אנתולוגיית יום ההשראה 2021 משוררים.gif

הקפסולה

אסופת שירים

בנושא תשוקה   ///  5.5.2021

יוזמת האסופה: טלי דביר לבנת

עורכת ראשית: המשוררת והסופרת ציפי שחרור

זמן ריפוי/ציפי שחרור

אַתְּ נָהָר חֲרִישִׁי מָתוֹק.‏
זֶה קוֹלֵךְ הַחוֹלֵף עַל פָּנָיו בְּרָצֵי אוֹר
וְגֶשֶׁם רַךְ וְרָפוּי מְכַסֶּה אוֹתָךְ ‏
שְׂמִיכַת טִפּוֹתָיו.‏
שֶׁאֵין כְּמוֹ הַמַּיִם, ‏
הֵם הַזּוֹרְעִים וְהַמַּנְבִּיטִים
זְמַן רִפּוּי בָּךְ.‏
הֲיִי מַיִם.‏

נִשְׁמִי ! נְשֹׁם!‏

"

אין בעולם דבר רך גמיש ורפוי ממים
לאו צה, ספר הטאו

אסופת שירים בסימן תשוקה

דברי פתיחה עורכת האנתולוגיה 

ציפי שחרור

בהשתוקקות עזה לריפוי גוף - נפש  מבעד ליצירה, היא כשיריפוי במזוננו הרוחי והרוחני, בצמאון ובצמאה למזון משובח ומים חיים, ובזרימה אינסופית בתוכנו ומחוצה לנו. הכל זורם קבע הרקליטוס כבר לפני אלפי שנים, וזרימה זאת אינה חדלה  גם בהשתוקקות לזולת,  למיניות, לחברות ולמגע מי אל הדומה מי אל השונה.

התשוקה מרקיעה אף אל עולמות אחרים, כוכבים נסתרים, ובתשוקה עזה לגילוי ומסעות. אך עיקר כמיהתנו הנסתרת היא תשוקתנו לסחרור נפשנו ונשמתנו עד לשיכרון חושים, ולעיתים עד אובדנן,  המולידה עימה מנגד, רצון עז לשוב אל שפיות ואיזון והם ככלים שלובים בתוך תשוקותינו, אך עיקרה  תמיד להירפא, להתרפא ולרפא ולזכות בגאולת הגוף וחירות הנפש. להיות בני חורין מכבלי הזמן, מצער וכאב, בתשוקה אמיתית  לאושר, כמיהת לב ומשאת נפש. 

את אסופת השירים היפים שלפניכם, שלחו אלי באהבה ורצון משוררים רבים, ואני ערכתי וצרפתי אותם זה לזה כמחרוזת תשוקה מרגשת, מעניקה, מניקה, מרפאה, מערסלת, מנחמת, משתוקקת, ומחייה ...

וכפי שאני כותבת ב"שיריפוי" הפותח את ספרי:

אֲנִי חוֹבֶשֶׁת פִּצְעֲכֶם בְּשִׁיר.‏

אֲנִי מְבָרֶכֶת אֶתְכֶם בְּשִׁיר.‏

אֲנִי מְקַדֶּשֶׁת אֶתְכֶם בְּשִׁיר.‏

אֲנִי מַתְמִירָה אֶתְכֶם בְּשִׁיר.‏

אֲנִי זוֹרֶמֶת בְּתוֹדַעְתְּכֶם בְּשִׁיר.

אֲנִי מְעַרְסֶלֶת אֶתְכֶם בְּשִׁיר.‏

אֲנִי מַמְתִּיקָה אֶתְכֶם בְּשִׁיר.‏

אֲנִי מְעַנֶּגֶת אֶתְכֶם בְּשִׁיר.‏

אֲנִי עוֹטֶפֶת גּוּפְכֶם בְּשִׁיר.‏

אֲנִי מַשְׂבִּיעָה אֶתְכֶם בְּשִׁיר.‏

אֲנִי מְרַפְּאָה אֶתְכֶם בְּשִׁיר.‏

אֲנִי שִׁירִיפּוּי‏

 

אֲנִי מַגְדִּילָה לִבְּכֶם בְּשִׁיר.

אֲנִי מַכְתִּירָה אֶתְכֶם בְּשִׁיר.

אֲנִי מַשְׁקִיטָה אֶתְכֶם בְּשִׁיר. 

אֲנִי מַצִּיתָה דִּמְיוֹנְכֶם בְּשִׁיר. 

אֲנִי מַעֲמִיקָה דַּעְתְּכֶם בְּשִׁיר.

אֲנִי מְנִיקָה אֶתְכֶם בְּשִׁיר. 

אֲנִי מִשְׁתּוֹקֶקֶת אֲלֵיכֶם בְּשִׁיר.

אֲנִי מַרְעִיפָה עֲלֵיכֶם בְּשִׁיר. 

אֲנִי מְחַמֶּמֶת יְצוּעֲכֶם בְּשִׁיר. ‏

אֲנִי מַרְוָה אֶתְכֶם בְּשִׁיר.  

אֲנִי מְמוֹסֶסֶת אֶתְכֶם בְּשִׁיר.

ציפי שחרור

| מתוך ספרה ״שיריפוי - כוחה המרפא של השירה״. 

האנתולוגיה שלפניכם היא שלישית מאז ייסדנו אותה. והיא מסורת  וחלק ניכר מיום ההשראה הבינלאומי. ואני גאה להיות העורכת והלקטורית של קפסולות  השירה שהקימונו, ביוזמת ובהפקת  טלי דביר ליבנת מנכלי"ת  חברת הפרסום ONE.

אנתולוגיות השירה  בנושא השראה ושינוי בשנים 2019-2020 זכו להצלחה ולהדים רבים, בהן לקחו חלק מאות משוררים.

השנה 2021 בחרנו בתשוקה בעזרת קוראים ומשתתפים, נושא  כה רלוונטי ומתבקש לשנה זאת. ברצון עז לשוב לחיים, להיפתח לעולם, לנשום  ולצאת אל החירות, לזכות בגאולה לשאוף,  להשתוקק, לדלג על מהמורות החיים ולנצח את אשר מאט את התפתחותנו ורצוננו.

מגפת  הקורונה שפקדה אותנו, ועדיין נותנת אותותיה היא מהמורה שאנו עדיין מתמודדים עימה, אך ההשתוקקות ותשוקת החיים והרצונות העזים לשרוד, חזקים מכל. הן הריפוי חזק מן החולי, השמחה חזקה מכל צער, הכוח חזק מן החולשה וזאת הודות לתשוקה  ולכוח החיים הטמון בנו.

למזלנו אנו בפתחו של עידן מיטיב ובריא. ועל פי אמונות רוחניות ורוחיות מבורכות, עידן הברזל הנוקשה ונטול ניסים, ינטוש אותנו  בקרוב ואנו מתחדשים נרפאים ומאירים ויוצאים לחירות מכבלי הזמן, דרך עידן היהלום אל עידן הזהב  המיוחל בו טמונים כמטמונים ואוצרות כל הרצונות - נפשיות, קוגנטיביות, רוחניות, רוחיות, פיזיות, מיניות, השתוקקויות- זעירות ועצומות, הנאות, התפתחויות אישיות וחברתיות ועוד. כל אלה אשר בתוכנו, בביתנו, בארצנו  ובתבל כולה 

התשוקה מלווה אותנו מקדמת דינן, ומרגע לידתנו בכמיהה ליד מלטפת, לחיק אם, למשובות ילדות, לחברויות. תשוקות אלה לובשות פנים אחרות בבגרותנו, בהתבגרותנו ובזקנתנו. אך הן  נוכחות תדיר גם אם לעיתים נוכחות נעדרת, כי התשוקה היא עץ התפוח ממנו אנו ממשיכים לקטוף את תפוח גן עדן עלי אדמות. 

בהשתוקקות עזה לריפוי גוף - נפש  מבעד ליצירה, היא כשיריפוי במזוננו הרוחי והרוחני, בצמאון ובצמאה למזון משובח ומים חיים, ובזרימה אינסופית בתוכנו ומחוצה לנו. הכל זורם קבע הרקליטוס כבר לפני אלפי שנים, וזרימה זאת אינה חדלה  גם בהשתוקקות לזולת,  למיניות, לחברות ולמגע מי אל הדומה מי אל השונה.

התשוקה מלווה אותנו מקדמת דינן, ומרגע לידתנו בכמיהה ליד מלטפת, לחיק אם, למשובות ילדות, לחברויות. תשוקות אלה לובשות פנים אחרות בבגרותנו, בהתבגרותנו ובזקנתנו. אך הן  נוכחות תדיר גם אם לעיתים נוכחות נעדרת, כי התשוקה היא עץ התפוח ממנו אנו ממשיכים לקטוף את תפוח גן עדן עלי אדמות.

* יום ההשראה הבינלאומי מארח השנה באנתולוגיית השירה את קבוצת הכתיבה של עמותת כנפיים, בהנהלת הסופר חיים לפיד בשיתוף המשוררת רוני פינקרפלד.  

קריאה נעימה. קריאה תשוקתית.

קריאה רגועה. קריאה נושמת.

שלכם ציפי שחרור

עורכת אנתולוגית השירה

ציפי שחרור

מחווה למשוררת אנדה עמיר פינקרפלד

כעבור מספר חודשים שבתי אל בית ההוצאה ואיתמר הגיש לי את ספרי הראשון: "כשכולם הולכים".

כעבור זמן קצר, בבית  מניה ביאליק, אנדה עמיר חגגה את ספרי. הייתה זאת ההשקה הראשונה שלי והיא בלתי נשכחת הודות לאנדה עמיר פינקרפלד האישה שהובילה אותי אל עולם השירה. מאז אני משוררת שבימים אלה יצא לאור ספרי ה-37  -"שיריפוי- כוחה המרפא של השירה." 


 

*(לציון מועד פטירתה של אנדה עמיר פינקרפלד 27.3.81)

הייתי נערה. כתבתי שירים  למגרה ולא ידעתי שביקור מקרי בבית ביאליק יוציא לי את השירים מתוך המגרה.

ומעשה שהיה. 

לאחר סיור קצר בביתו של המשורר, בקרתי בבית מניה ביאליק ושם קבלה את פני אישה מתוקה,  קטנה, גוצה, חייכנית ועיניה מוארות. היא נראתה לי זקנה מופלגת מפאת גילי הצעיר. האישה אצרה תערוכת נשים  במקום ואני שפתחתי את הדלת במקרה, הייתי כאיש שיצא לחפש את האתונות ומצא את המלוכה...האישה שמקבלת את פני הייתה המשוררת אנדה עמיר פינקרפלד ששמחה לביקור פתע בתערוכה שאיש לא נכנס אליה אותו היום, וספרה לי שהיא המשוררת אנדה עמיר. ואני בהתלהבותי מושיטה לה מחברת שירים  שהייתה בתרמילי. היא קוראת בהם שוב ושוב ולא  מניחה עד שאומרת : "נערה צעירה את כותבת כמו משוררת". ושואלת  אותי שאלות רבות ומבקשת שאגיע  למחרת היום לרח' בר כוכבא 29 בתל אביב. ואני טרם מבינה מה מתרחש, וכבר מוצאת עצמי עומדת בפתח הוצאת עקד ושם ממתינה לי אישה אותה משוררת נפלאה. כעבור רגעים ספורים מקבל את פנינו  המשורר ועורך ההוצאה איתמר יעוז קסט. איש נעים סבר ונעים הליכות.

"היא תהיה משוררת, ראה את השירים  שלה." היא אומרת ומושיטה לו את המחברת שלי, ומוסיפה כמה מילות שבח והולכת לדרכה. ואני נותרת שם  המומה - נערה בין מבוגרים. והוא בעדינות ואצילות נפש מוביל אותי אל משרדו ויושב וקורא את השירים אחד אחד, לאט לאט, מתעכב ואינו פוסח. ובהוצאה המולה נכנסים ויוצאים עובדים, משוררים, סופרים. איתמר קם ואומר לי "בואי נלך לדבר אצל ליאון". ואני איני יודעת מי הוא ליאון. מסתבר שליאון הוא בית קפה ידוע ברח' בוגרשוב סמוך להוצאת הספרים. ושם הוא מדבר אלי בשקט בקולו העדין, והוא אומר שהוא אוהב את השירים  ויוציא לאור את ספרי....

ואני רק עברתי במקום....

איך הפכה אותי אנדה עמיר פינקרפלד* למשוררת 

טלי דביר לבנת | ציפי שחרור | ניקולא יוזגוף אורבך | הרצל חקק | מאיה בזרנו | גד קינר קיסינגר | צדוק עלון | יוסף עוזר | מיכל דורון | שוקי גוטמן | שושנה ויג | חגית בת אלעזר | סיגל אשל | אריה רגב | סיליה קסטין | יואב איתמר | דליס | יערה בן דוד | בלפור חקק | נורית צדרבוים | אביבית כהן | שחר שמאי | גליה אבן חן | מרים נייגר-פליישמן | איריס כליף | שירן אורי זאנגי | כרמלה טל בראון | שלומית ליר | יחיאל לוי | עמיר עקיבא סגל | ענת לבני | איה רוזנווסר | יפית בק | דרור לוי | אופיר מלכי | טמילה רם | ענבל מגן | שלי רפאל | אבי לוי | נלי אביטבול פישר | נגה סוירי נחי וייס | יפה חכמון | צלילה באו כהן | תמר שרוני | יפעת גדות | שיר כהן | טלי גריקשט | איתי דרוקמן | חיים ספטי | שחף ויאר | לילך סטמבולצ'יק | גבריאל אברהם | גלית עינב | נירית צור מגיד | גפן מרגלית כנעני | ענת זגורסקי שפרינגמן | שחף ארז | אפרת ג'רופי | רות קינן | ארית בנדק חביב | ורדה אליעזר | גיא עינת | יערה בן דוד | תמרה חלוצי | אפי הלפרין | עדי גולן | רוני של | אלונה גולנזר | יעל פנדה | אור אפריאת | שרית פליין | חדוה אבישר | אוריה שפיצר | רויטל גולדשמיד | מיכל צדקה פרי | ליאור וינשטיין | יהורם גלילי | תות הרמס סאטורי | מלאני בר | דני נייפלד | תומר קליין | איילת הלפרין-קייטס | עמרי אברך | יובל ששון | רני רוזנטל | טל יקוטי | צ'רנה שלומנוביץ' | עדי בלוטין | אלי שרים | מיכל בר-אור קארו | רותי | אלי יונה | אורה כהן | עמית דרבקין חן | אורית כרמל רפאלי | קארינה ס. לינצקי | אבישי אאודי | חלי טל שלם | אביבית חזק | מיקי אלטמן | נוית ענבר טל | אביגיל פילדמן | דניאל ברון | גליה גל אלברט | נדיה אייזנר-חורש | שולה ברנע | גאולה שינה | קלריסה טייטל | אורית גולדמן | יפעת גדות | נעמי כהן | איריס שני | אביגיל אליאב | חמניה | אורלי קדוש | אסנת ראם | אסתי קושמרו-אברהם | יסמין אבן | מיקי טלמור | אסתר וולק | שושנה קרבסי | רבקה פישביין עמנואל | יעל רן | עדינה בן חנן | אביבה גולן | אהוד עינת | דני לוין | חנה גרנות |  ליליאן דבי גורי 

טלי דביר לבנת
| שיר בקר רטב

מַקְשִׁיבִים לַשִּׁיר שֶׁהַגֶּשֶׁם כּוֹתֵב
טִפְטוּף מְתוֹפֵף לְצַד רַעַם
חַם לָנוּ כָּאן בִּשְׂמִיכָה מִתְחַבְּקִים
מִי זוֹכֵר אִם הָיָה פַּעַם זַעַם

הַיָּמִין בַּיָּמִין מִתְעַקֵּשׁ עַל הַשְּׂמֹאל
רֶגֶל מִתְעַרְבֶּבֶת עִם רֶגֶל
כְּזַחַל חַמִּים
בִּשְׂמִיכוֹת מִתְפַּלֵּל
לְאֶל הַגְּשָׁמִים
שֶׁיַּמְשִׁיךְ אֶת הַשִּׁיר
כַּמָּה יָמִים

סְעָרוֹת, סְעָרוֹת
יִנְקוּ אֶת הַכֹּל
שְׂעָרוֹת יִפְרְעוּ בְּחִבּוּק כְּמָחוֹל
שִׁטְפוֹנוֹת,
הוּא אוֹמֵר 'זְהִירוּת'
בִּשְׁבִילִי גָּשׁוּם,
זֶה מַרְגִּישׁ בְּדִיּוּק

נִרְדָּמִים עִם הַשִּׁיר שֶׁהַגֶּשֶׁם כּוֹתֵב
מֵלוֹדְיָה שֶׁל רוּחַ וּבָרָד מְחַלֵּל
חַם לָנוּ כָּאן בַּחֶדֶר הַזֶּה
מִי זוֹכֵר שֶׁהָיָה פַּעַם רַעַשׁ

מאיה בז'רנו
| מלאך השלימות

וא נֵשֵב לָנו כָּאן
עַל סַפְסַל הָאֶבֶן הֶחָם
מול יָם הַלַילָה הַסְתָווי
ונְקַנֵּן זֶה בָּזוֹ כִּשְׁנֵי גִדְמֵי שָמַיִם
נִפְגָשִים אַחַת לְמֵאָה אֶלֶף שָנָה
מַשִּיקִים קְטִיפָתִית בְּמַעֲטֶה רְצִינִי
בְּכֶסֶף וְזָהָב יְצוקִים
בְּמַעֲטֶפֶת אַחַת מִכַּף רֶגֶל וְעַד רֹאש
טְעוּנִים חֲרישִית בַּכּוחַ הַקַדְמוֹנִי
הַחומֵד לו וְטוֹרֵף אֶת קַלְפֵי הַהיגָּיון
לְמַפּלֶת חֲרוזִים בֵּין רַגְלֵינוּ
הַסְבוּכוֹת זוֹ בָּזוֹ כּי
יֵש בְּךָ יֵש בִּי
אֶת הַחֵלֶק הָאָבוּד
שֶבֶר הַיַהֲלוֹם שֶל נֶפֶש הַזּוּלַת
שֶיַשְלִים אֶת כְּבוֹד מַעֲלָתְךָ
וְאֶת כְּבוֹד מַעֲלָתִי לְמַעֲלָה נוֹסֶפֶת
לְמַלְאַךְ הַשְלֵימוּּת , שְלֵימוּת הָרֶגַע,
שֶאֵינָה נִגְרַעַת מִן הַחֲלוֹף הַקָּצָר שֶלָּהּ –

בַּמַּגָע הַנֶּחֱרָץ בִּקְצֵה אֶצְבַּע
בָּא הַחַשְמַל הַמֵּמִית וּמְחַיֶּה.

מיכל דורון
| בערה ושקט

כְּוִיַּת הָאַהֲבָה בּוֹעֶרֶת
לְזֵכֶר שִׁקּוּי וּסְחַרְחֹרֶת
גַּם סַעֲרַת הַגֶּשֶׁם וְהַבָּרָד
לֹא יַשְׁקִיטוּ
אֶת הֲמֻלַּת הַתְּסִיסָה הַסּוֹעֶרֶת
אַהֲבָה שְׁקֵטָה
בְּבַגְרוּתִי אֶלְמַד
מִמְּקוֹשְׁשֵׁי הַלְּבָבוֹת
וּמֵחַכְמֵי הַשֵּׁבֶט.

סיגל אשל
| שבת

שׁוּב אִבַּדְתִּי אֶת חוּט הַתְּשׁוּקָה שֶׁהָיָה מְלֻבָּן בִּי פַּעַם, מְחַשְׁמֵל-מִתְחַשְׁמֵל. הָיִיתִי יַעֲרַת דְּבַשׁ מְנַטֶּפֶת, נָשָׂאתִי אֶפִּידֶרְמִיס מְנַצְנֵץ, אֲנִי נִשְׁבַּעַת - עֲדַת לוֹכְדִים הִתְרוֹצְצָה אַחֲרַי לְהַעֲלוֹת בְּרִשְׁתָּם נַחֲשֵׁי שְׂעָרִי, פַּרְפָּרֵי שְׂפָתַי, חַמּוּקַי הַמְּפַרְכְּסִים.
וְאֵין זֶה רַק הַבֹּהַק הַמִּתְפַּקֵּעַ שֶׁבַּצְּעִירוּת שֶׁנָּמוֹג מֵחוֹפַי כְּמוֹ לְעֵת שֵׁפֶל הַיָּם, לֹא - זוֹ שַׁאֲגַת הַתְּשׁוּקָה, הַבְּעֵרָה הַפְּנִימִית, הַכֹּרַח לִלְחֹךְ לְהִתְלַחֵךְ, לֶאֱרוֹת, לְהִתְמַזֵּג, לְהִפָּעֵר עַד קְצוֹת הַצִּפָּרְנַיִם, לִדְבֹּק עוֹר בְּעוֹר, מַעֲשִׂים שֶׁנִּרְאִים לִי כָּעֵת כְּאַלְכִימְיָה - אֶבֶן חֲכָמִים לֹא מִתְלַכֶּדֶת בַּקְּדֵרָה הַזּוֹ, הַתַּמְזִיג נָסוֹג אֶל פְּרוּדוֹתָיו.
שָׁתַלְתִּי הַבֹּקֶר נִבְטֵי מֶלוֹנִים וְתִירָס - גִּנַּת קַיָּמוּת בְּלֵב הָעִיר, לְיַד הַבַּיִת. תָּהִיתִי הַאִם לְאִטּוֹ נִבְנָה בִּי מֶשֶׁק אוֹטַרְקִי, מְסַפֵּק אֶת עַצְמוֹ, מִסְתַּפֵּק בְּעַצְמוֹ. וְהַבֹּקֶר הֵנִיד עֲנָפִים בִּנְעִימוּת, לֹא הֵשִׁיב, רַק נָשַׁב.

דליס |
אש/מים

וַאֲנִי רָאִיתִי אֶת שֶׁנִּמְצָא מוּל פָּנַי
הָאֶפְשָׁרוּיוֹת הַפְּתוּחוֹת
אֵשׁ וּמַיִם מִסְתַּכְּלִים
נֶאֱטָמִים מִפְּנֵי הַחֲשָׁשׁ,
מְכַלִּים עַצְמָם, בְּעַצְמָם
אֵשׁ עוֹלָה בַּיּוֹם הַשֶּׁמֶשׁ,
נִפְרֶשֶׂת לְמֶרְחָבֶיהָ
מַיִם פּוֹעֲמִים בְּקִצְבָּם בְּחֹרֶף גָּשׁוּם.
לְעִתִּים פְּעִימַת מַיִם נוֹגַעַת בִּנְקֻדָּה בַּמֶּרְחָב
בָּהּ פּוֹרֵץ קִלּוּחַ אֵשׁ

אביבית כהן
| הגבהת מבט

כָּל יַלְדֵי הַשְּׁכוּנָה הִתְאַסְּפוּ לְיַד לוּחַ הַמּוֹדָעוֹת לְחִפּוּשׁ קְרוֹבִים:
אִי סֵדֶר
הַגְבָּהַת מַבָּט
הִשְׁתוֹקֵקוּת לִבְשׂוֹרָה
רְשִׁימַת שֵׁמוֹת
יַעֲקֹב לֶבְקוֹבִיץ יְלִיד 1913 בֵּן גִּיטֵל וְשְׁמוּאֵל
זֶה אֲנִי
מְקוֹם אִסּוּף: כִּכָּר ווֹלוֹנְסְקִי
מוֹעֵד: הַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר
כָּתוּב שֶׁנּוֹסְעִים בָּרַכֶּבֶת
לְאָן מוּעָדוֹת הַפָּנִים?
לֹא אוֹמְרִים
גּוּפִים שְׁבִירִים
גּוּף נִדְחָק בֵּין גּוּפִים
כְּתֵפָיִם שָׁחוֹת
אֵבָרִים פְּשׁוּטִים
עֵרוּת
פָּנִים מְחַפְּשׂוֹת אֲחִיזָה

סַבָּא יַעֲקֹב רְאֵה
בְּצִדֵּי הַמְּסִלָּה כְּבַר הֶנֶצוּ אִבֵּי הַנָּחַל

איריס כליף
| ארץ רוח

בְּחַרְסִית הַלַּיִל רוֹשֶׁפֶת פְּלָגִים לְמֵימֶיךָ
עָפְרָה אָנֹכִי פּוֹסַעַת מִשְׁהַר גּוּפְךָ לְצִמְאוֹנְךָ הָעוֹנֵד מִדְבָּר
בְּתוֹרַת הָאַהֲבָה

וּבִשְׁלָלֵי כּוֹכָבִים תָּר לִבִּי
בְּחֻרְשַׁת עֵינֶיךָ חוֹטֵב תְּשׁוּקָתִי לְדַעַת דִּמְעוֹתֶיךָ
עָלְפָה הַחַמָּה טוֹוָה קַרְנֶיהָ לְשַׁחֲקֵי הֶחָשׁוּךְ
יוֹסֶדֶת שַׁלְוָתִי הַמְּגַלֶּפֶת חֲטָאַי בֵּין כֻּרְכַּר תְּפִלּוֹתֶיךָ
הַגֶּשֶׁם הֲלוֹם וּבְרֵאשִׁית אַהֲבָתְךָ מִמְּטַר לֶהָבָתִי
אֲנִי הָעָפְרָה פּוֹקַחַת עִרְטוּלִי בְּמַחְצֶבֶת חַיֶּיךָ
בִּמְרוֹמִים יְחֵפִים מְעַבֶּרֶת לִנְשִׁימוֹתֶיךָ הַלּוֹכְדוֹת אֲהָבִים
בְּאֶרֶץ רוּחַ

ציפי שחרור
| נפש מתענגת

יַלְדֵי חַוָּה נוֹשְׁמִים וּמִתְקַלְּפִים, ‏
מִתְאַוִּים וּמִשְׁתּוֹקְקִים.‏
זְרוֹעָהּ נִשְׁלַחַת. נֶפֶשׁ מְפַרְפֶּרֶת. ‏
מִתְעַנֶּגֶת.‏ ‏
פּוֹשֶׁטֶת עוֹר.‏
פּוֹשֶׁטֶת בֶּגֶד פּוֹשֶׁטֶת חֲלָצֶיךָ
פּוֹשֶׁטֶת בָּשָׂר פּוֹשֶׁטֶת פַּחַד.
פּוֹשֶׁטֶת עַצְמוֹתֶיךָ.‏
וְהַנְּשָׁמָה ‏בֹּא תָּבוֹא, ‏
תִּתְהַפֵּךְ - חוּצָה פְּנִימָה
‏פְּנִימָה חוּצָה, ‏
עַד שֶׁנִּתְמוֹסֵס ‏
וְנַפְשֵׁנוּ תִּתְרוֹמֵם ‏
בִּדְמָמָה שְׁלֵוָה. ‏

גד קינר קיסינגר
| פוסט תשוקה

אֲנִי חוֹרֵשׁ וּמַעֲמִיק בִּתְלָמַיִךְ.
בַּמִּלּוֹן שֶׁלָּךְ זֶה מְכֻנֶּה הִזְדַּקְּנוּת
וּדְאָגָה לְאוֹצְרוּת הָאֶתְמוֹל.
לְגַבַּי זוֹ הַבְטָחָה לִיבוּל אַהֲבָה
גַּם בַּשָּׁנִים הַשְּׁחוּנוֹת הָאֵלֶּה.

תְּלוּלִיּוֹת הֶעָפָר שֶׁל שְׂמִיכוֹת הַפּוּךְ
תַּחְתֵּיהֶן מֻטָּלוֹת גּוּפוֹתֵינוּ בְּשׁוּחוֹת הַשֵּׁנָה
הֵן קַוִּים שֶׁל הַפְסָקַת הָאֵשׁ שֶׁיָּקְדָה בֵּינֵינוּ.
לַהַבְיוֹר נְשִׁימָתְךָ הַחוֹרֵךְ אוֹתִי
מֵעִיד שֶׁזּוֹ רַק הֲפוּגָה זְמַנִּית לִפְנֵי
חִדּוּשׁ הַקְּרָבוֹת.

אֲנִי חוֹרֵשׁ וּמַעֲמִיק בִּתְלָמַיִךְ
שֶׁבָּהֶן הָיִיתִי רוֹצָה לְהִקָּבֵר.


שושנה ויג
| בוא

בּוֹא נְשַׁקֵּר
בּוֹא נְשַׁקֵּר מִבֹּקֶר עַד עֶרֶב
בּוֹא נְשַׁקֵּר שֶׁהָעוֹלָם אֵינוֹ קַיָּם
בּוֹא נְשַׁקֵּר שֶׁרַק שְׁנֵינוּ בַּיְּקוּם
בּוֹא נְשַׁקֵּר שֶׁרַק אָנוּ שׂוֹחִים בָּאוֹקְיָנוֹסִים
בּוֹא נְשַׁקֵּר שֶׁלֹּא אָהַבְנוּ מֵעוֹלָם
בּוֹא נְשַׁקֵּר שֶׁאֵין לָנוּ עָבָר
בּוֹא נְשַׁקֵּר שֶׁאֲפִלּוּ הַהוֹוֶה אֵינוֹ קַיָּם
בּוֹא נְשַׁקֵּר שֶׁהָעוֹלָם שֶׁאָנוּ בּוֹרְאִים
הוּא עוֹלַם הַמָּחָר הַבִּלְתִּי אֶפְשָׁרִי לִשְׁנֵינוּ
כְּמוֹ הָאֶתְמוֹל שֶׁאֵינוֹ קַיָּם עֲבוּרֵנוּ
בּוֹא נְשַׁקֵּר
וְנַשְׁאִיר לָנוּ רַק אֶת נַפְשֵׁנוּ
מִחוּץ לַמֶּרְחָב
אַהֲבָה אַחֶרֶת
מִחוּץ לַגָּלַקְסְיוֹת, מִחוּץ לַזְּמַן
אֲנִי וְאַתָּה יֵשׁוּת אַחַת
נְשָׁמָה אַחַת מְחֻבֶּרֶת לָעַד.

אריה רגב
| מחמדת נשיקותיך

מֵחֶמְדַּת נְשִׁיקוֹתַיִךְ
אֲנִי מִתְעַצֵּם בְּתוֹכֵךְ
בִּגְבוֹר תְּשׁוּקָתִי.
וּלְמִשְׁמָע אֶנְקוֹתֵּינוּ
פּוֹרֵץ הַגַּעַשׁ, שׁוֹצֵף
אֶל בֵּין שְׁעָרַיִךְ
וְהָעֹנֶג, כּוּר הִתּוּךְ
בּוֹ טוֹבְלִים שְׁנֵינוּ
בְּרֶגַע קָדוֹשׁ.

יערה בן דוד
| שיר אושר

בְּמַשָּׁק חוֹלֵף נָסְקוּ מִתּוֹכִי עוֹפוֹת הַלַּיְלָה

בַּמֶּה שִׂמְחָה נִקְנֵית אִם לֹא בִּקְנָאוֹת קְטַנּוֹת
עַל פְּרִיחַת אִירוּסִים בִּשְׂדוֹת אֲחֵרִים,
עַל סְבַךְ חָמִים, זְרוֹעוֹת עֲנָפִים נִלְפָּתוֹת זוֹ בָּזוֹ,
עַל קִרְעֵי עֲנָנִים מַנְמִיכִים פֶּה אֶל פֶּה לְחָשִׁים,
עַל בְּאֵרוֹת עֹנֶג, עַל תַּפּוּז הַדָּם, שֶׁמֶן הַמֹּר וְהַמָּאוֹר.

בִּדְמָמָה מֻנָּחוֹת בִּי עַכְשָׁו שִׁכְבוֹת הַנֶּפֶשׁ כְּנוֹצוֹת שֶׁנָּשְׁרוּ.

שחר שמאי
| *

אַנִּי זוֹכֵר אֶת הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה שֶׁטָּעַמְתִּי אוֹתְךָ
הָיָה לְךָ טַעַם שֶׁל סְפְרַיִט דָּיֶאט
וְקִוִּיתִי שֶׁאִם אֵנַק אוֹתְךָ עוֹד וְעוֹד
אוּלַי מַשֶּׁהוּ מֵהָרָזוֹן שֶׁלְּךָ יִדְבַּק בִּי
זֶה הָיָה מְמַכֵּר וְלַח כְּמוֹ טַל בַּבֹּקֶר סְתָוִי
לָגַמְתִּי וְגָמַעְתִּי תּוּתִים בְּטַעַם סְפָרַיִט דָּיֶאט

מֵאָז הַטַּעַם הִתְחַלֵּף וְהָיָה לִמְשַׁכֵּר
רֵיחַ כָּבֵד שֶׁל בִּירָה וְטַעַם חָלַק כְּמוֹ גְּלִידָה

וּלְיַמִּים בְּלֵילוֹת שֶׁל תְּשׁוּקָה
הָיָה נִפְרָשׂ בְּפָנַי טַעַם תּוֹתָחִים וְזִיעַת כִּפּוּרִים

הַיּוֹם יֵש לְךָ טַעַם שֶׁל סִימָנֵי שְׁאֵלָה בְּרֵיחַ שֶׁל אוֹבְדָן

לֹא הָיִיתִי מַזְמִין לִי כָּזֶה

ניקולא יוזגוף אורבך
| ונוס כהן

בִּמְלֹאת לָךְ חֲמִשָּׁה עֲשׂוֹרִים וִימָמָה
הִרְחַקְתִּי עַד לְהֵיכְלוֹתַיִךְ, לַמְּלוֹנִית
הַמְּעֻפֶּשֶׁת בִּרְחוֹב לְוִינְסְקִי וְלִמַּדְתְּ אוֹתִי
לִינֹק,
לִפְשֹׁט אֶת בְּגָדַי,
לָתוּר אַחֲרַיִךְ בָּאֲפֵלָה
כְּסוּמָא הָעוֹרֵג לָאוֹר הַגָּנוּז.
תִּשְׁעִים דַּקּוֹת הִתְפַּלַּלְתִּי בֵּינוֹת נְקִיקַיִךְ
וְטִלְטַלְתִּי אֶת גּוּפִי בַּאֲדִיקוּת
וְזָבַחְתִּי עוֹלָתִי בְּמִקְדָּשַׁיִךְ
וְעַד שֶׁלֹּא יָצְאָה בַּת קוֹל מִן דִּשְׁמַיָּא
וְקָרְאָה: 'נגְמַר הַזְּמָן' הָיִיתִי גְּדוֹל מַאֲמִינַיִךְ.

צדוק עלון
| *

בְּדַרְכִּי שָׁמַעְתִּי צְלִילִים יָפִים שֶׁל מַנְדּוֹלִינָה
בּוֹקְעִים מִבַּיִת מוּאָר.

זוֹ הָיְתָה שְׁעַת בֵּין עַרְבַּיִם
וְחָשַׁבְתִּי כַּמָּה חֲבָל שֶׁאֵינִי יוֹדֵעַ נַגֵּן בָּהּ.

בַּלַּיְלָה חָלַמְתִּי כִּי אֲנִי פּוֹרֵט עַל מַנְדּוֹלִינָה
וְיָפִים הַצְּלִילִים הַנִּמְשָׁכִים מֵאֶצְבְּעוֹתַי
וְנִפְרֶשֶׂת לְפָנַי יְרִיעָה רְחָבָה רְחָבָה
וּבְשׁוּלֶיהָ תְּשׁוּקָתִי.

שוקי גוטמן
| העין השלישית

הָעַיִן הַשְּׁלִישִׁית
מְשַׁפֶּרֶת אֵיכוּת חַיִּים,
מַעֲנִיקָה טְוַח רְאִיָּה רָחָב,
טֶלֶסְקוֹפּ צְפִיָּה
בַּאֲנָשִׁים רְחוֹקִים.

הִיא נוֹלְדָה בְּנִתּוּחַ קֵיסָרִי,
בַּיּוֹם בּוֹ תַּחְבּוֹשׁוֹת
כִּסּוּ אֶת עֵינַי.
עֵת בּוֹאָהּ,
קָם עָלַי עוֹלָמִי.
מַה שֶּׁחֲסַר חֲשִׁיבוּת,
הָפַךְ חָשׁוּב.
מַחְשָׁבוֹת נִרְדָּפוֹת,
פָּקְדוּ שְׂדוֹת זָרִים,
יְחָסִים כֵּן וְלֹא,
עָלוּ עַל רֶצֶף אֶפְשָׁר.

מַה נִּדְמֶה מֵרָחוֹק
לְמַרְאִית שְׁתֵּי עֵינַי,
כְּשֶׁאֲנִי נוֹפֵל
שֶׁדּוּד
לְמַרְגְּלוֹת הָעַיִן הַשְּׁלִישִׁית?

סיליה קסטין
| *

לִפְעָמִים בַּחֹשֶׁךְ
מַבָּטֵינוּ עֲדַיִן חוֹשְׁקִים,
אַף שֶׁשִּׁמְשׁוֹן מִזְדַּקֵּן
וּמַקְרִיחַ,
וּשְׁרִירָיו הָרוֹפְסִים
אֵין בְּכוֹחָם
לָשֵׂאת סַלִּים מֵהַשּׁוּק,
וּדְלִילָה מִתְמוֹסֶסֶת
עַל חוֹמַת קְמָטַי.
אַךְ אֲנִי לֹא בָּגַדְתִּי
וְעֵינָיו עֲדַיִן רוֹאוֹת
אוֹתִי לְצִדּוֹ.

נורית צדרבוים
| עשרת ימי

עֲשֶׂרֶת יְמֵי תְּשׁוּקָה
לְמָה שֶׁהָיָה בִּשְׁתִיקָה,
לְכָל שְׁאֵלָה
שֶׁלֹּא נֶעֶנְתָה
בִּתְשׁוּבָה.

עֲצֶרֶת יְמֵי חֶשְׁבּוֹן
בְּקוֹל צוֹפָר לִתְרוּעָה,
לַיּוֹם הַחַג סְבִיב זְמַן
בּוֹ אוֹחֶזֶת שָׁנָה בְּתוּלָה
בְּזָנָב שֵׂיְבַתָהּ
שֶׁל זוֹ הַמִּתְכַּלָּה.

עֲשֶׂרֶת יְמֵי חֲשִׁיבָה
בַּשָּׁנָה הָעוֹצֶרֶת עַל סַף עַצְמָהּ
לְקַדֵּם בְּתֹם , פָּנֶיהָ
שֶׁל זוֹ הַמַּתְחִילָה לָהּ הַיּוֹם.

גליה אבן חן
| קטע משיחת טלפון

כְּבָר שָׁעָה אַתָּה מְזַיֵּן לִי אֶת הַמֹּחַ
כָּל הַזִיּוּנֵי מֹחַ הַלָּלוּ בִּשְׁבִיל זִיּוּן אֶחָד אֲמִתִּי.
"הַפִילוֹסוֹפְיָה הַיְּוָנִית עִנְיָן טְרִיוְיָאלִי
כָּל הַפִילוֹסוֹפְיָה הִיא יֶדַע כְּלָלִי.
אַתְּ יוֹדַעַת אֲנַחְנוּ מַתְאִימִים מֵהַצַּד הַמֶּנְטָלִי"
מַתְאִימָה לֹו הָאֵירוֹפִּיּוּת שֶׁלִּי.

אִם אַתָּה מְחַפֵּשׂ אֶת אֵירוֹפָּה
פְּתַח לְךָ אַטְלַס לֹא אוֹתִי...

הרצל חקק
| מעות של השראה

הַמַּחְבֶּרֶת הִשְׁתּוֹקְקָה
לְיָד קֻפַּת הַצְּדָקָה. שָׁם סְפוּנִים
כָּל הָרָזִים. שְׁאֵלָתוֹ שֶׁל יֶלֶד.
הֵיכָן הַמַּלְאָכִים הַנֶּחְפָּזִים. זוֹ
תֵּבָה שֶׁשָּׁמְרָה הִיסְטוֹרְיָה,
כֶּסֶף דּוֹרוֹת. פְּרוּטוֹת.
מַטְבְּעוֹת. צַדִּיקֵי לֵב
וְאָמָּנֵי הַכְּאֵב, לְלִבָּהּ שָׁפְכוּ
כַּמָּה מָעוֹת.
חֹפֶן דְּמָעוֹת.
הַמַּחְבֶּרֶת נִשְׁכְּחָה. מֵאֲחוֹרֶיהָ
לוּחַ כֶּפֶל וְכֶתֶם שֶׁמֶן שֶׁעֲדַיִן
נִגָּר. הַתְּשׁוּקָה לְהִשְׁתַּנּוֹת שָׁרָה
כִּסּוּפַי הָעוֹלָם הַיָּשָׁן. מַר. וְרָאָה.
הַסִּפּוּר לֹא נִגְמָר. מִכִּסּוּפִים
שֶׁקָּפְאוּ, אֵשׁ כָּמְהָה יְשׁוּעָה,
זֹהַר הַהַשְׁרָאָה.

יוסף עוזר
| כשהיא אומרת כן

מֵעֻקְצָהּ, מִדִּבְשָׁה, מִמִּישׁוֹרֶיהָ,
הֶעָקֹב עוֹלֶה יוֹרֵד בְּמַעֲמַקֶּיהָ,
כַּרְמֶל וְשָׁרוֹן עַל חַמּוּקֵי חוֹפֶיהָ
וּמָה יָפוּ אִירוּסֵי אַרְגְּמָנֶיהָ.

מֵרוּם שְׂנִיר וּמֵאֹדֶם רִמּוֹנֶיהָ,
אָהָה עַל קִבְרוֹת נַרְקִיסֶיהָ,
עַל מַחְלְפוֹת סַבְיוֹנֶיהָ וּמֶחְלָפֶיהָ,
נְאוּם כָּל נַחֲלֵי אַכְזָבוֹתֶיהָ.

מִתְּבוֹרָהּ, מִגִּלְבּוֹעָהּ, יִזְרְעֶאלֵיהַ,
מִתְגּוֹשֵׁשׁ, מִתְבּוֹשֵׁשׁ, בֵּין חֶבְיוֹנֶיהָ
חַרְסִיתָּהּ, סָּלְתָּהּ, זִכְרוֹנוֹתֶיהָ.
וְכַמָּה נְמִבְזִים בּוֹזֶיהָ.

חגית בת-אליעזר
| תופעות טבע

זֶה הָיָה בְּחֹרֶף עֲצִירַת הַגְּשָׁמִים

שְׁרַב יוֹמִי הָזָה אוֹתְךָ
וְאָז הוֹפַעְתָּ בְּפָנַי –
נּפְלָא מִכָּל תַּעְתּוּעֵי הַדִּמְיוֹן
אַךְ הַגֶּשֶׁם לֹא בָּא

כְּמוֹ שְׁנֵי עֲנְנֵי תְּשׁוּקָה
בְּמֶרְחַק נַחֲשֵׁי בְּרָקִים

עַל סַף הַהִתְגַּשְּׁמוּת

יואב איתמר
| שבץ מחי

הַגּוּף שׁוֹכֵחַ אֵיךְ לִחְיוֹת
אֶת הַשָּׂפָה שֶׁל הַשְּׁרִירִים
הָאֲנָשִׁים הֵם רַעַשׁ רֶקַע
הַחִבּוּקִים - קָרִים

וְהַדְּבָרִים שֶׁמִּזְדַּקְּרִים
לְמוּל עֵינַי, שֶׁל זוֹ שֶׁשְּׁמָהּ
אֵינִי זוֹכֵר, מָה אַתְּ עוֹשָׂה
עִם הַשְּׂפָתַיִם, אוּלַי

הַאִם הַגּוּף זוֹכֵר?

בלפור חקק
| אישה זכוכית

הַכֵּלִים שֶׁלִּי לְעוֹלָם לֹא יוּכְלוּ
לְהָכִיל אֶת הַשֶּׁפַע, אַתְּ אוֹמֶרֶת.
הַכֵּלִים שֶׁלִּי מְלֵאִים אַהֲבָה
תְּכֵלֶת סַפִּירִית זוֹהֶרֶת.

מַטְבְּעוֹת שֶׁל אוֹר מְמַלְּאִים אֶת כִּיסַי
וַאֲנִי שׁוֹמֶרֶת עַל הַשֶּׁפַע שֶׁלְּךָ
בְּתוֹךְ כְּלֵי זְכוּכִית.

רְאֵה כַּמָּה אֲנִי בְּשֵׁלָה עַכְשָׁו
אַתְּ אוֹמֶרֶת רְטֻבָּה
מְלֵאָה נִיצוֹצוֹת חִטָּה עַד צַוָּאר,
נְכוֹנָה לֶאֱפוֹת לְךָ אַהֲבָה אַהֲבָה
מִן הַכְּלִי שֶׁנִּשְׁבַּר

מרים נייגר-פליישמן
| על הסף

כְּשֶׁהַכָּחֹל שֶׁלְּךָ צוֹלֵל אֶל הַכָּחֹל שֶׁלִּי וּלְהֵפֶךְ
הוּא שָׁקוּף וּמַבְרִיק כָּל כָּךְ,
שֶׁאֲנִי לֹא יוֹדַעַת אֶת נַפְשִׁי
כִּי בְּנַפְשְׁךָ נֶחְשַׂף.
מִבַּעַד לַצָּלוּל אֲנִי מִתְכַּרְבֶּלֶת אֶל קְרוּמֶיךָ
כְּחִלָּזוֹן נֶאֱסָף לְשַׁבְּלוּל,
שֶׁתִּרְאֵנִי מֵעֵבֶר לַמַּסְוֶה.
אֵינֶנִּי יוֹדַעַת מָה אוֹמְרוֹת עֵינֶיךָ.
זוֹ הֲבָנָה שֶׁמִּלִּים לֹא הֻצְּבוּ אֶל סִפָּהּ,
וּבְכָל זֹאת נִיצוֹצָן מַתְוֶה לִי מַפָּה
אֶל הַנִּכְסָף.

דני לוין
|*

שעת רצון
נשבעתי לך באילות השדה
לעורר את האהבה
עד שתחפץ.*
אתאהב בך אט אט,
ברחוב שומם ,
כבימים ראשונים.
לעבדך ולשמרך.
הדרך ארוכה
ואני נופל וקם.
לעבוד אותך עד כלות
עד שתגיע שעת רצון.

חנה גרנות
| פתינות

עוֹגֶבֶת וּמִתְפַּשֶּׁטֶת
מִתְקַמְּרִים אֵלֶיךָ חֲמוּקַי
זְרוֹעֲךָ הַשְּׁרִירִית
מוֹתַחַת הַשַּׁרְשֶׁרֶת בְּצַוָּארִי.
כַּפּוֹתֶיךָ הַגַּסּוֹת
מְמַשְּׁשׁוֹת אֶת חֲמוּקַי הַלּוֹהֲטִים
נִבּוּלֵי הַפֶּה שֶׁלְּךָ קוֹלְחִים בְּאָזְנַי.

עֲקֻמָּה שֶׁכָּמוֹךְ
הִשְׁתַּטְּחִי מִיָּד,
נָתְקִי הַשַּׁרְשֶׁרֶת.
דַּי לְפַתְיָנוּת טִיפָּתִית,
דַּי לְהַדְבָּקוֹת

וַאֲנִי עוֹגֶבֶת.

ליליאן דבי גורי
| ריעים וריעות

בְּעֵט וּבְמִקְלֶדֶת
גַּם בְּעִפָּרוֹן
אוֹנֶסים אוֹתִיּוֹת    
לְהַמְלִיט מִלִּים                   
יְחִידָאִיּוֹת                            
זְרוּיוֹת בְּשׁוּרוֹת 
עֲרוּפוֹת וּמְדַמְּמוֹת
הָאֲנוּסוֹת לְהֵרָאוֹת 
כְּשִׁיר. 
הַקּוֹרֵא בִּבְחִילָה
אָץ לַמִּקְוֶה 
לִטְבֹּל גּוּפוֹ
וְלִמְצֹא לְנַפְשׁוֹ
מָזוֹר
עוֹרֵךְ הָעִתּוֹן
מֵלִיט עֵינָיו
בְּכַפּוֹתָיו
לְנֹכַח הַסֵּבֶל
שֶׁנִּכְפָּה עָלָיו
לְכָסִיחַ הנּוֹתָר
מִשְּׁפִיּוּת נֶפֶשׁ
הַקּוֹרְאִים

אנתולוגיית יום ההשראה 2021 משוררים.png

עמותת כנפיים בשיתוף יום ההשראה // הסופר חיים לפיד

מיקי טלמור

| ניצת פרי החיים

קוֹרֶה שֶׁאָדָם יוֹשֵׁב, שָׁעוּן עַל עֵץ.

זֶה עִנְיָן רָגִיל, לִכְאוֹרָה, וְאֵין שָׁם מָה.

אַף אֲנִי יָשַׁבְתִּי תַּחַת עֵץ וּלְפֶתַע זָעָה אֲדָמָה,

קוֹלוֹת רְחוֹקִים מִיַּעַר קְדוּמִים

אַבְנֵי בְּרֵאשִׁית קוֹרְאוֹת לִי.

 

מָה הָיָה בַּקּוֹל הַזֶּה שֶׁהִסְעִיר כָּךְ אֶת כֻּלִּי?

 

וּמָחַלְתִּי עַל כָּל עֶלְבּוֹנוֹתַי,

אֲנִי בּוֹעֵר בָּאֵשׁ וְהָעֵץ אֵינֶנּוּ אֻכַּל.

מִי יָדַע שֶׁאֶפְשָׁר כָּךְ לִרְצוֹת

וְלִשְׂמֹחַ רַק מִלִּהְיוֹת.

שלי רפאל

| *

בֶּאֱמֶת שֶׁשִּׂמְלָתֵךְ קָרְצָה לִי,

בְּעֵין כַּפְתּוֹר מְבֻיָּשׁ.

בֶּאֱמֶת שֶׁרָצִיתִי אוֹתָךְ. 

אֲבָל אַתְּ יוֹדַעַת

מָה אִמִּי אָמְרָה לִי:

מָה שֶׁאַתָּה לֹא יָכֹל לְהַשִּׂיג

שָׁוֶה זָהָב.

וְכָךְ לְבַד לְבֵיתִי שַׁבְתִּי.

הַלְוַאי שֶׁהָיִית אִתִּי עַכְשָׁו.

יעל פנדה

| עשני קופצת עשני חותכת

מִתּוֹךְ שֶׁחַיֵּי הֵם טָעוּת וְעִוּוּת

עוֹלֶה בִּי חֵשֶׁק עַז לָמוּת. 

כְּבָר שָׁנִים שֶׁהַקַּרְקַע אֵינָהּ מוּצָקָה

זוֹ אֵינָהּ "אובדנות", זוֹ לְגַמְרֵי תְּשׁוּקָה. 

 

עֲנֵנִי אֲדֹנָי.

אֲנִי קְצָת מֻגְבֶּלֶת בְּרָמַת ה-DIY*,

רְשִׁימַת הַהַמְתָּנָה לְדֹם לֵב אֲרֻכָּה

וְיֵשׁ עָקָה לְצַד מוּעָקָה

 

תְּהוֹם פְּעוּרָה וַאֲנִי בָּהּ פְּסִיכוֹטִית 

חַיָּה מוּזָרָה וּלְגַמְרֵי כָּאוֹטִית

תְּשׁוּקָה רְווּיָה לִהְיוֹת כְּבָר פאסה

וְיֵשׁ הָלְכָה וְאֵין מַעֲשֶׂה.

Do it yourself*

מרכז אומנויות רב-תחומי כנפיים הוקם במטרה לאפשר ליוצרות ויוצרים המתמודדים עם קשיים ומשברים נפשיים להפוך את האמנות לדרך חיים במסגרת תומכת ומעצימה. זאת בליווי ותמיכה של מנחים מקצועיים - אמנים פעילים בתחומם. לצד הכתיבה קיימות במרכז מגמות למוזיקה, תיאטרון, אמנות פלסטית, אנימציה, וידאו וקולנוע. 

השירים של אמני כנפיים, שישה במספר, הכלולים באנתולוגיה זו, נכתבו במיוחד עבורה. תוצר של תהליך עבודה שנסמך על קריאה וכתיבה של שירה ופרוזה בנושא הנבחר. זאת, הן במסגרת המגמה לכתיבה בניהולי והן בסדנת שירה הפועלת בעמותה בהנחיית המשוררת רוני פינקרפלד.

 

                                                                                            

חמניה

| ישועת ה' כהרף

מִישֶׁהִי צְרִיכָה לָמוּת

וְלָהּ חוֹר שָׁחוֹר בֵּין הָרַגְלַיִם, צַר וְחָשׁוּךְ, מִמֶּנּוּ יָצָאתִי.

כְּשֶׁהִיא תִּטָּמֵן בָּאֲדָמָה, אֵשׁ תִּשְׂרֹף אֶת שֹׁבֶל הֶעָבָר  

וְתַשְׁאִיר מַתָּנוֹת מְיֻחָדוֹת, שֶׁחָמְקוּ מִמַּלְתְּעוֹתֶיהָ.

 

בִּשְׁלַב כָּלְשֶׁהוּ, מַשֶּׁהוּ דְּרָמָטִי יִקְרֶה וְאֵדַע

שֶׁיָּדָהּ נֶעֶלְמָה מֵהַהֶגֶה שֶׁל חַיַּי.

הַפִּצְפֹּנֶת שֶׁהָיִיתִי תַּלְוֶה לִי מֵאֵשׁ הַהִתְלַהֲבוּת

וְכַפְתּוֹר הַשִּׂמְחָה יִדָּלֵק, מְפַלֵּס דַּרְכּוֹ בֵּין הַיֵּשׁ וְהָאֵין.

הַכֹּל יִרְאֶה קִיטְשׁ-חֲגִיגִי וְהֶעָתִיד יַרְגִּישׁ אֶפְשָׁרִי – 

 

חֶבְרָה קַדִּישָׁא בְּהִכּוֹן, מַמְתִּינִים לְמוֹתָהּ.

בֵּינְתַיִם, נְחוּצִים הַעֲמָדַת פָּנִים וּשְׁלוֹשָׁה קוֹפִים

שֶׁיַּמְשִׁיכוּ לְסַפֵּר לִי סִפּוּר עַל אֵשׁ בִּלְתִּי נִרְאֵית.

עדי בלוטין

| איפה שאסור

עֵינַיִם מִסְתַּכְּלוֹת עָלַי, מַפְשִׁיטוֹת אוֹתִי לְאַט.

יָדְךָ רוֹצָה לָגַעַת אֵיפֹה שֶׁאָסוּר. אֵינֶנִּי בְּטוּחָה, 

אֲנִי עוֹד יַלְדָּה. אַתָּה אוֹחֵז בִּי, נוֹתֵן לִי 

לִשְׁתּוֹת מִן הַכּוֹס הַמָּרָה. אֶצְבְּעוֹתֶיךָ 

נִכְנָסוֹת אֵלַי. לָשׁוֹן נוֹגַעַת 

בְּלָשׁוֹן. אֲנִי רוֹעֶדֶת. יַלְדָּה 

אִשָּׁה, אֲנִי נוֹשֶׁמֶת.

אַתָּה חוֹנֵק אוֹתִי. אֲנִי מְנַשֶּׁקֶת 

אֶת אֶצְבְּעוֹתֶיךָ. הִנֵּה פִּיךָ 

בְּפִי, הִנֵּה אֲנִי נוֹתֶנֶת 

אֶת כֻּלִּי. חַם כָּאן.

רותי

| *

הַתְּשׁוּקָה תְּלַטֵּף אוֹתִי

גּוּפִי יִתְקַיֵּם כִּלְשׁוֹנוֹ.

וְאֵין סוּסָה פְּצוּעָה

וְאֵין לוֹחֵשׁ לַסּוּסִים

בְּגִ'ינְס

שֶׁיָּבוֹא וְיַצִּיל.

 

הַתְּשׁוּקָה תְּלַטֵּף אוֹתִי,

זוֹ תִּהְיֶה אֲנִי.