצִיפָן בְּמִלוֹתָּיו הַקוֹלְחוֹת,

הַבָּאוֹת לוֹ,

לִפְעָמִים,

עִם הַשְרָאָה

בְּיֶתֶר קַלוּת.

בנימין גילאור

לידתו של שיר

דּוֹרוֹת עוֹמְדִים בֵּינֵיהֶם. ‏

הֵם דָּנִים בְּצַו הַשָּׁעָה ‏

וְהַשִּׁיר מַחְלִיף צִבְעוֹ. מְשַׁנֶּה טִבְעוֹ.‏

וּכְבָר נִמְחֶקֶת טְבִיעַת הָאֶצְבַּע שֶׁל הַמְּשׁוֹרֵר  ‏

וּמִי הַשִּׁיר וּמִי הַמְּשׁוֹרֵר בְּמִשְׂחַק הַתַּפְקִידִים הַזֶּה.‏

 

מְשׁוֹרֵר וָתִיק נִמְהָר. נִמְלָץ. ‏

זְמַנּוֹ קָרַב, ‏

כְּמוֹ לִלְמֶדְךָ שִׁיר פּוֹרֶה מִן הַאֵין ‏

הַנִּמְסָר לִמְשׁוֹרֵר צָעִיר וְאוֹבֵד מִן הָעוֹלָם. ‏

 

מְשׁוֹרֵר יוֹצֵא לָתוּר אַחֵר קוֹרְאִים שֶׁיַּשְׁכִּימוּ לְהַחֲיוֹת אֶת שִׁירוֹ ‏

שִׁיר הַנּוֹלָד מַאֲבָק וּמַיִם וּמִכְּאֵבוֹ שֶׁל אָמָּן מְיֻסָּר.‏

‏ ‏

עופר ירמינובסקי

משורר מול משורר

הִיא צוֹפָה אֶל הַיַּעַר

אֶל גּוֹנֵי-גְּוָנִים יְרֻקִּים

אֶל רִבּוֹאוֹת תַּלְתַּלִּים הִיא נִסְחֶפֶת.

תַּלְתַּלֵּי צַמָּרוֹת דִּמְיוֹנוֹת בָּהּ הִצִּיתוּ

הֲמוּמָה הִיא קְרֵבָה אֶל שִׁפְעַת הַחוּשִׁים

 

דַּקֻּיּוֹת הַבָּעָה מְלַקֶּטֶת

גַּרְגְּרֵי אַהֲבָה רִאשׁוֹנִית לָתֵת בַּשִּׁירָה

 

יַאַסְפֶנָּה הַיַּעַר בְּחִבּוּק יְלָדִים

נִרְגָּשׁ וְאוֹהֵב אַהֲבָה רִאשׁוֹנָה

הוּא טָהוֹר, כְּאַיָּלָה עִמּוֹ הִיא

 

חִיּוּתוֹ בָּהּ זוֹרֶמֶת

חיים ספטי

ההשראה

ה ש ר א ה ‏

כְּמוֹ

פֵיָה

אֶת

לִי

לָשֵׂאת

אֶת

נַפְשִׁי

שֶׁעָיְפָה

בְּהֶמְשֵׁךְ ‏

הַדֶּרֶךְ

שֶׁנִּסְלְלָה

בִּשְׁבִילִי.‏

אירית סלע-גיבורי

בְּמֵירוֹץ הַמִּלִּים הַנִּרְדָּפוֹת,

אֵין מְנַצְּחוֹת וְאֵין מַפְסִידוֹת.

כָּל מִילָה רוֹדֶפֶת ו‎ְנִרְדֶּפֶת,

מָשָׁל הָיוּ רוֹקְדוֹת בְּמַעְגָּל יוֹם וָלֵיל

וְהַמֶּרְחָק קָבוּעַ בֵּינֵיהֶן;

מַעְגָּל חַשְׁמַלִּי, מַעְגָּל חָש-מֶלֶלִי.

 

הַמֵּרוֹץ הַזֶּה נִדְמֶה

לִבְרִיאַת הָאָדָם שֶׁל מִיכָלַאנְגְּ'לוֹ

עַל תִּקְרַת הַקָפֶּלָה הַסִּיסְטִינִית:

אֶצְבַּע אֱלֹהִים הַמּוֹרָא

וְאֶצְבַּע אָדָם, מִכָּאן.

כּה קְרוֹבוֹת,

וּבְלֹא אֹמֶר
לֹא תִּפָּגֶּשְׁנָה לְעוֹלָם.

יונתן לוי

מרוץ המילים

רוֹאֶה אוֹתָךְ מְקַפֶּצֶת מֵרֶגֶל לְרֶגֶל,
לִשְׁמֹר עַל הַדֹּפֶק, לְיַד הָרַמְזוֹר.
לוּ הָיָה זֶה שִׁיר קְלָאסִי הָיִיתִי דּוֹאֵג
שֶׁהַלֵּב יוֹצִיא מָה שֶׁיּוֹצִיא, וְעַל הַפְּעִימָה יִשְׁמֹר.

לוּ הָיִיתִי מְשׁוֹרֵר מִסְּפָרַד הָיִיתִי מְדַבֵּר
עַל הַצְּבִיָּה וְעַל הָעֳפָרִים,
אֲבָל אֲנִי שׁוֹאֵף מֵעֵבֶר לָעוֹר וְלַבָּשָׂר,
אֶל מַהוּתָם שֶׁל הַדְּבָרִים.

וְאוּלַי בִּכְלָל אֲנִי טוֹעֶה
וְאֵין בָּךְ יוֹתֵר מִן הַנִּרְאֶה לָעַיִן  –
וּבְכָל זֹאת אֵינֶנִּי יָכוֹל
שֶׁלֹּא לְהַעֲמִיק בָּךְ, עֲדַיִן.

יואב איתמר

מהותם של דברים

אוּד מוּצָל מספר עַל אֵשׁ מקדם

שֶׁל חָכְמַת חַיִּים בְּשֶׁבַע מַדְרֵגוֹת (מֵחֶסֶד לַמַּלְכוּת).

 

בְּשֶׁבַע בַּבֹּקֶר שַׁרְשֶׁרֶת פניני הַגֶּשֶׁם עַל גדר בַּרְזֶל חָלוּד

וַאֲנִי נוֹהֶגֶת בָּאוֹטוֹ הַכָּחֹל

בְּחַלּוֹן יָמִין רֵיחַ דֶּשֶׁא יָרֹק

בִּשְׂמֹאל רֵיחַ דֶּלֶק 95 אוקטן

שׁוּב מְחַפֶּשֶׂת אֶת אפולו.

 

בֵּן רוֹאֶה אֶת בְּבוּעַת אָבִיו משתקפת בַּמָּסָךְ

כְּמוֹ מִשְׂחָק

שִׁגְרָה נוֹגֶסֶת בָּאֻמָּנוּת הַחַיִּים.

 

אֲנִי מְבַקֶּשֶׁת אֵשׁ-רָאָה.

טליה בירקאן

אשראה

אֲנִי שָׁרָה אוֹתָךְ. אַתְּ הָרוּחַ,

הַמְּנַוֶּטֶת אֶת גַּלֵּי מוֹחִי

אֶל מַשְּׁבֵי חֶסֶד עִלָּאִיִּים.

נֶעֱתֶרֶת לְהַפְצָרוֹתַיִךְ,

מְאַפְשֶׁרֶת לְגַלּוֹת בְּנִבְכֵי נַפְשִׁי

אוֹצָרוֹת חֲבוּיִים,

וּלְהַעֲלוֹתָם לְמַעֲלוֹת הַשִּׁירָה.

אֲנִי לוֹגֶמֶת אוֹתָךְ כְּיֵין עִנּוּגִים מְשַׁכֵּר

וְאֵינִי רוֹצֶה לְהִתְעוֹרֵר.

כְּשֶׁאַתְּ מַאֲצִילָה עָלַי, הֶאָרָה שֶׁלִּי

אֲנִי נִלְהֶבֶת לְהָפִיץ שַׁלְהֶבֶת אַהֲבָתֵנוּ.

מַּיִם רַבִּים לֹא יוּכְלוּ לָהּ.

אביבה גולן

יד חופשית

אֲנִי עַל סַף יֵאוּשׁ

כְּבָר שָׁבוּעוֹת

בְּחֶדֶר חֹשֶׁךְ

חוֹשֵׂף נְיָרוֹת שִׁירָה

לְאוֹר אָדֹם

 

וּכְלוּם

איתי דרוקמן

יוֹשֶׁבֶת בַּמָּסוֹף

מְחַכָּה לַהַשְׁרָאָה הַבָּאָה.

שְׁתַּיִם חוֹלְפוֹת זוֹ אַחַר זוֹ,

לֹא קַמְתִּי, לֹא הֵרַמְתִּי יָדי.

שְׁלִישִׁית עוֹבֶרֶת,

מְאִטָּה, פּוֹתַחַת דַּלְתָּהּ,

אֲנִי לֹא קָמָה, לֹא עוֹלָה.

מְנֻמְנֶמֶת, בְּיָדִי כַּרְטִיסִיָּה מְלֵאָה.

הַשְׁרָאוֹת מַגִּיעוֹת, הַמָּסוֹף שׁוֹקֵק,

הִנֵּה אַחַת נוֹסֶפֶת מְאִיצָה.

לֹא נוֹרָא. הַלַּיְלָה כִּמְעַט כָּאן.

בַּבֹּקֶר אֶתְפֹּס אֶת הַהַשְׁרָאָה הָרִאשׁוֹנָה.

רותי ויטל גילעד

חיים במסוף

גַּם אִם נְפָרֵק אוֹתָהּ לְגוֹרְמִים,

לֹא נוּכַל לְהָבִין מִמָּה הִיא מֻרְכֶּבֶת.

הִיא תִּבְרַח כְּמוֹ אַרְנֶבֶת

וְתוֹצִיא לָשׁוֹן אֲרֻכָּה.

כָּזוֹ הִיא הַהַשְׁרָאָה –

מְאוֹד מַצְחִיקָה...

סיגל מגן

השראה

קַעֲקוּעֵי תְּפִלּוֹת שְׁבוּרוֹת בְּתַחְתִּית הַתּוֹדָעָה

שֶׁהִבְשִׁילָה כְּגוּף בְּשִׂיא פְּרִיחָה  - מְחַיִּים תָּאִים רְדוּמִים

מְאַחִים גִּזְרֵי אוֹתִיּוֹת חֲרוּטוֹת בְּפַז-הַמַּבּוּעַ.

הֲרֵי הַיַּלְדוּת זָזִים בְּרַכֶּבֶת הַזִּכָּרוֹן

מְזִיזִים מָסַכִּים אֲפֹרִים.

 

הַמָּוֶת מְכַנֵּס אֶת כָּל הַקְּרוֹבִים

דּוֹלֶה חֶבְיוֹנוֹת מִתַּחְתִּית הַכְּאֵב

מֵצִיף אֶת הַסְּכָרִים הַמְּחֹרָרִים

בַּדִּמְעָה הַמִּתְרַבָּה כְּתָאִים חַסְרֵי מַעֲצוֹר - - -

כִּימְיוֹתֶרַפְּיַת הַמִּלִּים מַחֲלִישָׁה

וְאֵינָהּ עוֹצֶרֶת בְּרַמְזוֹר הָרָצוֹן הַמִּתְאַדֵּם

וּמִתְאַדֶּה בְּעַרְבוֹת הַשִּׁירָה הַפְּרוּצִים לְכָל רוּחַ

רחלי אברהם-איתן

השראה

כְּתֵפַי הִצְמִיחוּ נוֹצוֹת לְבָנוֹת וַאֲנִי מְרַחֶפֶת לְשָׁם

נוֹחֶתֶת רַכּוֹת בְּתָא הַטֶּלֶפוֹן הַקָּטָן

תִּקְרָתוֹ חֲסֵרָה, קִירוֹתָיו שְׁקוּפִים

בְּיָד רוֹעֶדֶת מְחַיֶּגֶת אֶת מִסְפָּרְךָ הֶחָקוּק בְּלִבִּי

רוֹאָה אֶת תּוֹר הַיַּפָּנִים הַמַּמְתִּינִים בַּחוּץ בְּסַבְלָנוּת

וְאֶת הַשָּׁמַיִם, בָּם נִשְׁקָפוֹת עֵינֵיךָ הַתְּכֻלּוֹת.

 

הַמַּכְשִׁיר מְיֻשָּׁן, שָׁחוּחַ, עוֹטֶה מַשָּׂא כָּבֵד עַל כְּתֵפָיו

אַךְ הָאֲפַרְכֶּסֶת קְלִילָה בְּיָדַי, כְּנוֹשֵׂאת עַצְמָהּ לְאָזְנַי

לוֹאֶטֶת: אִחְזִי בִּי וְדַבְּרִי אֵלָיו, הוּא שׁוֹמֵעַ אֶת קוֹלֵךְ

כְּפִי שֶׁקָּלַט עוֹד מֵרַחֲמֵךְ הַלְמוּת לִבֵּךְ.

רְחָשִׁים עֲמוּמִים בּוֹקְעִים מֵהָאֲפַרְכֶּסֶת, סוֹמְרוֹת שַׂעֲרוֹתַי.

בַּחֲלַל הַתָּא נִשָּׂאוֹת שִׁבְרֵי מִלִּים שֶׁאֵינִי מְבִינָה

בְּלִיל שָׂפוֹת וּצְלִילִים, קִטְּעֵי בְּכִי חֲנוּקִים

מִגְדָּל בָּבְלִי צַר וּמוּזָר, רֹאשׁוֹ לֹא נִצְפֶּה וּבְסִיסוֹ לְמַרְגְּלוֹתַי.

 

"תַּשְׁאִירוּ הוֹדָעָה, אֲנִי לֹא זָמִין"  בּוֹקֵעַ קוֹלְךָ הַצָּלוּל

"נוֹלְדוּ כְּבָר חֲמִשָּׁה נְכָדִים מַקְסִימִים

דּוֹר הֶמְשֵׁךְ, דּוֹר חָסֵר, דּוֹר בָּא

דְּרוֹר חָסֵר וְדוֹר בָּגְרָה, כְּבָר בַּת מִצְוָה.

חֶסְרוֹנְךָ בִּי פָּעוּר, מְדַמֵּם וְצוֹרֵב

חַבֵּק, נַשֵּׁק, לְחַשׁ לִי שֶׁמָּצָאתָ אֶת אַהֲבַת חַיֶּיךָ.

אוֹהֶבֶת, חוֹשֶׁבֶת וְנוֹקֵב הַגַּעְגּוּעַ".

 

הַתּוֹר הָאָרֹךְ מִחוּץ לַתָּא רוֹחֵשׁ, חֲסַר סַבְלָנוּת

מַנִּיחָה אֶת הָאֲפַרְכֶּסֶת עַל כַּנָּה.

בִּכְיִי מְטַפֵּס לְאִטּוֹ עַל הַמִּגְדָּל

מִצְטָרֵף לִבְלִיל הַקּוֹלוֹת שֶׁבַּתָּא.

חנה גרנות

בתא הטלפון ביפן

וְתֵכֶף נִתְעַצֵּב עַל דְּבָרִים שֶׁאָמַרְנוּ

וְאוּלַי יֶחְמַץ הַלֵּב עַל מַה שֶׁלֹּא הִסְפַּקְנוּ

וּמַה שֶׁשָּׁמַרְנוּ בִּפְנִים

וּמַה שֶׁלֹּא נִתַּן בּוֹ הָאוֹת לִפְרֹץ,

הַדַּפִּים נִשְׁאָרִים רֵיקִים

עַל אַף תָּוֵי הַדְּפוּס שֶׁמְּמַלְּאִים אוֹתָם,

אֶת הָרִיק הַזֶּה מְנַסֶּה לְמַלֵּא מְשׁוֹרֵר

פְּרָחִים וּלְבָבוֹת,

חִצִּים וַחֲרָבוֹת,

וְגַם גִּמְגּוּמֵי הֲבָרוֹת.

דליס

השראת המשורר  

דַּף רֵיק,

הַמִּלִּים, סַכִּין בַּפֶּה, תֵּצֶאנָה ?

לֹא תִּפָּצַעְנָה ?

 

הַמִּלִּים עֲנָנִים עַל נוֹפִים בְּדוּיִים,

מַמְצִיאוֹת חוֹפִים שְׁלֵוִים תַּחַת שֶׁמֶשׁ,

 

מֵאֵי-שָׁם נֶשֶׁר הָזוּי הֵגִיחַ

עֵינָיו טָרְפוּ אַשְׁלָיָה.

 

עַל הַדַּף הַמְּצִיאוּת הִשְׁתַּנְּתָה.

 

הָלַכְתִּי אֶל הַיָּם לָתֵת לַמִּלִּים לַעֲלוֹת מִן הַמַּעֲמַקִּים

וְלֹא לִרְעֹד.

יָמִים עָבְרוּ מֵאָז בָּאוּ בִּי ,

מֵאָז יָנְקוּ מִמַּחֲשַׁבְתִּי וְצָעֲקוּ אֶת הַהֵד.

מרגלית מתתיהו

מילים

אֶסְגֹּר עַל שִׁירִי

וְאוֹרִידַהוּ

אֶל תּוֹךְ גְּרוֹנִי

מִשָּׁם אֶל חֲזִי

וּמֵחֲזִי

אֶל בִּטְנִי

אֶתֶּן לוֹ לִתְסוֹס

עַד רְתִיחָה

עַד יַעֲלֶה קֶצֶף

מִבִּטְנִי אֶל חֲזִי

וּמִשָּׁם אֶל גְּרוֹנִי

וּמִגְּרוֹנִי

יִפְרֹץ אֶל פִּי

בַּאֲנָחָה

לֹא שֶׁל רְוָחָה

אֶלָּא שֶׁל שְׁתִיקָה

שְׁתִיקַת הַצְּוָחָה.

אשר כנפו

אסגור על שירי

לְחַבֵּר הַקְשָׁבָה לְהַקְשָׁבָה לְדִבּוּר גָּזוּר מִמֵּחוּשִׁים

הִרְהוּרִים תּוֹעִים, מַחֲשָׁבוֹת מִתְעַרְטְלוֹת וַהֲגִיגִים

מִתְעַבְּרִים מִן הַהֵדִים מְנֻפְּחֵי הָאֲוִיר

לֶקֶט קוֹלוֹת, קִלְקוּלִים בְּשִׁקּוּי עַגְמוּמִי

כְּשֶׁהָרוּחַ מְאַוֶּשֶׁת הִלּוּלִים

הֲמָיוֹת מְשַׁחֲרוֹת שְׁבָרִים

הַצֵּל מִתְכַּנֵּס בְּתוֹךְ עַצְמוֹ תַּחַת סַנְסִנֵּי תְּשׁוּקוֹת

וַּמקּוֹשׁ מַכֶּה בַּנֶּפֶשׁ:

נַסְחִי, נַסְּחִי

וְיִשָּׁאֵר מָה

                            

וּמַה תְּאַבְּדִי לַמִּלִּים

ברכה רוזנפלד

וישאר מה

הַשִּׁיר שֶׁהָיָה אָסוּר בְּקֶפֶל מַחְשַׁבְתִּי הָעֲלוּמָה

הֵגִיחַ וְיָצָא לְהָטִיחַ עָצְמוֹ עַל פָּנַי כְּמַהֲלֻמָּה.

 

לֹא פֵּרֵשׁ רְצוֹנִי הַמָּאוּס רַק לָחַשׁ סוֹדִי הַכָּמוּס  

כְּאַבִּיר מְשֻׁרְיָן עַל סוּס כְּמוֹ אָסִיר שֶׁהֻתַּר.

רָחַץ בְּשָׂרוֹ הַמָּלוּחַ מִדֶּמַע יֶזַע וּבְכִי

בַּאֲגַמֵּי מִלִּים פּוֹרְחוֹת עַל כַּר לַעֲלוֹת

עַל שְׂפַת יַמִּי בְּאַרְצוֹת הַנֵּכָר בְּעוֹלָמִי.

 

כָּךְ הָפַךְ נִסְתָּרוֹת לְמִנְחָה וְקָשַׁר

שִׁבְרֵי טְעָנוֹת לִהְיוֹת כִּתְרֵי מְלוּכָה וּמִנְשָׁר.

‏ ‏

נורית צדרבוים

שיר אסור שיר מותר

כַּמָּה קַל לִהְיוֹת מְשׁוֹרֵר:

שַׁרְבֵּט וְסַע

 הוֹפַע עַל כָּל בָּמָה.

 

כַּמָּה קָשֶׁה לִהְיוֹת מְשׁוֹרֵר:

הוֹזֶה וְנָע

מִתְפַּתֵּל

בֵּין הַסְּדִינִים

הַלַּחִים

כִּמְשֻׁגָּע

מְחַפֵּשׂ מִלָּה.

דוד אדלר

כמה קל  להיות משורר

לֹא בִּגְלַל  זִכְרוֹנוֹת, שִׁכְחָה, אוֹ

כְּאֵב אֲנִי כּוֹתֶבֶת,

אֶלָּא בִּגְלַל

הַיָּם,

הַחוֹף –

אֶצְבְּעוֹת עֵצִים נִשְׁבּוֹת בְּלֵב

אֲדָמָה רְווּיָה טַל בֹּקֶר.

לִבְלוּב.

 

מִלָּה שֶׁנִגְלְתָה לִי פִּתְאוֹם

עִם אוֹר יוֹם

וְהָאֲפֵלָה שֶׁיוֹרֶדֶת עַל כָּל

הַמִּלִּים הָאֲחֵרוֹת.

עדינה מור-חיים

בגלל

בַּמָקוֹם שֶׁבּוֹ רָעֲדוּ רַגְלַיִךְ

רָאִיתִי אֵיךְ  נִגְמַר הַקַּיִץ

הַחוֹל וְהַמַּיִם הִתְעַרְבְּבוּ בְּעֵינַי

סִירוֹת הַדַּיִג זָהֳרוֹ בַּמֶּרְחָב הֶחָשׁוּךְ.

מאיר דדון

השראה

כְּשֶׁנִּשְׁבֶּרֶת כּוֹס,

הִיא מִתְעַקֶּשֶׁת

לְהַרְכִּיב

מֵהַשְּׁבָרִים

אֲגַרְטָל

מִזֶּה חָדְשַׁיִם

אֲנִי סוֹבֶלֶת

מִכְּאֵבֵי פַנְטוֹם

בָּעֵט הַיָּרֹק

מעין שטרנפלד

הוּא חִיֵּךְ חִיּוּךְ עָדִין

מַמָּשׁ מָהִיר יֶלֶד קָטִין

עֵינָיו בָּעֲרוּ

בְּאוֹר יְקָרוֹת זָהֲרוּ

 

יָצְאָה בַּת קוֹל קִבְּלָה הָהַרְשָׁאָה

חִיּוּכוֹ שֶׁל יֶלֶד הָיְיתָה הַשְׁרָאָה

הוּשְׁעָתָה הָהוֹרָאָה

 

הוּתְמְרָה בִּזְכוּתוֹ הַתּוֹדָעָה

חִיּוּךְ אֲמִתִּי שֶׁל נְשָׁמָה גְּבוֹהָה

הֶעֶלְתָּה הַתֵּדֶר בָּרֶשֶׁת הַגּוֹאָה

 

הַשְׁרָאָה אָל עָל

מֵאוֹתוֹ עַלְעָל

תמר שרוני  

חיוך

אַתָּה תּוֹפֵס אוֹתָה

אַתָּה הַשָבוּי הַמִיתוֹלוֹגִי שֶלָה

מַשֶהוּ הֵאִיר אַגָף חָשוּךְ בְּתוֹדָעְתְּךָ

פַּרְפַּר לָאֹסֶף נִנְעַץ

בְּחַדּוּת כְּאַסְפַן-יֹפִי

כֹּל צְבָעָיו נִטְמָעִים

בַּדַּף הַזֶּה

אַתָּה תּוֹפֵס אוֹתָה

זוֹ רוּחַ שֶאֵין לָה שֵם

וְאֵין לָה זְמַן לָבוֹא

כֹּל הַנֶּצַח בְּיָדְךָ.

שרית זמיר-שפיר

פרפר ננעץ בדף

לִכְתוֹב זֶה כְּמוֹ לִקְטוֹף

עָלִים שְקוּפִים

שֶל מוּזָה

 

וַאֲנִי צְמֵאָה לִבְרוֹא צֵל

לַשְּקִיפוּת הַנָּסָה וְחוֹזֶרֶת

אֶל קַלְיוֹפֶּה, בַּת זֵאוּס.

 

קַלְיוֹפֶּה, אֲנִי מִתְפַּלֶּלֶת

לַמְדִינִי לִכְתוֹב

אֶת הַעֶרְגָּה

 

אֲבָל קַלְיוֹפֶּה לֹא מַרְשָה

קָשָה וְנוּקְשָה

מַבְרִיחָה עָנָפֶיהָ.

לאה פוקס

לכתוב זה כמו לקטוף

בְּדֶרֶךְ הַיִּסּוּרִים הִטְבִּיעַ יֵשׁוּ

אֶת פָּנָיו הַמְּדַמְּמִים

עַל מִטְפַּחַת שֶׁמָּסְרָה לוֹ אִשָּׁה

דַּף הוּא מִטְפַּחַת שֶׁמּוֹסֶרֶת הַמּוּזָה

לַמְּשׁוֹרֵר הַמְּיֻסָּר שֶׁמַּטְבִּיעַ בָּהּ

אֶת נִשְׁמָתוֹ הַמְּדַמֶּמֶת

טִיבֵּרְיוּס נִרְפָּא מֵחָלְיוֹ כַּאֲשֶׁר הִבִּיט בַּמִּטְפַּחַת

כֵּן יִמְצָא גַּם הַקּוֹרֵא מָזוֹר בַּשִּׁיר

אלי יונה

מהו שיר?

אָמֶריקָן לֵיְזֶר, סְנִיף רַעֲנַנָּה:

מְמַלְּאָה שְׁאֵלוֹן פְּרָטִים:

סֻכֶּרֶת: כֵּן/לֹא

לַחַץ דָּם: כֵּן/לֹא

אֵיְדְּס: כֵּן/לֹא

רְגִישׁוּת יֶתֶר: כֵּן/לֹא

בָּרֶקַע הַפְּקִידוֹת מַחְלִיפוֹת מַתְכּוֹן לְדָגִים.

 

אֲנִי שׂוֹנֵאת דָּגִים.

אֲנִי שׂוֹנֵאת פְּקִידוֹת.

אֲנִי יַלְדָּה קְטַנָּה בָּעֲבוֹדָה שֶׁל אִמָּא.

יֵשׁ לִי בְּחִילוֹת.

 

רְגִישׁוּת יֶתֶר: כֵּן.

גאולה שינה

אמריקן לייזר-איזו השראה!

הִתְעוֹרַרְתִּי בְּסִירַת נְיָר מְקֻפֶּלֶת.
תְּנוּדָת הַגַּלִּים הָיְתָה נְעִימָה לַחֲלוֹמוֹת.
אָסַפְתִּי מִילָה מִכֹּל שִׁיר;
מֵאֵלֶּה שֶׁהָיוּ כְּתוּבִים עַל הַדְּפָנוֹת,
וּמֵאֵלֶּה שֶׁנִּכְתְּבוּ עַל הַמִּפְרָשִׂים.
וְהֶאֱכַלְתִּי בַּהֵן אֶת הַיָּרֵחַ הָרָעֵב.

זאב ארליך

השראה לשבע

קְצוֹת הַמִּכְנָסַיִם נִרְטָבִים מֵהַטַּל

עַל הַדֶּשֶׁא מֻקְדָּם בַּבֹּקֶר

וּבַלַּיְלָה מֵהַמַּמְטֵרוֹת.

הַשְּׁבִילִים הִסְתַּמְּנוּ בְּרֹאשִׁי

הוֹלֶכֶת בָּהֶם וְהֵם הוֹלְכִים בִּי

לְכָל שְׁבִיל רֵיחַ מְיֻחָד

לְכָל צֹמֶת חָתוּל אֶחָד.

 

כָּל שְׁבִיל מוֹבִיל אוֹתִי הַבַּיְתָה

אֶל הַדֶּשֶׁא הָרָטֹב בִּקְצוֹת הַמִּכְנָסַיִם

אֶל הַפִּרְצָה בַּגָּדֵר שֶׁל הַבְּרֵכָה

אֶל הַצִּרְצָרִים מֵאֲחוֹרֵי הַחַלּוֹן

אֶל יַלְדוּתִי שֶׁנִשְאַרָה בַּשְּׁבִילִים.

שיר חייק

השבילים

כְּמוֹ מַקְס וּמוֹרִיץ אָתְּ מִתְגַּנֶּבֶת לָךְ, מוּזָה,
בְּלִטּוּף עֲנָנִי מְנֻמָּשׁ
בְּדִיּוּק בָּרֶגַע שְׁבוֹ אֲנִי מַחְלִיטָה
לִהְיוֹת תַּכְלִיתִית וּפַעַם אַחַת וּלְתָמִיד
לְהַבְרִיק אֶת תַּנּוּר – הַגַּז וְלַנֶּגֶב.
"עַל סֶנְט מוֹרִיץ שָׁמַעְתָּ?"

חלי טל שלם

סנט-מוריץ

שִׁיר צָרִיךְ תְּנוּעָה

וּמִפְגָּשׁ אֶחָד לְפָחוֹת

עִם אִישׁ

אוֹ פֶּרַח

כְּדֵי לִנְשֹׁם לוֹ מִלִּים

יפעת גדות

לנוע

כְּמוֹ דִּמְעָה, כְּמוֹ רַעַד

כְּמוֹ חַלּוֹן נִפְתַּח

כְּמוֹ אוֹר

 

כְּמוֹ כְּאֵב, כְּמוֹ אֹפֶק

כְּמוֹ אֵלִים שְׁכוּחִים

כְּמוֹ רוֹךְ

 

כְּמוֹ חֲלוֹם, כְּמוֹ אֹשֶׁר

כְּמוֹ אֵימַָה דַּקָּה

כְּמוֹ מוֹת

 

תְּמוּנָה

נינה רמון

כמו

אֲנִי מַקְשִׁיב לַמַּנְגִּינָה שֶׁבְּתּוֹכִי,

עֲדַיִן חַלָּשָׁה וַעֲמוּמָה.

כָּאן, בְּלִבִּי, הַשִּׁיר הַזֶּה מַתְחִיל –

צְלִילִים שָׁאַף אֶחָד עוֹד לֹא שָׁמַע.

 

כְּמַעְיָן הַשִּׁיר הָרַךְ מַתְחִיל לִזְרֹם,

צוֹבֵר מִלִּים מִנֶּפֶשׁ רְווּיָה,

סוֹפֵג תְּהוֹמוֹת יֵאוּשׁ, הֵדֵי חֲלוֹם,

וּמֵיטָבוֹ, כַּקֹּדֶם – אַשְׁלָיָה.

 

הִנֵּה הוּא כָּאן, בְּמַפָּלֵי מִלִּים נִשְׁפָּךְ,

בָּאֲשֵׁדוֹת צְלִילִים, בִּמְלוֹא עָצְמָה...

אַתֶּם שׁוֹמְעִים? הַשִּׁיר הַזֶּה נִתָּךְ,

הוּא כְּבָר קַיָּם, הִנֵּה הוּא כְּבָר נִשְׁמַע.

נתי בית

שיר חדש

אֱלוהִים

מִן הַסְּתָם

הָייתָה מאוֹהֶבֶת

 

עֵת בָּרְאָה עוֹלַם

 

עֵת זִקְּקָה

יְפִי שָׁמַיִם.

 

אֱלוהִים

מִן הַסְּתָם

הָיְיתָה מְסֻפֶּקֶת

 

וְאָז בָּרְאָה

אֶת כָּל הַנָּשִׁים

 

בִּדְמוּתָהּ

ענת אורפז

בידמותה

יַלְדָּה רוֹשֶׁמֶת רוּחַ 

וּקְלִידֵי מַחְשֵׁב מְעִיפִים 

תָּוִים 

פַּעַם לֵאוֹנַרְד כֹּהֵן 

שָׁר לָהּ בְּקוֹל נִכְמָר שֶׁל צִפּוֹר 

פַּעַם קוֹלוֹ הָיָה יוֹצֵק מוֹרְפְיוּם בְּדָמָהּ 

עַכְשָׁו הִיא תָּוִים.

ציפי שחרור

לאונרד כהן שר לה

וַעֲדַיִן אוֹתָהּ תַּעֲלוּמָה

כֵּיצַד בַּד שָׁטוּחַ מְצַיֵּר אֶת עַצְמוֹ לָעֹמֶק:

תּוֹרָשָׁה מִטַּעַם הַדּוֹמְמִים לְקַבֵּל לְתוֹךְ הַדַּף

אֶת הַמֶּרְחַקִּים הַפְּנִימִיִּים,

חֹמֶר לְחֹמֶר מַעֲבִיר בִּנְשִׁיקַת קַו אֶת הַתֹּכֶן.

 

כְּמוֹ תְּנוּעַת רֹאשׁ מוּזָרָה שֶׁל אֲבִי מִשְׁפָּחָה

שֶׁצָּצָה לְאַחַר שָׁנִים אֵצֶל נוֹלָדָיו,

אוֹ הַתַּרְדֵּמָה שֶׁכְּלָל אֵינִי יוֹדֵעַ מוֹעֵד בְּרִיאָתָהּ

וְהִיא הַמְאַמֶּנֶת כָּל אָדָם

לְקַבֵּל נְשָׁמָה שֶׁיָּצְאָה.

מירון ח. איזקסון

תעלומה

מְשׁוֹרֶרֶת נִגְמֶלֶת מֵאָרְחוֹת חַיִּים

מַשִּׁילָה עוֹרָהּ.

מְשׁוֹרֶרֶת חוֹזֶרֶת אֵצֶל הַמִּלִּים

סוֹחֶטֶת עִצּוּרִים מִתְרַגֶּשֶׁת

מְשׁוֹטֶטֶת בַּחֲצוֹת לִמְצֹא בַּיִת לַשִּׁיר.

בְּכַמָּה בְּדִידוּת אֶת עוֹמֶדֶת, שׁוֹכֶבֶת מְשׁוֹרֶרֶת.

וְכַמָּה נָשִׁים לַמְּשׁוֹרֵר, אַתְּ חוֹשֶׁבֶת. סוֹפֶרֶת.

מְשׁוֹרֶרֶת נִגְמֶלֶת מֵאָרְחוֹת חַיִּים

חוֹזֶרֶת אֵצֶל הַמִּלִּים.

נִקְרַעַת. נִקְרָעוֹת

ציפי שחרור

משוררת

שִׁיר הוּא מַתָּת

לֵידָתוֹ פֶּתַע יֵשׁ

לְקַבְּלוֹ בִּזְרִיזוּת

לְהַבִּיט בִּמְיֻמָּנוּת

בְּרֹב קֶשֶׁב לִנְהֹג

דָּבָר לֹא לִכְפּוֹת

לְהִתְנַהֵל בִּזְהִירוּת

וְלִזְכֹּר

אֲנִי לֹא הוּא

רַק בִּי בָּחַר

לִרְאוֹת אוֹר

וְדַרְכּוֹ מִי יְשׁוּרֶנּוּ?!

ליליאן דבי גורי

וְאַחֲרֵי שֶׁכְּבָר נָטְשָׁה אוֹתוֹ שָׁבָה הַשִּׁירָה

כְּאֹרַח נָשִׁים שֶׁשּׁוֹכְחוֹת עַל מְנָת לַחֲזֹר

וְחוֹזְרוֹת עַל מְנָת לִנְטֹשׁ וְלֶאֱסֹף בִּבְהִילוּת

גְּדוֹלָה וּבְהִתְעַלֵּם מִמֶּנּוּ עַד בְּלוֹת אֶת אֲשֶׁר

נָשׁוּ כְּאֹרַח נָשִׁים: נִדָּה קְרוּשָׁה, עֻבָּרִים מֵתִים

שֶׁל יֹפִי, פִּי עֶרְוָה פָּעוּר וְרָעֵב, כְּתִיבָה תַּמָּה

הַמְּכַסָּה עַל בָּשְׁתָּהּ, חַלּוֹן פָּתוּחַ אֶל נוֹפָהּ הַמַּרְהִיב

שֶׁל מַחְשָׁבָה אָבְדָנִית, וְנֶדֶף קַל וְרָעִיל

שֶׁל אַהֲבָה מִכִּירַת הַגַּז שֶׁכְּמוֹ שָׁכְחָה לִסְגֹּר

עַל מְנָּת לִנְטֹשׁ וְלַחֲזֹר וְלֶאֱסֹף אֶל חֵיקָהּ

הַקָּמֵל אֶת גַּעְגּוּעַ גּוּפוֹ כְּעֻבָּר יָפֶה

שֶׁל מוֹתָהּ

גד קינר קיסינגר

כאורח נשים

הִנְנִי שִׁיר יוֹצֵא דֹּפֶן בַּמַּחְזוֹר הַזֶּה

שׁוּרָה נָאָה כָּמוֹךְ מִתְרוֹצֶצֶת לָצֵאת מִתּוֹכִי.

וּמָחָר תִּשָׁכְחִי מִמֶּנִּי אִם לֹא אֶרְשְׁמֵךְ אִם לֹא אזכרך

שֻׁלְחָן הַכְּתִיבָה שֶׁלִּי וְעָלָיו הַמַּחְשֵׁב, יָשֵׁן .

בְּעֵינַיִם פקוחות כְּאַרְנָב, וְחוֹשֵׁב כָּמוֹנִי בִּדְמָמָה

רַק הַשָּׂפָה עֵרָה בעורקי. הִקַּשְׁתִּי בַּקְּלִידִים הַנְּכוֹנִים

וְעַל הַצָּג שֶׁבַּחֶזִי אָצוּ רָצוּ יְצָרִים

שֶׁלֹּא שִׁעַרְתִּי כִּי נוֹתְרוּ בִּי. הַשָּׂפָה צִלְצְלָה

בַּפַּעֲמוֹן הַדֶּלֶת וְהִיא הָיְתָה פֹּה כָּל הָעֵת

וְכָל קִיּוּמִי בָּהּ בִּלְבַד. הִנֵּה לְנֶגְדִּי הַשִּׁיר כּוֹתֵב אֶת עַצְמוֹ

מִן הַסְּתָרִים וְהַנִּסְתָּרוֹת וְנַחַל עֶדְנו  מַשְׁקֶה אוֹתִי.

ונימפות יוֹצְאוֹת מֵבִין קִפְלֵי עֲנָנִים

בּוֹאִי, שָׂפָה! אֲנַחְנוּ יַחַד מַמְרִיאִים.

אשר רייך

וו החיבור

בְּמַרְתֵּף מְרֻחָק, בְּלֵב הַסְּעָרָה וְהוּא

כָּלֶה. הַמְּשׁוֹרֵר מִסְתַּתֵּר. וְהַכֹּל

מָלֵא. יוֹתֵר. לֹא נוֹתַר מִנִּשְׁמָתוֹ עָלֶה

חִוֵּר. שִׁלְיָה לַהַשְׁרָאָה הַמְּאִירָה.

 

הוֹלֶכֶת לְשָׁם, וְאָפֵל מְקוֹמוֹ, נֶאֱלָם.

מְצַיֵּר קַוִּים קְרָעִים, וּבְלִי מְנוּחָה.

הוֹלֵךְ וְחָסֵר. מִתְחַבֵּר. קֶשֶׁת צְבָעִים.

מְצַמְצֵם עַצְמוֹ, אֵשׁ וּשְׂרָף מִתּוֹכָהּ.

 

מַה יִתֵּן וְאֵין. אוֹרָהּ גַּן הִתְנַגֵּן. הַס.

הַשְׁרָאָה שֶׁרָאָה. דַּעַת נִפְתָּה וְנִפְקַח.

נָמַס הַנִּסְתָּר, מַה נוֹתָר. קָפְאוּ בְּלֶב

יָם. רוּחַ כֻּלּוֹ. שַׁל. גַּל. מְרַחֶפֶת עַל.

הרצל חקק

בראשית ההשראה

לֹא גָּדַלְתִּי כִּמְשׁוֹרֵר
אֲבָל אֲנִי כּוֹתֵב
דָּבָר שֶׁאֲנִי קוֹרֵא לוֹ שִׁירָה
וְתָלִיתִי מוּל עֵינַי
אֶת אִמְרוֹתָיו שֶׁל רִילְקֶה*
לִמְשׁוֹרֵר צָעִיר
בָרוּר לִי שֶׁאֲנִי מֻכְרָח לִכְתֹּב
וַאֲנִי בּוֹנֶה אֶת חַיַּי סְבִיב הַהֶכְרֵחַ הַזֶּה

 

"...שאל את עצמך בשעה החרישית ביותר של לילך: האם אני מוכרח לכתוב?
מתוך 'מכתבים אל משורר צעיר' מאת רילקה לקפוס

אביחי קמחי

הכרח

שְׁעַת רַחֲמִים

 

אֲנִי כּוֹתֵב אֶת דְּמִי הַלֵּיל

וּדְמִי הַלֵּיל לֹא נִכְתַּב

הוּא נִתְלַשׁ דַּף דַּף

וְרוֹעֵד כֶּעָלֶה

 

דְּמִי הַלֵּיל נוֹסַר כַּהֲלָכָה

מִנְסֶרֶת זְמַן

שְׁבָבִים שְׁבָבִים

שָׁבִים הוֹלְכִים

 

דְּמִי הַלֵּיל שָׁעָה רְהוּיָה

שֶׁעֵת רַחֲמִים

אֲנָשִׁים מִתְכַּנְּסִים

בְּבֵיתָם, לְמִטָּתָם אֲהִילִים

 

וּכְשֶׁתָּבֹא שֵנָה כְּמוֹ חֻפָּה

לְכַסּוֹת עַל חֲגִיגַת דְמוּמִים

הִיא תַּנְבִּיט שַלְוָה לֹא קְרוּאָה

שַׁלְוַת יְגֵעִים

יונתן גורל

אֲנִי מְבִיאָה לָעוֹלָם שִׁירִים מִן הַמֵּמַד הָרְבִיעִי,

אֶת הִשְׁתַּקְּפוּתָם הַהֲפוּכָה כְּבָבוּאַת עֵצִים בְּמַיִם סוֹעֲרִים,

צַלְמֵי יוֹמְיוֹם מֻקְרָנִים בְּקֻפְסָה שְׁחוֹרָה,

דְּמֻיּוֹת מְהַלְּכוֹת עַל אַנְטִיפּוֹד,

מְעָרַת אַפְּלָטוֹן מֻכַּת זַעֲזוּעַ ,נְטִיפֶיהָ מִתְרַסְּקִים עַל

יוֹשְׁבֶיהָ הַנִּמְלָטִים אֶל הַפֶּתַח הֲלוּמֵי פְּלִיאָה.

מַלְאָכִים לְבָנִים עִם כְּנָפַיִם מֵאֵשׁ מְחַפִּים

עַל סְדָקִים בְּדָפְנוֹת מְצוֹקִים וּמְצוּקוֹת שֶׁל אִי נִרְאוּת.

שִׁירִים מִן הַמֵּמַד הָרְבִיעִי בּוֹקְעִים אֵלַי מִתּוֹכְכֵי "חוֹר תּוֹלַעַת",

מִבֵּין הַקְּפָלִים הַקּוֹסְמִיִּים שֶׁבִּסְלִילֵי הַדִּי.אֶן.אֵי.

וְהַדִּבּוּר שֶׁמִּתַּחַת לַדִּבּוּר נֶחְשָׁף לְאוֹר הַשֶּׁמֶשׁ הָעַזָּה וּבְעֵרַת כְּתָמֶיהָ

וְנִשְׂרָף

מרים נייגר-פליישמן

שירים מן המימד הרביעי

כִּתְבִי בְּטֶרֶם הֱיוֹתֵךְ יוֹדַעַת

בִּבְלִי דַּעַת כִּתְבִי הֱיוֹתֵךְ

מֵעֵין מְשֻׁגַּעַת נִסְפֶּגֶת בַּנּוֹף

הִתְפָּלְשִׁי בְּחֻמּוֹ וְכִתְבִי חֲלוּמָהּ

שָׁם תִּשְׁהִי בֵּין כִּתְבִי לְבֵין הֲיִי

אֵזוֹר מְדַמְדֵּם וּמוּאָר לְלֹא עֵת  

נַעֲנָה וְאִטִּי וְקַשּׁוּב כִּתְבִי

עַל מְנָת לָשׁוּב

לילך גליל

כתבי

מִי יוֹדֵעַ
מָה צוֹפֵן הֶעָתִיד
יָפָתִי


נִצָּב

 כָּאן 

גּוּפֶךְ
דוֹאֶג
חוֹשֵׁב
בוֹהֶה

 

הַנִּיחִי גוּפְךָ לִנְשֹׁם
וּלְהַרְגִּישׁ
אַפְשֶרִי לְחוּשַׁיִךְ שֶׁלָּךְ לִרְטֹט
בְּכוֹחוֹת עַצְמָם


לִרְאוֹת
אֶת יְפִי הָעוֹלָם
וְאֶת כִּעוּרוֹ

 

לִשְׁמֹעַ
אֶת צִיּוּץ צִיפּוֹרָיו
וְאֶת בִּכְיוֹ


לָחוּשׁ
אֶת קְטִיפַת הַטַּחַב
וַעֲקִיצַת הַסִּרְפָּד


לְהָרִיחַ
אֶת בֹּשֶׂם הַיַּסְמִין
וְצַחֲנַת הָרָקָב


לִטְעֹם
אֶת עֲסִיס הַדֻּבְדְּבָן
וּמְרִירוּת שָׁרָשָׁיו

מִי יוֹדֵעַ
מָה צוֹפֵן הֶעָתִיד
יָפָתִי


חַיִי בְּשָׁלוֹם

כָּאן וְעַכְשָׁיו

אילן דרור

חי בשלום כאן ועכשיו

הָאַסְפֵּקְטֶ הַדְּיוֹנִיסִי שֶׁבִּי

מוֹצִיא אוֹתִי

מִדַּעְתִּי אֲנִי

מִשְׁתַּגַּעַת לְגַמְרֵי

אוֹהֶבֶת מוּסִיקָה

פְּרִימִיטִיוִית רִאשׁוֹנִית

זֶה בָּא עִם

בֶּכִי

עדי שלזניאק

האספקט הדיוניסי

מַה צָּף בַּמָּרָק הַגֶּנֶטִי שֶׁלִּי?

מִי בָּחַשׁ בּוֹ, מִי יָרַק?

מִי בָּרָא אֶת גַּרְעִין הַהֲבָרוֹת הָאֲפֵלוֹת

בְּשַׁרְשֶׁרֶת הַמִּלִּים הַכּוֹבֶלֶת אֶת שִׁירָתִי?

מֵעָלַי עַנְנֵי כְּבָשִׂים מְלֻכָּדוֹת-

הַשְּׁחֹרָה עִם הַטְּלַאי,

מִשְׁתַּקֶּפֶת בִּי.

ענת זגורסקי שפרינגמן

מרק גנטי

נִפְגַּשְׁתִּי אֶתְמוֹל בְּתֵל אָבִיב

עִם שָׁלשׁ מְשׁוֹרְרוֹת.

 

שִׁיר – לֹא יָצָא לִי מִזֶּה.

דורית ויסמן

משוררות

אֵיךְ אַתְּ מְבַשֶּׁלֶת אֶת הַשִּׁירִים שֶׁלָּךְ

אִם בָּגַדְתְּ בְּרֵיחַ הַנַּעְנַע וְהַשִּׁיבָּה
וְהַכַּמּוֹן וְהַקִּינָּמוֹן וְהִתְכַּחַשְׁתְּ

לַפִּיּוּטִים וְלַנּוֹפִים שֶׁל בֵּית

אָבִיךְ וְאִמֵּךְ

וְלֹא הִכַּרְתְּ אֶת הַסָּבִים

וְהַסַּבְתוֹת שֶׁלָּךְ וְגַם לֹא
אֶת הַסַּבְתוֹת רַבְתוֹת שֶׁלָּךְ
וְלֹא אֶת הַסָבֵי רַבְרְבֵי שֶׁלָּךְ
אֵיךְ אַתְּ כּוֹתֶבֶת ?

אביבית חזק

הַשָּׂפָה הָעִבְרִית שֶׁלִּי הִיא

שְׂפַת הָאֲדָמָה

הַחוּמָה הַחַמָּה בָּעֵמֶק

זְרוּעָה חֲמָנִיוֹת קָיִץ וְכָּלָנִיוֹת חֹרֶף.

הַשָּׂפָה הָעִבְרִית שֶׁלִּי הִיא

שַׁבָּתוֹת בֹּקֶר עִם תְּאוֹמִי

בְּשִׁירַת אָבִי שַׂחֲקִי עַל הַחֲלוֹמוֹת.

הַשָּׂפָה הָעִבְרִית שֶׁלִּי הִיא

בֵּן לוֹקֵחַ בַּת וּבַת לוֹקַחַת בֵּן

בְּרִקּוּדֵי עָם וְחוּלְצוֹת רְקוּמוֹת

הַשָּׂפָה הָעִבְרִית שֶׁלִּי הִיא מְלָכִים וְצוֹעֲנִים   *

יֶלֶד חוֹלֵם וְזוֹנָה גְּדוֹלָה מִבָּבֶל.

הַשָּׂפָה הָעִבְרִית שֶׁלִּי הִיא

שְׂפַת הַבְּגָדִים תָּפְרָה לִי אִמִּי

בְּרֵאשִׁית הַדֶּרֶךְ

צִימוּקִים וּשְׁקֵדִים.

הַשָּׂפָה הָעִבְרִית שֶׁלִּי

הִיא שְׂפַת הָאִשָּׁה הָעוֹלָה

מֵאוֹפִיר הַיָּם

גּוּפָהּ מַתִּיז קַשְׂקַשֵּׂי דָּגִים

וּמַיִם לֹא יְכַבּוּ אַהֲבָתָהּ

לַמִילִים.

 

*שפת הבמה: ניסים אלוני וחנוך לוין.

 

מתוך האנתולוגיה: "שפת עבר". / עריכה והפקה ד"ר לאה צבעוני.

לאה טרן

השפה העיברית שלי

בְּמֶשֶׁךְ הַלַּיְלָה

הַמִּלִּים הִתְרַחֲקוּ מִמֶּנִּי

כְּמוֹ יְלָלָה מִפִּי הַתַּן.

 

בַּבֹּקֶר מָצָאתִי אוֹתָן

קְטַנּוֹת עַל הַדַּף

וַאֲנִי כְּמוֹתָן.

תום הדני נוה

המילים