הָיָה חַם, 

וְהִיא הִנִּיחָה אֶת רַגְלָהּ עַל שְׁרַפְרַף 

כְּדֵי לְהַזְכִּיר, כַּמָּה רָצִיתִי לִהְיוֹת 

הַתַּחְבּשֶׁת שֶׁנִּכְרְכָה מֵעַל בִּרְכָּהּ

אוֹ אֲפִלּוּ בְּיָמִים נוֹאָשִׁים יוֹתֵר, 

הַכֶּתֶם הַכָּחֹל שֶׁהֻסְתַּר.

הָיִיתִי אָז בָּרֶוַח הַמְּסֻכְסָךְ שֶׁבֵּין 15 לְ-16,

וְהִיא מָתְחָה לִי חֲבָלִים בַּגּוּף בְּלִי שֶׁאָמְרָה,

בּוֹא וְתִגַּע בָּאִיטַלְקִיּוּת שֶׁבִּי,

בּוֹא לָבוּז כָּמוֹנִי לְחִשּׁוּקֵי הָאֵשׁ

אוֹ בּוֹא וְתַגִּיד שֶׁהָיִיתָ מְפָאֵר אֶת רַגְלַי 

בְּחַלּוֹן רַאֲוָה שֶׁל כָּל מוּזֵאוֹן לְתוֹלְדוֹת הַתְּשׁוּקָה.

הָיִיתִי חָזָק בַּחֲלוֹמוֹת, וּבַבְּקָרִים כְּשֶׁבָּאתִי

לְאֹהֶל הַקִּרְקָס, רָאִיתִי אֶת אָחִיהָ מַבְרִישׁ

רַעֲמַת סוּס, אֶת אִמָּהּ קוֹרֵאת מָגָזִין 

שֶׁעַל כְּרִיכָתוֹ הִבְזִיק אשֶׁר בְּזָוִית עֵינָהּ 

שֶׁל סוֹפְיָה לוֹרֵן,

וְאֶת עַצְמִי מוֹחֵא בְּלִבִּי כַּפַּיִם

לַשְּׁנִיָּה בָּהּ הֶחְזִירָה נִפְנוּף 

לַנִּפְנוּף שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא הֵעַזְתִּי

לִשְׁלֹחַ לְעֶבְרָהּ.  

עַד הַיּוֹם אֵין לִי מֻשָּׂג אֵיךְ קָרְאוּ לָהּ.