הקפסולה
אסופת שירים
בסימן יום ההשראה הבינלאומי
100 משוררים כותבים השראה
ציפי שחרור
באסופה מרתקת זאת שלפניכם אספתי 100 שירים שכתבו משוררים נפלאים, ביניהם וותיקים לצד משוררים חדשים, מבוגרים וצעירים, וכאלה שגיליתי את יצירתם לראשונה כשפרסמנו את הקול קורא.
מלאכת איסוף השירים ועריכת האסופה מבחינתי הייתה יצירה בפני עצמה, שכן כרוכה היא בחשיפה, קריאה, בחירה ועוד, כשכל זה מתווסף לכלל עשייתי הפואטית כמשוררת וכעורכת.
מבחינתי הכנת אנתולוגיה, (אף שאין היא ראשונה לי וקדמו לה אנתולוגיות לא מעטות, ספרים רבים וכן עריכת כתב עת מאזניים משך שנים רבות), היא בכל פעם כאנתולוגיה ראשונה. מאתגרת, מרגשת והיא התחלת ההתחלות שנעשית כל פעם מחדש באהבת השירה, המשוררים, המשוררות והשירים שהם כתבו ושלחו אלי, ואני ליקטתי ואספתי וכרכתי אותם יחד כאן באהבה גדולה.
ואני שמחה על ההזדמנות שניתנה לי לעשות זאת הודות ליוזמת הפרויקט הנפלא הזה של יום הההשראה הבינלאומי, הפרסומאית והאומנית הרב תחומית טלי דביר לבנת שיזמה זאת. ועתה לפנינו הודות לה ולאנשיה, אוסף שירי השראה שלא יסולאו בפז. אוסף מפואר שימלא את קוראיו השראה גדולה וכל אוהב שירה יוכל לדפדף בהם, לגלוש, לקרוא, לבחור, לצטט ולקחת אל ליבו וכיסו שיר, אולי שורה, ציטוט, מתאבן או ארוחה דשנה. וזה גם כוחה של אנתולוגיה שהיא מן סעודת גורמה של טעימות קטנות וערבות לחך שהכינו ורקחו ותבלו מתוך ליבם ההומה ונפשם הסוערת, משוררים ומשוררות שנאספה כאן שירתם.
יוזמת האסופה: טלי דביר לבנת
עורכת ראשית:
המשוררת והסופרת ציפי שחרור
״הֲתֵדַע מֵאַיִן נָחַלְתִּי אֶת-שִׁירִי? –
בְּבֵית אָבִי הִשְׁתַּקַּע מְשׁוֹרֵר עֲרִירִי,
צָנוּעַ, מִסְתַּתֵּר, הַנֶּחְבָּא אֶל-כֵּלִים,
מִתְלוֹנֵן בִּנְקִיקִים, שְׁכַן סְדָקִים אֲפֵלִים.
וַיֵּדַע הַמְשׁוֹרֵר רַק פִּזְמוֹן קָבוּעַ,
שִׁיר תָּמִיד יְחִידִי וּבְנֻסָּח יָדוּעַ.
וּמִדֵּי נֶאֱלַם לְבָבִי, וּלְשׁוֹנִי
מִמַּכְאוֹב נֶעְכָּר אֶל-חִכִּי דָבֵקָה,
וּבְכִי עָצוּר מָעוּךְ הִתְאַפֵּק בִּגְרוֹנִי –
וּבָא הוּא בְשִׁירוֹ עַל-נַפְשִׁי הָרֵיקָה.
זֶה הָיָה הַצְּרָצַר מְשׁוֹרֵר הַדַּלּוּת...״
ח.נ. ביאליק (שירתי)
מגלה המשורר את מסתרי השיר ומקור השראתו. נביעתו. וזהו ביאליק הגדול וכמוהו רבים המשוררים התוהים בנביעה הזאת ומסתורי ההשראה.
רבים הדברים שנכתבו עליה ועל מחוזות משם מגיעה היא אל נפשו של המשורר. והדרך שהיא עושה מרתקת עוד טרם נחשפנו אל השיר, שהוא עצמו מעשה קסמים וכשפים, מצולות, נקיקים, גלים שוצפים, אהבות, אכזבות, לב נכמר, לב נפתח לאהוב/ה, לסבל, לשבירות הגוף, לכאב, לנסיקה, לדהירה אל העולם הנפלא שלרגלינו, ואתה המשורר רק קום ואסוף כוכבים נושרים היישר אל הלב הפתוח, וההשראה שאין בלתה, והשיר בא יבוא.
וכשאני מהרהרת בה בכותבי את הפתיח הצנוע הזה לקפסולה – אסופת שירים בסימן יום ההשראה הבינלאומי, עולים בזיכרוני מילותיו של המשורר היינריך היינה אודות ההשראה: "מייסורי הגדולים אברא שיריי הקטנים", כותב המשורר בצניעות מעוררת השתאות. ואילו גתה מקצין התייחסותו לתהליך ומקור הכתיבה באומרו כי "המשורר דומה לדוב המכרסם את כפות רגליו הוא".
אפלטון מרכך אמירה זאת וטוען כי "כל אדם הוא משורר בהיותו מאוהב".
גיום אפולינר כותב על מקור ההשראתו: "אני שר את כל האפשרויות של עצמי".
דברים נפלאים, נכתבו ועודם נכתבים אודות השירה ומקור ההשראה שמניעה את המשורר והמשוררת להעלות על הדף את שירתם שיהפכו לנחלת הכלל.
ואתם הקוראים, קחו את השירים עימכם,
בלכתכם ובשובכם, כצידה לדרך שתמתיק ימיכם.
שלכם באהבה, ציפי שחרור
עורכת הקפסולה
100 משוררים כותבים השראה: אפטר סרג'יו | נלי אביטבול | גליה אבן-חן | יסמין אבן | רחלי אברהם-איתן | תרצה אוחיון | אורבך יוזגוף ניקולא | ענת אורפז | רפאל אזרן | יואב איתמר | דן אלבו | רתם אלדר היבש | אלי תומר | ורדה אליעזר | דָּנִיֵּאל אֵשֶׁל | סיגל אשל | עדה בארי | מיכל בר אור | חמוטל בר יוסף | דניאל ברון | ישורון ברטוב | שולה ברנע | חגית בת אליעזר חגית | יפעת גדות | אֲבִיבָה גּוֹלָן | גרגורי גורדון | ליליאן גורי דבי | בנימין גילאור | רוֹן גֵּרָא | איל גרוּס | יפעת גרוסמן | טלי גריקשטס | דורון דאון | שרון דואק | רחל דיין | ריקי דסקל | חגית הורוביץ | מאיה ויינברג | טלי וייס | נועם ויסמן | עומר ויסמן | רונית ורדי ליברמנש | ענת זגורסקי שפרינגמן |צילה אור זן בר | יורם חורש | אביבית חזק | תמה חזק | בלפור חקק | הרצל חקק | מירב טלאור | טַלִּי דְּבִיר לִבְנַת | חנה טרומר | לאה טרן | יהל ינון | נורית יובל | אלי יונה | יונה בנשלום | אסתר יוסופוב | חמוטל ילין | יפה אורניה | עופר ירמינובסקי | עמי כהן | ידין לוי | עזרא לוי | הילה ליבסמן | עמית מאוטנר | סיגל מגן | תמר מחלין | יואל מטרני | דליס מימון | דורין מרגלית | מרמלשטיין שמעון | גלית משיח | מרגלית מתתיהו | תום נוה הדני | רחל נפרסטק | סביון | רוני סומק | לילך סטמבולצ'יק | טלי סנדרו איילון | חַיִּים סֶפְטִי | צדוק עלון | נוית ענבר | עמיר סגל עקיבה | דפנה פולץ | מרים נייגר-פליישמן | מיכל זק פרומר | לאה צבי דובז'ינסקי | נורית צדרבוים | אירית קדם | אסתי קושמרו-אברהם | מרדכי קטן | אביחי קמחי | קרן אורטל | איה רבין רוזנווס | אריה רגב | יעל רוזנולד יניב | רני רוזנטל | ברכה רוזנפלד | אביביה רז | נינה רמון | יעל ש. אייזנברג | ציפי שחרור | עילית שייר | גאולה שינה | דורית ויסמן | שירלי אברמי | אפי הלפרין | חלי טל שלם | טל שלמה | ורד שם טוב | . בן שמואלי | מירה קאופמן שמח | מילי שמידט | גיל רבקה שפילברג | ענבל שפריר | יובל ששון | צביקה שטרנפלד| יוסי אלפי | אראלה שאול גליקמן | מאיר שטינברג
אורי צבי גרינברג
שיר נס השיר
כָּל שִיר אֲמִיתִי – הוּא נֵס:
הוּא פְּתִיחַת הַשַׁעַר וְהַפְשָׁלַת הַוִּילוֹן:
מַשִּׁיב רֵיחוֹת הַנִּיחוֹח מִן הַשָׂדֶה הָאָבוּד:
מֵאִבֵּי הַנַּחַל וּמִנֶּפֶשׁ הַבְּאֵר וְהקִּילוֹן:
לְשָׁם עָפוֹת צִפֳּרֽים בְּעֵינַיֽם סְגוּרוּת:
כָּנָף לְמַטָה וְכָנָף לָרוֹם - -
הַיַּלְדוּת הִיא מֵעֵבֵר מִזֶּה שֶׁל הַתְּהוֹם:
הַשֶּׁמֶשׁ עוֹלָה שָׁם כְּלֵב הַלְּבָבוֹת הַקּוֹרְנִים
בְּשַׁאֲגַת כִּסוּפָם לְמַעְלָה מִן חֲלוֹם.
אֲנִי מְמַשֵׁשׁ אֶת הָעֲנָפִים וְגִזְעֵי הָעֵצִים הַחַמִּים
אֶת הָרַגְלַיֽם הַדַּקוֹת שֶׁל אַיְלוֹת הַשָּׂדֶה
וְאֶת גּוּפָן,
וְאַחֲרֵי צִפּוֹר מְדַדָּה-שָׁם גַּם אֲנִי מְדַדָּה.
הָאֵם אֵינֶנָּה, לֺא אֵדַע מְקוֹם עֲפָרָהּ
אַךְ טְבוּעָה הִיא בְּמַהוּתִי בְּכֶסֶף שֵׂיבָתָהּ וְתֻמַּת הַנַּעֲרָה.
וְשִׁיר הָעֶרֶשֹ עַל גְּדִי הַזָּהָב
שֶׁנָּסַע לִסְחוֹר מְגָדִים
צִימוּקִים וּשְׁקֵדִים וּוְרָדִים
הוֹמֶה בַלֵּב כְּכִנֶּרֶת-נִגוּנָיו שֶׁל הָאָב.
אֲנִי אוֹהֵב הַמַּאֲכָלִים וְהַבְּשָׂמִים שֶׁהוּא אָהַב
וְכוֹאֵב כְּאֵב גָּלוּת הַשְׁכִינָה אֲשֶר הוּא כָאַב
רוני סומק
״איזה ספר״, את שואלת,
״תיקח לאי בודד?״
לְאִי הַשֵּׁדִים אֶקַּח אֶת "הַחֵטְא וְעָנְשׁוֹ",
לְאִי הַמַּטְמוֹן אֶת "עַלִּיסָה",
לָאִי שֶׁל רוֹבִּינְזוֹן קְרוּזוֹ אֶת "מוֹבִּי דִּיק",
לְאִיֵּי הַבְּתוּלָה אֶת "לוֹלִיטָה",
לָאִיִּים בַּזֶּרֶם אֶת "שִׁלְגֵי הַקִּילִימַנְגָ'רוֹ",
וְלָאִי שֶׁטֶּרֶם הִתְגַּלָּה, אֶקַּח אוֹתָךְ
וַאֲדַפְדֵּף.
אמיר אור
תפילה
פִּכְפּוּךְ הַמַּיִם אֶת לִבִּי מַנְבִּיעַ,
פֹּארוֹת הַפִיקוּס מוֹרִיקוֹת עֵינַי.
הַבֹּקֶר בָּא, וּמַה נַּפְשִׁי תַּבִּיעַ? –
אָמַּן הַיֵּשׁ, בּוֹא וְנַגֵּן עָלַי.
בְּלִי רוּחֲךָ שֶׁבְּרוּחִי נוֹגַעַת
בְּלִי עֵינְךָ שֶׁמֵּעֵינִי תִּצְפֶּה
בּוּל עֵץ אֲנִי, בְּלִי רֶגֶשׁ וּבְלִי דַּעַת,
וְקִיּוּמִי רַק מְבַקֵּשׁ מַרְפֵּא.
בּוֹא וְצַיֵּר אֶת עוֹלָמִי עַכְשָׁו
וְתֵן לִי לֶאֱהֹב אוֹתוֹ בְּלִי פַּחַד,
לִבְטֹחַ בְּלִבִּי כִּי לֹא לַשָּׁוְא
שָׁלַחְתִּי מִלּוֹתַי אֵלָיו לָגַעַת.
כְּמוֹ עֵט אָהוּב קָחֵנִי בְּיָדְךָ
וּכְתֹב בִּי שִׁיר חָדָשׁ עַל לוּחַ לְבָבְךָ.
מיכל סנונית
אני שירה
אֲנִי שִׁירָה
נְקִיָּה מִתַּחְבּוּלוֹת עָשִׂיתִי אֶת מִלְחֲמוֹתַי
לְעִתִּים הֵרַמְתִּי יָדַיִים, עַל פִּי רוֹב לֹא,
מוּכָּה וְשׁוֹתֶקֶת מֵרוֹב תִּימָּהוֹן.
לֹא חָסְרָה לִי אָהֲבָה, הָיִיתִי נֶאֱהֶבֶת.
אִם הֶחְזַרְתִּי אַהֲבָה,
וַדָּאִי לֹא בַּמִּדָּה הַנְּכוֹנָה.
אֲבָל כָּכָה יָצָא. כַּאֲשֶׁר אֶת שִׁירָה
יוֹצְאִים לָךְ דְּבָרִים מְשֻּׁנִּים.
אֲנִי שִׁירָה שֶׁלֹּא הִתְכַּוְּונָה לִהְיוֹת.
אַל תִּהְיוּ מְשׁוֹרְרִים.
גלעד מאירי
עריכה הוליסטית
לוֹחֵץ
בָּאֶצְבָּעוֹת
עַל
פְּסִיקִים
וּנְקֻדּוֹת
לְאֹרֶךְ
הַשּׁוּרוֹת
מְשַׁחְרֵר
אֶת
אֶנֶרְגְּיַת
הַצִּ'י
בַּמֵּרִידְיָאנִים
שֶׁל
הַשִּׁיר
טלי דביר לבנת
אֲהוּבָתִי
עוֹד בְּטֶרֶם יָדַעְתִּי אֶת שְׁמֵךְ
הִלַּכְתָּ עליי קָסַם
מוֹשֶׁכֶת לִמְחוֹזוֹת חֲדָשִׁים
יָד בַּיָּד יָצַרְנוּ עוֹלָם
לֹא הֻצַּגְנוּ רִשְׁמִית
רַק נִסְחַפְתִּי אלייך
חבלייך הֵנִיעוּ דַּרְכִּי
עִצְּבוּ וְחָבְטוּ דַּעְתִּי
בַּגִּיל הַנָּשִׁי
יַלְדָּה וְקִמּוּר
הִכַּרְתִּי מוּזָה
לִקְרַאת סוֹף הַשִּׁעוּר
יאיר בן חיים
שיר חד כיוון
וְאַתָּה שֶׁתֻּשְׁמַע לְאָזְנַיִם עֲרֵלוֹת
לֹא תָּחוּשׁ בָּעֵינַיִם הַזָּרוֹת הַכּוֹזְבוֹת
הַמִּלִּים שֶׁבְּתוֹכְךָ לֹא יֵדְעוּ חַיִּים
מֵעֵבֶר לַנְּיָר עָלָיו הֵן כְּתוּבוֹת
הֵן יָמוּתוּ וְלֹא תִּהְיֶה דַּקַּת תְּהִלָּה לְזִכְרָן
וְקָרְאוּ לְךָ שִׁיר וְרָאוּ בְּךָ חַלּוֹן
וְנִבְּאוּ לְךָ דַּפִּים לְמַזְכֶּרֶת וְלֹא תֵּדַע
שֶׁהַכֹּל לַשָּׁוְא הַכֹּל כָּזָב.
וְעַתָּה שֶׁתֻּכְנַע בְּכַפַּיִם סוֹעֲרוֹת
נָחוּשׁ לְהַיְשִׁיר מַבָּט לַחֲלַל לֵדָתְךָ
תִּתְיַצֵּב בְּכוֹחֲךָ עַל מִנְעַד תָּוִים
מִשֶּׁבֶר שֶׁתָּר בַּאֲמִירוֹת עֲזוּבוֹת
יָעוּטוּ הַמִּלִּים לְהִתְפַּזֵּר אַחַת אַחַת לְתוֹעַלְתָּן.
וְקָרְאוּ בְּךָ שִׁיר וְטָווּ לְךָ חֲלוֹם
וְנִרְאוּ בְּךָ פָּנִים לְמִסְתֶּרֶת וְלֹא תִּפָּגַע
וְהַקּוֹל לֹא שָׁב הַכֹּל נֶעֱזַב.
יערה בן־דוד
שיר תולעת
אֲנִי כּוֹתֶבֶת כְּדֵי לְהַעֲבִיר
אֶת הַזְּמַן בְּשִׁטּוּטִים בֵּין גּוּפֵי נֶפֶשׁ, חֲפָצִים וְקוֹלוֹת
שֶׁאֵינָם בָּאִים עוֹד לִקְרָאתִי.
בְּשָׁעוֹת לֹא מְקֻבָּלוֹת
יוֹצֵאת תּוֹלַעַת לְבָנָה מִן הַדַּנְטֶל
שֶׁעַל אֶדֶן חַלּוֹן הָעֵץ הַכָּתֹם
בְּצַד מַעֲרָב בֵּין הַהוֹל לַמִּטְבָּח.
וְאָז בָּאוֹר הַבָּהִיר
אֲנִי מַנִּיחָה לָהּ לְנַפְשָׁהּ
לְהֵעָלֵם בְּאַחַד הַסְּדָקִים.
מִלִּים אֵינָן הוֹלְכוֹת לְאִבּוּד.
בלפור חקק
השראה
בְּאֶמְצַע הַשָּׁמַיִם רָאִיתִי:
בְּנֵי רֶשֶׁף הִגְבִּיהוּ עוּף.
לְיַד אַדְווֹת הַמַּיִם רָאִיתִי
בְּאֶמְצַע הַנַּחַל
הִגְבִּיהוּ רֹאשָׁם קְנֵי הַסּוּף.
וַאֲנִי שֶׁהָיִיתִי שָׁפוּף עַד עָפָר
יָדַעְתִּי שֶׁזּוֹ הַהַשְׁרָאָה.
בְּאוֹתָן שָׁעוֹת
רָאִיתִי הָאוֹת.
קַמְתִּי אֶל הַתֵּיבָה
וְהִגְבַּהְתִּי עַצְמִי
אֶל הַכְּתִיבָה.
ריקי דסקל
המהות המשתנה של הדברים
הַקַּדַּחְתָּנוּת הַזּוֹ
לִפְרֹץ לַמַּנְגָּנוֹן
לְפָרֵק אוֹתוֹ לַחֲלָקָיו
לְפַצֵּחַ אֶת הַסּוֹד
לִנְגֹּס בִּמְרִירוּתוֹ
לִרְאוֹת בְּמַסְמֵר רֶגֶל
בְּרוֹכְסַן צַמָּה
בְּסַל נְצָרִים בֶּטֶן
לִקְרֹא בַּקְּעָרָה אֶת הַבּוֹר
מִמֶּנּוּ בָּאנוּ לָעוֹלָם
לֹא לָנוּחַ לְרֶגַע
לַחְשֹׂף אֶת פְּנִים הָעֵץ
אֶת הַפָּנִים הַמִּסְתַּתְּרִים בּוֹ
לִיצֹר מֵחֹמֶר קִרְקָס , חַיִּים
אֶת הָאֶרוֹס הַבִּלְתִּי מִתְפַּשֵּׁר
עֵינַיִם עֵינַיִם בַּכֹּל לִבְלֹעַ אֶת הָעוֹלָם
שׁוּב וְשׁוּב כַּכֶּלֶב הַשָּׁב אֶל קִיאוֹ
אֶת הַפִּין אֶת הָאָמָה אֶת הַזַּיִן אֶת הַזֶּרֶג
אֶת הַגִּיד שֶׁל אָכִילֶס
אֶת הַזּכְרוּת הַדּוֹרֶסֶת
בָּאַף בָּעַיִן בַּיָּד בַּחֶרְמֵשׁ
אֶת הָעֲדִינוּת הַזּוֹ
לָגַעַת בְּלֵב הַדְּבָרִים בְּלָשׁוֹן שְׁקוּפָה
וּלְהַגִּיד
הִנֵּה מַהוּתָם הַמִּשְׁתַּנָּה
הַגֻּלָּה לְעוֹלָם
הַבַּרְזֶל לְרוּחַ
הַמִּכְחוֹל לְכָחֹל.
דני לוין
משיב הרוח
וְהָרוּחַ נוֹשֶׁבֶת בַּקָּזוּאָרִינוֹת, מְחַלֶּלֶת בָּהֶם נִגּוּן עַתִּיק.
נוֹשֶׁמֶת עֳפָאֵיהֶן בְּקוֹלוֹת קְדוּמִים, בִּפְעִימָה נוֹדֶדֶת,
אִצְטְרֻבָּלִים מַשְׁחִילִים זַרְעֵיהֶם בַּקּוֹף שֶׁל מַחַט
וְהָיוּ כְּמוֹץ לִפְנֵי הָרוּחַ .
שִׁירַת הַקָּזוּאָרִינוֹת לְעֵת עֶרֶב.
דּוּמִיָּה לוֹחֶשֶׁת.
וְאַתָּה רוֹאֶה אֶת הַקּוֹלוֹת. שׁוֹמֵעַ אֶת הַמַּרְאוֹת,
מֵשִׁיב אֶת הָרוּחַ
וְחוֹזֵר לִמְקוֹמְךָ.
שלומי חסקי
מוזה יקרה לי
כְּשֶׁאֲנִי דָּחוּק בְּפִנָּה חֲשׁוּכָה אוֹ מוּטָל
מִשְׁתּוֹמֵם אֶל מוּל קַרְנֵי שֶׁמֶשׁ
שַׁקְרָנִית, לְפֶתַע הִיא מְגִיחָה – אֵשֶׁת
חֲלוֹמוֹתַי – טוֹבֶלֶת אֶת שָׁמַי בִּתְכֵלֶת-סְגַלְגַּל,
מְטַלְטֶלֶת אֶת אַדְמָתִי בְּמַגְרֵפָה עֲדִינָה, קוֹרֶצֶת אֵלַי בְּעֵינֶיהָ
הַבּוֹרְקוֹת, מְאוֹתֶתֶת לִי לְגַשֵּׁשׁ בְּעִקְבוֹתֶיהָ, אוֹת אַחַר
אוֹת, אֶל אַרְמוֹנָהּ הַצַּר וְהַמְּנַחֵם.
"לֹא אֶעֱזֹב אוֹתָךְ שׁוּב," הִיא מְמַלְמֶלֶת, מְלַקֶּטֶת טִפָּה אַחַר
טִפָּה מִמָּטָר דִּמְעוֹתַי, מְנִיחָה אוֹתָן בְּכַד שָׁקוּף
מִמֶּנּוּ יָצוּצוּ כְּהֶרֶף-עַיִן פֵיוֹת וְשֵׁדִים בְּאֵינְסְפוֹר
צְבָעִים
אילן דרור
האדם והנמלה
הַנַּוָּד תּוֹעֶה בְּדֶרֶךְ לֹא נוֹדַעַת
הַצַּיָּד רוֹדֵף אַחַר מַטָּרָה מְתַעְתַּעַת
הַמְּשׁוֹרֵר מִתְעַנֶּה בְּהַרְגָּשָׁה אֲבוּדָה
הַמַּדְּעָן חוֹפֵר בְּנֻסְחָה חֲלוּדָה
וְהַנְּמַלָּהּ
הִיא
יוֹדַעַת
אֶת
דַּרְכָּהּ
כְּבָר
בְּצַעַד
הָ
רִ
א
שׁ
וֹ
ן
אילן דרור
רוצה את אותי
רוֹצָה אַת אוֹתִי
צוּק אֵיתָן
מְקֻבָּע וּמֻשְׁלָם
כִּתְמוּנַת נוֹף בִּגְלוּיָה
רוֹצָה אוֹתִי אַת
סֶלַע מִסְתּוֹר
כְּצַיֵּדת הַמְּבַקֵּשֵׁת מְנוּחָה
בְּטֶרֶם תֵצֵא לָצוּד
אֶת טָרְפָּה הַבָּא
ῴ
אַתְּ רוֹצָה אוֹתִי
אֶבֶן דֶּרֶךְ
כַּחֲתוּלָה הַמְּסַמֶּנֶת אֶת בֵּיתָהּ
וְיוֹצֵאת לְדַרְכָּהּ
אַתְּ רוֹצָה אוֹתִי
פָאלוֹס זָהָב
לִסְגוֹד אֵלָיו בְּרֶטֶט
וּלְהַסְתִּירוֹ עַד הַעֹנֶג הַבָּא
רוֹצָה אַת אוֹתִי
סֶלַע מַאֲפִיר
כְּזִיקִּית הַמֱשַנָה אֶת גְּוָונֶיהָ
לְהֵעָלֵם
רוֹצֶה אַת אוֹתִי
גּוּשׁ חוֹמֶר
לַחֲרֹט בּוֹ אֶת רְצוֹנְךָ
לִמְחֹק וְלִכְתֹּב מֵחָדָשׁ
וַאֲנִי
אֲנִי רוֹצֶה לִהְיוֹת
לָךְ
אִילָן שֶׁל דְּרוֹר
תמי כץ לוריא
אל האמנות
אֵיפֹה אַתְּ וְלָמָּה אַתְּ הוֹלֶכֶת מִמֶּנִּי עַכְשָׁו
כְּשֶׁאֲנִי צְרִיכָה אוֹתָךְ הֲכִי
שֶׁתַּכִּי בִּי
שֶׁתִּבְעֲטִי
שֶׁתַּכְרִיחִי אוֹתִי לָצֵאת מִן הַנּוֹחוּת
לְחַפֵּשׂ
לֹא לְהַפְסִיק לְחַפֵּשׂ אֶת הָעוֹד
לִהְיוֹת רְעֵבָה
אריה רגב
השראה
מַבְלִיחָה בְּאַשְׁמוֹרֶת שְׁלִישִׁית
הִיא מִתְפַּתֶּלֶת בִּדְמָמָה
מוֹפִיעָה לְרֶגַע וְנֶחְפֶּזֶת לְדַרְכָּהּ
הִיא בִּלְתִּי קְרוּאָה אַךְ מְבֹרֶכֶת בְּבוֹאָה
הִיא מְתִיקוּת מְאַיֶּמֶת לְהִתְפּוֹגֵג
הִיא עִפָּרוֹן קְצוּץ לַהַב מְלָהָטֵט
אֶל מוּל מַחַק זוֹעֵף וְרוֹטֵט
הִיא הַיַּהֲלוֹם הָמִתְּלָטֶשׁ לַשִּׁיר,
הִיא הַמְּשׁוֹרֵר הַמְּחַיֵּיךְ מוּל לֹבֶן הַקִּיר.
אביביה רז
חורף
חֹרֶף
רוּחַ מַכַּה
בְּקִירוֹת סְדוּקִים.
רַעַף עָף לְדַרְכּוֹ.
פְּנִימָה לֹא יָבוֹא
כִּי הַיָּד עוֹד כּוֹתֶבֶת.
גַּם לְצִפּוֹר נְצוּרָה
נוֹשְׁרוֹת נוֹצוֹת.
בְּכָל נוֹצָה
נִתָּן לָשִׁיר שִׁיר.
רות נצר
האיש מצפה
הָאִישׁ יוֹשֵׁב עַל הַחוֹף
מִתְבּוֹנֵן בְּרִצּוּד הַגַּלִּים וּמְצַפֶּה לְהַשְׁרָאָה.
הַהַשְׁרָאָה מִתְבּוֹנֶנֶת בּוֹ
מְצַפָּה שֶׁהָאִישׁ יַחְפֹּן אוֹתָהּ בְּלִבּוֹ.
רְסִיסֶיהָ מַזִּים אֵלָיו
קִנְטוּרֵי מַיִם.
בֵּינְתַיִם הָאִישׁ מְנַסֶּה טִקְסֵי הַשְׁבָּעָה
לְרַצּוֹת אֶת הָרוּחַ הַגְּדוֹלָה.
הוּא מַדְלִיק נֵר.
אֲבָל הַהַשְׁרָאָה מוֹצִיאָה לוֹ לָשׁוֹן.
נוֹדֶדֶת לַמָּקוֹם אַחֵר.
בנימין גילאור
לידתו של שיר
הַעֵט קַלָה,
לְעִיתִּים,
וּמִילִים חֲדָשׁוֹת מוֹפִיעוֹת
בְּלי מֵשִֹים,
עַל הַשׁוּרוֹת הַכְּחוּלוֹת.
מִלֵידָתָּן עַל דַף זֶה, הֵן טְבוּעוֹת,
תּוֹבְעוֹת מִן הַמְשׁוֹרֵר,
שֶיָצִיפָן בְּמִלוֹתָּיו הַקוֹלְחוֹת,
הַבָּאוֹת לוֹ,
לִפְעָמִים,
עִם הַשְרָאָה
בְּיֶתֶר קַלוּת.
עופר ירמינובסקי
משורר מול משורר
דּוֹרוֹת עוֹמְדִים בֵּינֵיהֶם.
הֵם דָּנִים בְּצַו הַשָּׁעָה
וְהַשִּׁיר מַחְלִיף צִבְעוֹ. מְשַׁנֶּה טִבְעוֹ.
וּכְבָר נִמְחֶקֶת טְבִיעַת הָאֶצְבַּע שֶׁל הַמְּשׁוֹרֵר
וּמִי הַשִּׁיר וּמִי הַמְּשׁוֹרֵר בְּמִשְׂחַק הַתַּפְקִידִים הַזֶּה.
מְשׁוֹרֵר וָתִיק נִמְהָר. נִמְלָץ.
זְמַנּוֹ קָרַב,
כְּמוֹ לִלְמֶדְךָ שִׁיר פּוֹרֶה מִן הַאֵין
הַנִּמְסָר לִמְשׁוֹרֵר צָעִיר וְאוֹבֵד מִן הָעוֹלָם.
מְשׁוֹרֵר יוֹצֵא לָתוּר אַחֵר קוֹרְאִים שֶׁיַּשְׁכִּימוּ לְהַחֲיוֹת אֶת שִׁירוֹ
שִׁיר הַנּוֹלָד מַאֲבָק וּמַיִם וּמִכְּאֵבוֹ שֶׁל אָמָּן מְיֻסָּר.
חיים ספטי
ההשראה
הִיא צוֹפָה אֶל הַיַּעַר
אֶל גּוֹנֵי-גְּוָנִים יְרֻקִּים
אֶל רִבּוֹאוֹת תַּלְתַּלִּים הִיא נִסְחֶפֶת.
תַּלְתַּלֵּי צַמָּרוֹת דִּמְיוֹנוֹת בָּהּ הִצִּיתוּ
הֲמוּמָה הִיא קְרֵבָה אֶל שִׁפְעַת הַחוּשִׁים
דַּקֻּיּוֹת הַבָּעָה מְלַקֶּטֶת
גַּרְגְּרֵי אַהֲבָה רִאשׁוֹנִית לָתֵת בַּשִּׁירָה
יַאַסְפֶנָּה הַיַּעַר בְּחִבּוּק יְלָדִים
נִרְגָּשׁ וְאוֹהֵב אַהֲבָה רִאשׁוֹנָה
הוּא טָהוֹר, כְּאַיָּלָה עִמּוֹ הִיא
חִיּוּתוֹ בָּהּ זוֹרֶמֶת
אירית סלע-גיבורי
ה ש ר א ה
כְּמוֹ
פֵיָה
אֶת
לִי
לָשֵׂאת
אֶת
נַפְשִׁי
שֶׁעָיְפָה
בְּהֶמְשֵׁךְ
הַדֶּרֶךְ
שֶׁנִּסְלְלָה
בִּשְׁבִילִי.
יונתן לוי
מרוץ המילים
בְּמֵירוֹץ הַמִּלִּים הַנִּרְדָּפוֹת,
אֵין מְנַצְּחוֹת וְאֵין מַפְסִידוֹת.
כָּל מִילָה רוֹדֶפֶת וְנִרְדֶּפֶת,
מָשָׁל הָיוּ רוֹקְדוֹת בְּמַעְגָּל יוֹם וָלֵיל
וְהַמֶּרְחָק קָבוּעַ בֵּינֵיהֶן;
מַעְגָּל חַשְׁמַלִּי, מַעְגָּל חָש-מֶלֶלִי.
הַמֵּרוֹץ הַזֶּה נִדְמֶה
לִבְרִיאַת הָאָדָם שֶׁל מִיכָלַאנְגְּ'לוֹ
עַל תִּקְרַת הַקָפֶּלָה הַסִּיסְטִינִית:
אֶצְבַּע אֱלֹהִים הַמּוֹרָא
וְאֶצְבַּע אָדָם, מִכָּאן.
כּה קְרוֹבוֹת,
וּבְלֹא אֹמֶר
לֹא תִּפָּגֶּשְׁנָה לְעוֹלָם.
יואב איתמר
מהותם של דברים
רוֹאֶה אוֹתָךְ מְקַפֶּצֶת מֵרֶגֶל לְרֶגֶל,
לִשְׁמֹר עַל הַדֹּפֶק, לְיַד הָרַמְזוֹר.
לוּ הָיָה זֶה שִׁיר קְלָאסִי הָיִיתִי דּוֹאֵג
שֶׁהַלֵּב יוֹצִיא מָה שֶׁיּוֹצִיא, וְעַל הַפְּעִימָה יִשְׁמֹר.
לוּ הָיִיתִי מְשׁוֹרֵר מִסְּפָרַד הָיִיתִי מְדַבֵּר
עַל הַצְּבִיָּה וְעַל הָעֳפָרִים,
אֲבָל אֲנִי שׁוֹאֵף מֵעֵבֶר לָעוֹר וְלַבָּשָׂר,
אֶל מַהוּתָם שֶׁל הַדְּבָרִים.
וְאוּלַי בִּכְלָל אֲנִי טוֹעֶה
וְאֵין בָּךְ יוֹתֵר מִן הַנִּרְאֶה לָעַיִן –
וּבְכָל זֹאת אֵינֶנִּי יָכוֹל
שֶׁלֹּא לְהַעֲמִיק בָּךְ, עֲדַיִן.
טליה בירקאן
אשראה
אוּד מוּצָל מספר עַל אֵשׁ מקדם
שֶׁל חָכְמַת חַיִּים בְּשֶׁבַע מַדְרֵגוֹת (מֵחֶסֶד לַמַּלְכוּת).
בְּשֶׁבַע בַּבֹּקֶר שַׁרְשֶׁרֶת פניני הַגֶּשֶׁם עַל גדר בַּרְזֶל חָלוּד
וַאֲנִי נוֹהֶגֶת בָּאוֹטוֹ הַכָּחֹל
בְּחַלּוֹן יָמִין רֵיחַ דֶּשֶׁא יָרֹק
בִּשְׂמֹאל רֵיחַ דֶּלֶק 95 אוקטן
שׁוּב מְחַפֶּשֶׂת אֶת אפולו.
בֵּן רוֹאֶה אֶת בְּבוּעַת אָבִיו משתקפת בַּמָּסָךְ
כְּמוֹ מִשְׂחָק
שִׁגְרָה נוֹגֶסֶת בָּאֻמָּנוּת הַחַיִּים.
אֲנִי מְבַקֶּשֶׁת אֵשׁ-רָאָה.
אביבה גולן
יד חופשית
אֲנִי שָׁרָה אוֹתָךְ. אַתְּ הָרוּחַ,
הַמְּנַוֶּטֶת אֶת גַּלֵּי מוֹחִי
אֶל מַשְּׁבֵי חֶסֶד עִלָּאִיִּים.
נֶעֱתֶרֶת לְהַפְצָרוֹתַיִךְ,
מְאַפְשֶׁרֶת לְגַלּוֹת בְּנִבְכֵי נַפְשִׁי
אוֹצָרוֹת חֲבוּיִים,
וּלְהַעֲלוֹתָם לְמַעֲלוֹת הַשִּׁירָה.
אֲנִי לוֹגֶמֶת אוֹתָךְ כְּיֵין עִנּוּגִים מְשַׁכֵּר
וְאֵינִי רוֹצֶה לְהִתְעוֹרֵר.
כְּשֶׁאַתְּ מַאֲצִילָה עָלַי, הֶאָרָה שֶׁלִּי
אֲנִי נִלְהֶבֶת לְהָפִיץ שַׁלְהֶבֶת אַהֲבָתֵנוּ.
מַּיִם רַבִּים לֹא יוּכְלוּ לָהּ.
איתי דרוקמן
אֲנִי עַל סַף יֵאוּשׁ
כְּבָר שָׁבוּעוֹת
בְּחֶדֶר חֹשֶׁךְ
חוֹשֵׂף נְיָרוֹת שִׁירָה
לְאוֹר אָדֹם
וּכְלוּם
רותי ויטל גילעד
חיים במסוף
יוֹשֶׁבֶת בַּמָּסוֹף
מְחַכָּה לַהַשְׁרָאָה הַבָּאָה.
שְׁתַּיִם חוֹלְפוֹת זוֹ אַחַר זוֹ,
לֹא קַמְתִּי, לֹא הֵרַמְתִּי יָדי.
שְׁלִישִׁית עוֹבֶרֶת,
מְאִטָּה, פּוֹתַחַת דַּלְתָּהּ,
אֲנִי לֹא קָמָה, לֹא עוֹלָה.
מְנֻמְנֶמֶת, בְּיָדִי כַּרְטִיסִיָּה מְלֵאָה.
הַשְׁרָאוֹת מַגִּיעוֹת, הַמָּסוֹף שׁוֹקֵק,
הִנֵּה אַחַת נוֹסֶפֶת מְאִיצָה.
לֹא נוֹרָא. הַלַּיְלָה כִּמְעַט כָּאן.
בַּבֹּקֶר אֶתְפֹּס אֶת הַהַשְׁרָאָה הָרִאשׁוֹנָה.
סיגל מגן
השראה
גַּם אִם נְפָרֵק אוֹתָהּ לְגוֹרְמִים,
לֹא נוּכַל לְהָבִין מִמָּה הִיא מֻרְכֶּבֶת.
הִיא תִּבְרַח כְּמוֹ אַרְנֶבֶת
וְתוֹצִיא לָשׁוֹן אֲרֻכָּה.
כָּזוֹ הִיא הַהַשְׁרָאָה –
מְאוֹד מַצְחִיקָה...
רחלי אברהם-איתן
השראה
קַעֲקוּעֵי תְּפִלּוֹת שְׁבוּרוֹת בְּתַחְתִּית הַתּוֹדָעָה
שֶׁהִבְשִׁילָה כְּגוּף בְּשִׂיא פְּרִיחָה - מְחַיִּים תָּאִים רְדוּמִים
מְאַחִים גִּזְרֵי אוֹתִיּוֹת חֲרוּטוֹת בְּפַז-הַמַּבּוּעַ.
הֲרֵי הַיַּלְדוּת זָזִים בְּרַכֶּבֶת הַזִּכָּרוֹן
מְזִיזִים מָסַכִּים אֲפֹרִים.
הַמָּוֶת מְכַנֵּס אֶת כָּל הַקְּרוֹבִים
דּוֹלֶה חֶבְיוֹנוֹת מִתַּחְתִּית הַכְּאֵב
מֵצִיף אֶת הַסְּכָרִים הַמְּחֹרָרִים
בַּדִּמְעָה הַמִּתְרַבָּה כְּתָאִים חַסְרֵי מַעֲצוֹר - - -
כִּימְיוֹתֶרַפְּיַת הַמִּלִּים מַחֲלִישָׁה
וְאֵינָהּ עוֹצֶרֶת בְּרַמְזוֹר הָרָצוֹן הַמִּתְאַדֵּם
וּמִתְאַדֶּה בְּעַרְבוֹת הַשִּׁירָה הַפְּרוּצִים לְכָל רוּחַ
חנה גרנות
בתא הטלפון ביפן
כְּתֵפַי הִצְמִיחוּ נוֹצוֹת לְבָנוֹת וַאֲנִי מְרַחֶפֶת לְשָׁם
נוֹחֶתֶת רַכּוֹת בְּתָא הַטֶּלֶפוֹן הַקָּטָן
תִּקְרָתוֹ חֲסֵרָה, קִירוֹתָיו שְׁקוּפִים
בְּיָד רוֹעֶדֶת מְחַיֶּגֶת אֶת מִסְפָּרְךָ הֶחָקוּק בְּלִבִּי
רוֹאָה אֶת תּוֹר הַיַּפָּנִים הַמַּמְתִּינִים בַּחוּץ בְּסַבְלָנוּת
וְאֶת הַשָּׁמַיִם, בָּם נִשְׁקָפוֹת עֵינֵיךָ הַתְּכֻלּוֹת.
הַמַּכְשִׁיר מְיֻשָּׁן, שָׁחוּחַ, עוֹטֶה מַשָּׂא כָּבֵד עַל כְּתֵפָיו
אַךְ הָאֲפַרְכֶּסֶת קְלִילָה בְּיָדַי, כְּנוֹשֵׂאת עַצְמָהּ לְאָזְנַי
לוֹאֶטֶת: אִחְזִי בִּי וְדַבְּרִי אֵלָיו, הוּא שׁוֹמֵעַ אֶת קוֹלֵךְ
כְּפִי שֶׁקָּלַט עוֹד מֵרַחֲמֵךְ הַלְמוּת לִבֵּךְ.
רְחָשִׁים עֲמוּמִים בּוֹקְעִים מֵהָאֲפַרְכֶּסֶת, סוֹמְרוֹת שַׂעֲרוֹתַי.
בַּחֲלַל הַתָּא נִשָּׂאוֹת שִׁבְרֵי מִלִּים שֶׁאֵינִי מְבִינָה
בְּלִיל שָׂפוֹת וּצְלִילִים, קִטְּעֵי בְּכִי חֲנוּקִים
מִגְדָּל בָּבְלִי צַר וּמוּזָר, רֹאשׁוֹ לֹא נִצְפֶּה וּבְסִיסוֹ לְמַרְגְּלוֹתַי.
"תַּשְׁאִירוּ הוֹדָעָה, אֲנִי לֹא זָמִין" בּוֹקֵעַ קוֹלְךָ הַצָּלוּל
"נוֹלְדוּ כְּבָר חֲמִשָּׁה נְכָדִים מַקְסִימִים
דּוֹר הֶמְשֵׁךְ, דּוֹר חָסֵר, דּוֹר בָּא
דְּרוֹר חָסֵר וְדוֹר בָּגְרָה, כְּבָר בַּת מִצְוָה.
חֶסְרוֹנְךָ בִּי פָּעוּר, מְדַמֵּם וְצוֹרֵב
חַבֵּק, נַשֵּׁק, לְחַשׁ לִי שֶׁמָּצָאתָ אֶת אַהֲבַת חַיֶּיךָ.
אוֹהֶבֶת, חוֹשֶׁבֶת וְנוֹקֵב הַגַּעְגּוּעַ".
הַתּוֹר הָאָרֹךְ מִחוּץ לַתָּא רוֹחֵשׁ, חֲסַר סַבְלָנוּת
מַנִּיחָה אֶת הָאֲפַרְכֶּסֶת עַל כַּנָּה.
בִּכְיִי מְטַפֵּס לְאִטּוֹ עַל הַמִּגְדָּל
מִצְטָרֵף לִבְלִיל הַקּוֹלוֹת שֶׁבַּתָּא.
דליס
השראת המשורר
וְתֵכֶף נִתְעַצֵּב עַל דְּבָרִים שֶׁאָמַרְנוּ
וְאוּלַי יֶחְמַץ הַלֵּב עַל מַה שֶׁלֹּא הִסְפַּקְנוּ
וּמַה שֶׁשָּׁמַרְנוּ בִּפְנִים
וּמַה שֶׁלֹּא נִתַּן בּוֹ הָאוֹת לִפְרֹץ,
הַדַּפִּים נִשְׁאָרִים רֵיקִים
עַל אַף תָּוֵי הַדְּפוּס שֶׁמְּמַלְּאִים אוֹתָם,
אֶת הָרִיק הַזֶּה מְנַסֶּה לְמַלֵּא מְשׁוֹרֵר
פְּרָחִים וּלְבָבוֹת,
חִצִּים וַחֲרָבוֹת,
וְגַם גִּמְגּוּמֵי הֲבָרוֹת.
מרגלית מתתיהו
מילים
דַּף רֵיק,
הַמִּלִּים, סַכִּין בַּפֶּה, תֵּצֶאנָה ?
לֹא תִּפָּצַעְנָה ?
הַמִּלִּים עֲנָנִים עַל נוֹפִים בְּדוּיִים,
מַמְצִיאוֹת חוֹפִים שְׁלֵוִים תַּחַת שֶׁמֶשׁ,
מֵאֵי-שָׁם נֶשֶׁר הָזוּי הֵגִיחַ
עֵינָיו טָרְפוּ אַשְׁלָיָה.
עַל הַדַּף הַמְּצִיאוּת הִשְׁתַּנְּתָה.
הָלַכְתִּי אֶל הַיָּם לָתֵת לַמִּלִּים לַעֲלוֹת מִן הַמַּעֲמַקִּים
וְלֹא לִרְעֹד.
יָמִים עָבְרוּ מֵאָז בָּאוּ בִּי ,
מֵאָז יָנְקוּ מִמַּחֲשַׁבְתִּי וְצָעֲקוּ אֶת הַהֵד.
אשר כנפו
אסגור על שירי
אֶסְגֹּר עַל שִׁירִי
וְאוֹרִידַהוּ
אֶל תּוֹךְ גְּרוֹנִי
מִשָּׁם אֶל חֲזִי
וּמֵחֲזִי
אֶל בִּטְנִי
אֶתֶּן לוֹ לִתְסוֹס
עַד רְתִיחָה
עַד יַעֲלֶה קֶצֶף
מִבִּטְנִי אֶל חֲזִי
וּמִשָּׁם אֶל גְּרוֹנִי
וּמִגְּרוֹנִי
יִפְרֹץ אֶל פִּי
בַּאֲנָחָה
לֹא שֶׁל רְוָחָה
אֶלָּא שֶׁל שְׁתִיקָה
שְׁתִיקַת הַצְּוָחָה.
ברכה רוזנפלד
וישאר מה
לְחַבֵּר הַקְשָׁבָה לְהַקְשָׁבָה לְדִבּוּר גָּזוּר מִמֵּחוּשִׁים
הִרְהוּרִים תּוֹעִים, מַחֲשָׁבוֹת מִתְעַרְטְלוֹת וַהֲגִיגִים
מִתְעַבְּרִים מִן הַהֵדִים מְנֻפְּחֵי הָאֲוִיר
לֶקֶט קוֹלוֹת, קִלְקוּלִים בְּשִׁקּוּי עַגְמוּמִי
כְּשֶׁהָרוּחַ מְאַוֶּשֶׁת הִלּוּלִים
הֲמָיוֹת מְשַׁחֲרוֹת שְׁבָרִים
הַצֵּל מִתְכַּנֵּס בְּתוֹךְ עַצְמוֹ תַּחַת סַנְסִנֵּי תְּשׁוּקוֹת
וַּמקּוֹשׁ מַכֶּה בַּנֶּפֶשׁ:
נַסְחִי, נַסְּחִי
וְיִשָּׁאֵר מָה
וּמַה תְּאַבְּדִי לַמִּלִּים
נורית צדרבוים
שיר אסור שיר מותר
הַשִּׁיר שֶׁהָיָה אָסוּר בְּקֶפֶל מַחְשַׁבְתִּי הָעֲלוּמָה
הֵגִיחַ וְיָצָא לְהָטִיחַ עָצְמוֹ עַל פָּנַי כְּמַהֲלֻמָּה.
לֹא פֵּרֵשׁ רְצוֹנִי הַמָּאוּס רַק לָחַשׁ סוֹדִי הַכָּמוּס
כְּאַבִּיר מְשֻׁרְיָן עַל סוּס כְּמוֹ אָסִיר שֶׁהֻתַּר.
רָחַץ בְּשָׂרוֹ הַמָּלוּחַ מִדֶּמַע יֶזַע וּבְכִי
בַּאֲגַמֵּי מִלִּים פּוֹרְחוֹת עַל כַּר לַעֲלוֹת
עַל שְׂפַת יַמִּי בְּאַרְצוֹת הַנֵּכָר בְּעוֹלָמִי.
כָּךְ הָפַךְ נִסְתָּרוֹת לְמִנְחָה וְקָשַׁר
שִׁבְרֵי טְעָנוֹת לִהְיוֹת כִּתְרֵי מְלוּכָה וּמִנְשָׁר.
דוד אדלר
כמה קל להיות משורר
כַּמָּה קַל לִהְיוֹת מְשׁוֹרֵר:
שַׁרְבֵּט וְסַע
הוֹפַע עַל כָּל בָּמָה.
כַּמָּה קָשֶׁה לִהְיוֹת מְשׁוֹרֵר:
הוֹזֶה וְנָע
מִתְפַּתֵּל
בֵּין הַסְּדִינִים
הַלַּחִים
כִּמְשֻׁגָּע
מְחַפֵּשׂ מִלָּה.
עדינה מור-חיים
בגלל
לֹא בִּגְלַל זִכְרוֹנוֹת, שִׁכְחָה, אוֹ
כְּאֵב אֲנִי כּוֹתֶבֶת,
אֶלָּא בִּגְלַל
הַיָּם,
הַחוֹף –
אֶצְבְּעוֹת עֵצִים נִשְׁבּוֹת בְּלֵב
אֲדָמָה רְווּיָה טַל בֹּקֶר.
לִבְלוּב.
מִלָּה שֶׁנִגְלְתָה לִי פִּתְאוֹם
עִם אוֹר יוֹם
וְהָאֲפֵלָה שֶׁיוֹרֶדֶת עַל כָּל
הַמִּלִּים הָאֲחֵרוֹת.
מאיר דדון
השראה
בַּמָקוֹם שֶׁבּוֹ רָעֲדוּ רַגְלַיִךְ
רָאִיתִי אֵיךְ נִגְמַר הַקַּיִץ
הַחוֹל וְהַמַּיִם הִתְעַרְבְּבוּ בְּעֵינַי
סִירוֹת הַדַּיִג זָהֳרוֹ בַּמֶּרְחָב הֶחָשׁוּךְ.
מעין שטרנפלד
כְּשֶׁנִּשְׁבֶּרֶת כּוֹס,
הִיא מִתְעַקֶּשֶׁת
לְהַרְכִּיב
מֵהַשְּׁבָרִים
אֲגַרְטָל
מִזֶּה חָדְשַׁיִם
אֲנִי סוֹבֶלֶת
מִכְּאֵבֵי פַנְטוֹם
בָּעֵט הַיָּרֹק
תמר שרוני
חיוך
הוּא חִיֵּךְ חִיּוּךְ עָדִין
מַמָּשׁ מָהִיר יֶלֶד קָטִין
עֵינָיו בָּעֲרוּ
בְּאוֹר יְקָרוֹת זָהֲרוּ
יָצְאָה בַּת קוֹל קִבְּלָה הָהַרְשָׁאָה
חִיּוּכוֹ שֶׁל יֶלֶד הָיְיתָה הַשְׁרָאָה
הוּשְׁעָתָה הָהוֹרָאָה
הוּתְמְרָה בִּזְכוּתוֹ הַתּוֹדָעָה
חִיּוּךְ אֲמִתִּי שֶׁל נְשָׁמָה גְּבוֹהָה
הֶעֶלְתָּה הַתֵּדֶר בָּרֶשֶׁת הַגּוֹאָה
הַשְׁרָאָה אָל עָל
מֵאוֹתוֹ עַלְעָל
שרית זמיר-שפיר
פרפר ננעץ בדף
אַתָּה תּוֹפֵס אוֹתָה
אַתָּה הַשָבוּי הַמִיתוֹלוֹגִי שֶלָה
מַשֶהוּ הֵאִיר אַגָף חָשוּךְ בְּתוֹדָעְתְּךָ
פַּרְפַּר לָאֹסֶף נִנְעַץ
בְּחַדּוּת כְּאַסְפַן-יֹפִי
כֹּל צְבָעָיו נִטְמָעִים
בַּדַּף הַזֶּה
אַתָּה תּוֹפֵס אוֹתָה
זוֹ רוּחַ שֶאֵין לָה שֵם
וְאֵין לָה זְמַן לָבוֹא
כֹּל הַנֶּצַח בְּיָדְךָ.
לאה פוקס
לכתוב זה כמו לקטוף
לִכְתוֹב זֶה כְּמוֹ לִקְטוֹף
עָלִים שְקוּפִים
שֶל מוּזָה
וַאֲנִי צְמֵאָה לִבְרוֹא צֵל
לַשְּקִיפוּת הַנָּסָה וְחוֹזֶרֶת
אֶל קַלְיוֹפֶּה, בַּת זֵאוּס.
קַלְיוֹפֶּה, אֲנִי מִתְפַּלֶּלֶת
לַמְדִינִי לִכְתוֹב
אֶת הַעֶרְגָּה
אֲבָל קַלְיוֹפֶּה לֹא מַרְשָה
קָשָה וְנוּקְשָה
מַבְרִיחָה עָנָפֶיהָ.
אלי יונה
מהו שיר?
בְּדֶרֶךְ הַיִּסּוּרִים הִטְבִּיעַ יֵשׁוּ
אֶת פָּנָיו הַמְּדַמְּמִים
עַל מִטְפַּחַת שֶׁמָּסְרָה לוֹ אִשָּׁה
דַּף הוּא מִטְפַּחַת שֶׁמּוֹסֶרֶת הַמּוּזָה
לַמְּשׁוֹרֵר הַמְּיֻסָּר שֶׁמַּטְבִּיעַ בָּהּ
אֶת נִשְׁמָתוֹ הַמְּדַמֶּמֶת
טִיבֵּרְיוּס נִרְפָּא מֵחָלְיוֹ כַּאֲשֶׁר הִבִּיט בַּמִּטְפַּחַת
כֵּן יִמְצָא גַּם הַקּוֹרֵא מָזוֹר בַּשִּׁיר
גאולה שינה
אמריקן לייזר-איזו השראה!
אָמֶריקָן לֵיְזֶר, סְנִיף רַעֲנַנָּה:
מְמַלְּאָה שְׁאֵלוֹן פְּרָטִים:
סֻכֶּרֶת: כֵּן/לֹא
לַחַץ דָּם: כֵּן/לֹא
אֵיְדְּס: כֵּן/לֹא
רְגִישׁוּת יֶתֶר: כֵּן/לֹא
בָּרֶקַע הַפְּקִידוֹת מַחְלִיפוֹת מַתְכּוֹן לְדָגִים.
אֲנִי שׂוֹנֵאת דָּגִים.
אֲנִי שׂוֹנֵאת פְּקִידוֹת.
אֲנִי יַלְדָּה קְטַנָּה בָּעֲבוֹדָה שֶׁל אִמָּא.
יֵשׁ לִי בְּחִילוֹת.
רְגִישׁוּת יֶתֶר: כֵּן.
זאב ארליך
השראה לשבע
הִתְעוֹרַרְתִּי בְּסִירַת נְיָר מְקֻפֶּלֶת.
תְּנוּדָת הַגַּלִּים הָיְתָה נְעִימָה לַחֲלוֹמוֹת.
אָסַפְתִּי מִילָה מִכֹּל שִׁיר;
מֵאֵלֶּה שֶׁהָיוּ כְּתוּבִים עַל הַדְּפָנוֹת,
וּמֵאֵלֶּה שֶׁנִּכְתְּבוּ עַל הַמִּפְרָשִׂים.
וְהֶאֱכַלְתִּי בַּהֵן אֶת הַיָּרֵחַ הָרָעֵב.
שיר חייק
השבילים
קְצוֹת הַמִּכְנָסַיִם נִרְטָבִים מֵהַטַּל
עַל הַדֶּשֶׁא מֻקְדָּם בַּבֹּקֶר
וּבַלַּיְלָה מֵהַמַּמְטֵרוֹת.
הַשְּׁבִילִים הִסְתַּמְּנוּ בְּרֹאשִׁי
הוֹלֶכֶת בָּהֶם וְהֵם הוֹלְכִים בִּי
לְכָל שְׁבִיל רֵיחַ מְיֻחָד
לְכָל צֹמֶת חָתוּל אֶחָד.
כָּל שְׁבִיל מוֹבִיל אוֹתִי הַבַּיְתָה
אֶל הַדֶּשֶׁא הָרָטֹב בִּקְצוֹת הַמִּכְנָסַיִם
אֶל הַפִּרְצָה בַּגָּדֵר שֶׁל הַבְּרֵכָה
אֶל הַצִּרְצָרִים מֵאֲחוֹרֵי הַחַלּוֹן
אֶל יַלְדוּתִי שֶׁנִשְאַרָה בַּשְּׁבִילִים.
חלי טל שלם
סנט-מוריץ
כְּמוֹ מַקְס וּמוֹרִיץ אָתְּ מִתְגַּנֶּבֶת לָךְ, מוּזָה,
בְּלִטּוּף עֲנָנִי מְנֻמָּשׁ
בְּדִיּוּק בָּרֶגַע שְׁבוֹ אֲנִי מַחְלִיטָה
לִהְיוֹת תַּכְלִיתִית וּפַעַם אַחַת וּלְתָמִיד
לְהַבְרִיק אֶת תַּנּוּר – הַגַּז וְלַנֶּגֶב.
"עַל סֶנְט מוֹרִיץ שָׁמַעְתָּ?"
יפעת גדות
לנוע
שִׁיר צָרִיךְ תְּנוּעָה
וּמִפְגָּשׁ אֶחָד לְפָחוֹת
עִם אִישׁ
אוֹ פֶּרַח
כְּדֵי לִנְשֹׁם לוֹ מִלִּים
נינה רמון
כמו
כְּמוֹ דִּמְעָה, כְּמוֹ רַעַד
כְּמוֹ חַלּוֹן נִפְתַּח
כְּמוֹ אוֹר
כְּמוֹ כְּאֵב, כְּמוֹ אֹפֶק
כְּמוֹ אֵלִים שְׁכוּחִים
כְּמוֹ רוֹךְ
כְּמוֹ חֲלוֹם, כְּמוֹ אֹשֶׁר
כְּמוֹ אֵימַָה דַּקָּה
כְּמוֹ מוֹת
תְּמוּנָה
נתי בית
שיר חדש
אֲנִי מַקְשִׁיב לַמַּנְגִּינָה שֶׁבְּתּוֹכִי,
עֲדַיִן חַלָּשָׁה וַעֲמוּמָה.
כָּאן, בְּלִבִּי, הַשִּׁיר הַזֶּה מַתְחִיל –
צְלִילִים שָׁאַף אֶחָד עוֹד לֹא שָׁמַע.
כְּמַעְיָן הַשִּׁיר הָרַךְ מַתְחִיל לִזְרֹם,
צוֹבֵר מִלִּים מִנֶּפֶשׁ רְווּיָה,
סוֹפֵג תְּהוֹמוֹת יֵאוּשׁ, הֵדֵי חֲלוֹם,
וּמֵיטָבוֹ, כַּקֹּדֶם – אַשְׁלָיָה.
הִנֵּה הוּא כָּאן, בְּמַפָּלֵי מִלִּים נִשְׁפָּךְ,
בָּאֲשֵׁדוֹת צְלִילִים, בִּמְלוֹא עָצְמָה...
אַתֶּם שׁוֹמְעִים? הַשִּׁיר הַזֶּה נִתָּךְ,
הוּא כְּבָר קַיָּם, הִנֵּה הוּא כְּבָר נִשְׁמַע.
ענת אורפז
בידמותה
אֱלוהִים
מִן הַסְּתָם
הָייתָה מאוֹהֶבֶת
עֵת בָּרְאָה עוֹלַם
עֵת זִקְּקָה
יְפִי שָׁמַיִם.
אֱלוהִים
מִן הַסְּתָם
הָיְיתָה מְסֻפֶּקֶת
וְאָז בָּרְאָה
אֶת כָּל הַנָּשִׁים
בִּדְמוּתָהּ
ציפי שחרור
לאונרד כהן שר לה
יַלְדָּה רוֹשֶׁמֶת רוּחַ
וּקְלִידֵי מַחְשֵׁב מְעִיפִים
תָּוִים
פַּעַם לֵאוֹנַרְד כֹּהֵן
שָׁר לָהּ בְּקוֹל נִכְמָר שֶׁל צִפּוֹר
פַּעַם קוֹלוֹ הָיָה יוֹצֵק מוֹרְפְיוּם בְּדָמָהּ
עַכְשָׁו הִיא תָּוִים.
מירון ח. איזקסון
תעלומה
וַעֲדַיִן אוֹתָהּ תַּעֲלוּמָה
כֵּיצַד בַּד שָׁטוּחַ מְצַיֵּר אֶת עַצְמוֹ לָעֹמֶק:
תּוֹרָשָׁה מִטַּעַם הַדּוֹמְמִים לְקַבֵּל לְתוֹךְ הַדַּף
אֶת הַמֶּרְחַקִּים הַפְּנִימִיִּים,
חֹמֶר לְחֹמֶר מַעֲבִיר בִּנְשִׁיקַת קַו אֶת הַתֹּכֶן.
כְּמוֹ תְּנוּעַת רֹאשׁ מוּזָרָה שֶׁל אֲבִי מִשְׁפָּחָה
שֶׁצָּצָה לְאַחַר שָׁנִים אֵצֶל נוֹלָדָיו,
אוֹ הַתַּרְדֵּמָה שֶׁכְּלָל אֵינִי יוֹדֵעַ מוֹעֵד בְּרִיאָתָהּ
וְהִיא הַמְאַמֶּנֶת כָּל אָדָם
לְקַבֵּל נְשָׁמָה שֶׁיָּצְאָה.
ציפי שחרור
משוררת
מְשׁוֹרֶרֶת נִגְמֶלֶת מֵאָרְחוֹת חַיִּים
מַשִּׁילָה עוֹרָהּ.
מְשׁוֹרֶרֶת חוֹזֶרֶת אֵצֶל הַמִּלִּים
סוֹחֶטֶת עִצּוּרִים מִתְרַגֶּשֶׁת
מְשׁוֹטֶטֶת בַּחֲצוֹת לִמְצֹא בַּיִת לַשִּׁיר.
בְּכַמָּה בְּדִידוּת אֶת עוֹמֶדֶת, שׁוֹכֶבֶת מְשׁוֹרֶרֶת.
וְכַמָּה נָשִׁים לַמְּשׁוֹרֵר, אַתְּ חוֹשֶׁבֶת. סוֹפֶרֶת.
מְשׁוֹרֶרֶת נִגְמֶלֶת מֵאָרְחוֹת חַיִּים
חוֹזֶרֶת אֵצֶל הַמִּלִּים.
נִקְרַעַת. נִקְרָעוֹת
ליליאן דבי גורי
שִׁיר הוּא מַתָּת
לֵידָתוֹ פֶּתַע יֵשׁ
לְקַבְּלוֹ בִּזְרִיזוּת
לְהַבִּיט בִּמְיֻמָּנוּת
בְּרֹב קֶשֶׁב לִנְהֹג
דָּבָר לֹא לִכְפּוֹת
לְהִתְנַהֵל בִּזְהִירוּת
וְלִזְכֹּר
אֲנִי לֹא הוּא
רַק בִּי בָּחַר
לִרְאוֹת אוֹר
וְדַרְכּוֹ מִי יְשׁוּרֶנּוּ?!
גד קינר קיסינגר
כאורח נשים
וְאַחֲרֵי שֶׁכְּבָר נָטְשָׁה אוֹתוֹ שָׁבָה הַשִּׁירָה
כְּאֹרַח נָשִׁים שֶׁשּׁוֹכְחוֹת עַל מְנָת לַחֲזֹר
וְחוֹזְרוֹת עַל מְנָת לִנְטֹשׁ וְלֶאֱסֹף בִּבְהִילוּת
גְּדוֹלָה וּבְהִתְעַלֵּם מִמֶּנּוּ עַד בְּלוֹת אֶת אֲשֶׁר
נָשׁוּ כְּאֹרַח נָשִׁים: נִדָּה קְרוּשָׁה, עֻבָּרִים מֵתִים
שֶׁל יֹפִי, פִּי עֶרְוָה פָּעוּר וְרָעֵב, כְּתִיבָה תַּמָּה
הַמְּכַסָּה עַל בָּשְׁתָּהּ, חַלּוֹן פָּתוּחַ אֶל נוֹפָהּ הַמַּרְהִיב
שֶׁל מַחְשָׁבָה אָבְדָנִית, וְנֶדֶף קַל וְרָעִיל
שֶׁל אַהֲבָה מִכִּירַת הַגַּז שֶׁכְּמוֹ שָׁכְחָה לִסְגֹּר
עַל מְנָּת לִנְטֹשׁ וְלַחֲזֹר וְלֶאֱסֹף אֶל חֵיקָהּ
הַקָּמֵל אֶת גַּעְגּוּעַ גּוּפוֹ כְּעֻבָּר יָפֶה
שֶׁל מוֹתָהּ
אשר רייך
וו החיבור
הִנְנִי שִׁיר יוֹצֵא דֹּפֶן בַּמַּחְזוֹר הַזֶּה
שׁוּרָה נָאָה כָּמוֹךְ מִתְרוֹצֶצֶת לָצֵאת מִתּוֹכִי.
וּמָחָר תִּשָׁכְחִי מִמֶּנִּי אִם לֹא אֶרְשְׁמֵךְ אִם לֹא אזכרך
שֻׁלְחָן הַכְּתִיבָה שֶׁלִּי וְעָלָיו הַמַּחְשֵׁב, יָשֵׁן .
בְּעֵינַיִם פקוחות כְּאַרְנָב, וְחוֹשֵׁב כָּמוֹנִי בִּדְמָמָה
רַק הַשָּׂפָה עֵרָה בעורקי. הִקַּשְׁתִּי בַּקְּלִידִים הַנְּכוֹנִים
וְעַל הַצָּג שֶׁבַּחֶזִי אָצוּ רָצוּ יְצָרִים
שֶׁלֹּא שִׁעַרְתִּי כִּי נוֹתְרוּ בִּי. הַשָּׂפָה צִלְצְלָה
בַּפַּעֲמוֹן הַדֶּלֶת וְהִיא הָיְתָה פֹּה כָּל הָעֵת
וְכָל קִיּוּמִי בָּהּ בִּלְבַד. הִנֵּה לְנֶגְדִּי הַשִּׁיר כּוֹתֵב אֶת עַצְמוֹ
מִן הַסְּתָרִים וְהַנִּסְתָּרוֹת וְנַחַל עֶדְנו מַשְׁקֶה אוֹתִי.
ונימפות יוֹצְאוֹת מֵבִין קִפְלֵי עֲנָנִים
בּוֹאִי, שָׂפָה! אֲנַחְנוּ יַחַד מַמְרִיאִים.
הרצל חקק
בראשית ההשראה
בְּמַרְתֵּף מְרֻחָק, בְּלֵב הַסְּעָרָה וְהוּא
כָּלֶה. הַמְּשׁוֹרֵר מִסְתַּתֵּר. וְהַכֹּל
מָלֵא. יוֹתֵר. לֹא נוֹתַר מִנִּשְׁמָתוֹ עָלֶה
חִוֵּר. שִׁלְיָה לַהַשְׁרָאָה הַמְּאִירָה.
הוֹלֶכֶת לְשָׁם, וְאָפֵל מְקוֹמוֹ, נֶאֱלָם.
מְצַיֵּר קַוִּים קְרָעִים, וּבְלִי מְנוּחָה.
הוֹלֵךְ וְחָסֵר. מִתְחַבֵּר. קֶשֶׁת צְבָעִים.
מְצַמְצֵם עַצְמוֹ, אֵשׁ וּשְׂרָף מִתּוֹכָהּ.
מַה יִתֵּן וְאֵין. אוֹרָהּ גַּן הִתְנַגֵּן. הַס.
הַשְׁרָאָה שֶׁרָאָה. דַּעַת נִפְתָּה וְנִפְקַח.
נָמַס הַנִּסְתָּר, מַה נוֹתָר. קָפְאוּ בְּלֶב
יָם. רוּחַ כֻּלּוֹ. שַׁל. גַּל. מְרַחֶפֶת עַל.
אביחי קמחי
הכרח
לֹא גָּדַלְתִּי כִּמְשׁוֹרֵר
אֲבָל אֲנִי כּוֹתֵב
דָּבָר שֶׁאֲנִי קוֹרֵא לוֹ שִׁירָה
וְתָלִיתִי מוּל עֵינַי
אֶת אִמְרוֹתָיו שֶׁל רִילְקֶה*
לִמְשׁוֹרֵר צָעִיר
בָרוּר לִי שֶׁאֲנִי מֻכְרָח לִכְתֹּב
וַאֲנִי בּוֹנֶה אֶת חַיַּי סְבִיב הַהֶכְרֵחַ הַזֶּה
"...שאל את עצמך בשעה החרישית ביותר של לילך: האם אני מוכרח לכתוב?
מתוך 'מכתבים אל משורר צעיר' מאת רילקה לקפוס
יונתן גורל
שְׁעַת רַחֲמִים
אֲנִי כּוֹתֵב אֶת דְּמִי הַלֵּיל
וּדְמִי הַלֵּיל לֹא נִכְתַּב
הוּא נִתְלַשׁ דַּף דַּף
וְרוֹעֵד כֶּעָלֶה
דְּמִי הַלֵּיל נוֹסַר כַּהֲלָכָה
מִנְסֶרֶת זְמַן
שְׁבָבִים שְׁבָבִים
שָׁבִים הוֹלְכִים
דְּמִי הַלֵּיל שָׁעָה רְהוּיָה
שֶׁעֵת רַחֲמִים
אֲנָשִׁים מִתְכַּנְּסִים
בְּבֵיתָם, לְמִטָּתָם אֲהִילִים
וּכְשֶׁתָּבֹא שֵנָה כְּמוֹ חֻפָּה
לְכַסּוֹת עַל חֲגִיגַת דְמוּמִים
הִיא תַּנְבִּיט שַלְוָה לֹא קְרוּאָה
שַׁלְוַת יְגֵעִים
מרים נייגר-פליישמן
שירים מן המימד הרביעי
אֲנִי מְבִיאָה לָעוֹלָם שִׁירִים מִן הַמֵּמַד הָרְבִיעִי,
אֶת הִשְׁתַּקְּפוּתָם הַהֲפוּכָה כְּבָבוּאַת עֵצִים בְּמַיִם סוֹעֲרִים,
צַלְמֵי יוֹמְיוֹם מֻקְרָנִים בְּקֻפְסָה שְׁחוֹרָה,
דְּמֻיּוֹת מְהַלְּכוֹת עַל אַנְטִיפּוֹד,
מְעָרַת אַפְּלָטוֹן מֻכַּת זַעֲזוּעַ ,נְטִיפֶיהָ מִתְרַסְּקִים עַל
יוֹשְׁבֶיהָ הַנִּמְלָטִים אֶל הַפֶּתַח הֲלוּמֵי פְּלִיאָה.
מַלְאָכִים לְבָנִים עִם כְּנָפַיִם מֵאֵשׁ מְחַפִּים
עַל סְדָקִים בְּדָפְנוֹת מְצוֹקִים וּמְצוּקוֹת שֶׁל אִי נִרְאוּת.
שִׁירִים מִן הַמֵּמַד הָרְבִיעִי בּוֹקְעִים אֵלַי מִתּוֹכְכֵי "חוֹר תּוֹלַעַת",
מִבֵּין הַקְּפָלִים הַקּוֹסְמִיִּים שֶׁבִּסְלִילֵי הַדִּי.אֶן.אֵי.
וְהַדִּבּוּר שֶׁמִּתַּחַת לַדִּבּוּר נֶחְשָׁף לְאוֹר הַשֶּׁמֶשׁ הָעַזָּה וּבְעֵרַת כְּתָמֶיהָ
וְנִשְׂרָף
לילך גליל
כתבי
כִּתְבִי בְּטֶרֶם הֱיוֹתֵךְ יוֹדַעַת
בִּבְלִי דַּעַת כִּתְבִי הֱיוֹתֵךְ
מֵעֵין מְשֻׁגַּעַת נִסְפֶּגֶת בַּנּוֹף
הִתְפָּלְשִׁי בְּחֻמּוֹ וְכִתְבִי חֲלוּמָהּ
שָׁם תִּשְׁהִי בֵּין כִּתְבִי לְבֵין הֲיִי
אֵזוֹר מְדַמְדֵּם וּמוּאָר לְלֹא עֵת
נַעֲנָה וְאִטִּי וְקַשּׁוּב כִּתְבִי
עַל מְנָת לָשׁוּב
אילן דרור
חי בשלום כאן ועכשיו
מִי יוֹדֵעַ
מָה צוֹפֵן הֶעָתִיד
יָפָתִי
נִצָּב
כָּאן
גּוּפֶךְ
דוֹאֶג
חוֹשֵׁב
בוֹהֶה
הַנִּיחִי גוּפְךָ לִנְשֹׁם
וּלְהַרְגִּישׁ
אַפְשֶרִי לְחוּשַׁיִךְ שֶׁלָּךְ לִרְטֹט
בְּכוֹחוֹת עַצְמָם
לִרְאוֹת
אֶת יְפִי הָעוֹלָם
וְאֶת כִּעוּרוֹ
לִשְׁמֹעַ
אֶת צִיּוּץ צִיפּוֹרָיו
וְאֶת בִּכְיוֹ
לָחוּשׁ
אֶת קְטִיפַת הַטַּחַב
וַעֲקִיצַת הַסִּרְפָּד
לְהָרִיחַ
אֶת בֹּשֶׂם הַיַּסְמִין
וְצַחֲנַת הָרָקָב
לִטְעֹם
אֶת עֲסִיס הַדֻּבְדְּבָן
וּמְרִירוּת שָׁרָשָׁיו
מִי יוֹדֵעַ
מָה צוֹפֵן הֶעָתִיד
יָפָתִי
חַיִי בְּשָׁלוֹם
כָּאן וְעַכְשָׁיו
עדי שלזניאק
האספקט הדיוניסי
הָאַסְפֵּקְטֶ הַדְּיוֹנִיסִי שֶׁבִּי
מוֹצִיא אוֹתִי
מִדַּעְתִּי אֲנִי
מִשְׁתַּגַּעַת לְגַמְרֵי
אוֹהֶבֶת מוּסִיקָה
פְּרִימִיטִיוִית רִאשׁוֹנִית
זֶה בָּא עִם
בֶּכִי
ענת זגורסקי שפרינגמן
מרק גנטי
מַה צָּף בַּמָּרָק הַגֶּנֶטִי שֶׁלִּי?
מִי בָּחַשׁ בּוֹ, מִי יָרַק?
מִי בָּרָא אֶת גַּרְעִין הַהֲבָרוֹת הָאֲפֵלוֹת
בְּשַׁרְשֶׁרֶת הַמִּלִּים הַכּוֹבֶלֶת אֶת שִׁירָתִי?
מֵעָלַי עַנְנֵי כְּבָשִׂים מְלֻכָּדוֹת-
הַשְּׁחֹרָה עִם הַטְּלַאי,
מִשְׁתַּקֶּפֶת בִּי.
דורית ויסמן
משוררות
נִפְגַּשְׁתִּי אֶתְמוֹל בְּתֵל אָבִיב
עִם שָׁלשׁ מְשׁוֹרְרוֹת.
שִׁיר – לֹא יָצָא לִי מִזֶּה.
אביבית חזק
אֵיךְ אַתְּ מְבַשֶּׁלֶת אֶת הַשִּׁירִים שֶׁלָּךְ
אִם בָּגַדְתְּ בְּרֵיחַ הַנַּעְנַע וְהַשִּׁיבָּה
וְהַכַּמּוֹן וְהַקִּינָּמוֹן וְהִתְכַּחַשְׁתְּ
לַפִּיּוּטִים וְלַנּוֹפִים שֶׁל בֵּית
אָבִיךְ וְאִמֵּךְ
וְלֹא הִכַּרְתְּ אֶת הַסָּבִים
וְהַסַּבְתוֹת שֶׁלָּךְ וְגַם לֹא
אֶת הַסַּבְתוֹת רַבְתוֹת שֶׁלָּךְ
וְלֹא אֶת הַסָבֵי רַבְרְבֵי שֶׁלָּךְ
אֵיךְ אַתְּ כּוֹתֶבֶת ?
לאה טרן
השפה העיברית שלי
הַשָּׂפָה הָעִבְרִית שֶׁלִּי הִיא
שְׂפַת הָאֲדָמָה
הַחוּמָה הַחַמָּה בָּעֵמֶק
זְרוּעָה חֲמָנִיוֹת קָיִץ וְכָּלָנִיוֹת חֹרֶף.
הַשָּׂפָה הָעִבְרִית שֶׁלִּי הִיא
שַׁבָּתוֹת בֹּקֶר עִם תְּאוֹמִי
בְּשִׁירַת אָבִי שַׂחֲקִי עַל הַחֲלוֹמוֹת.
הַשָּׂפָה הָעִבְרִית שֶׁלִּי הִיא
בֵּן לוֹקֵחַ בַּת וּבַת לוֹקַחַת בֵּן
בְּרִקּוּדֵי עָם וְחוּלְצוֹת רְקוּמוֹת
הַשָּׂפָה הָעִבְרִית שֶׁלִּי הִיא מְלָכִים וְצוֹעֲנִים *
יֶלֶד חוֹלֵם וְזוֹנָה גְּדוֹלָה מִבָּבֶל.
הַשָּׂפָה הָעִבְרִית שֶׁלִּי הִיא
שְׂפַת הַבְּגָדִים תָּפְרָה לִי אִמִּי
בְּרֵאשִׁית הַדֶּרֶךְ
צִימוּקִים וּשְׁקֵדִים.
הַשָּׂפָה הָעִבְרִית שֶׁלִּי
הִיא שְׂפַת הָאִשָּׁה הָעוֹלָה
מֵאוֹפִיר הַיָּם
גּוּפָהּ מַתִּיז קַשְׂקַשֵּׂי דָּגִים
וּמַיִם לֹא יְכַבּוּ אַהֲבָתָהּ
לַמִילִים.
*שפת הבמה: ניסים אלוני וחנוך לוין.
מתוך האנתולוגיה: "שפת עבר". / עריכה והפקה ד"ר לאה צבעוני.
תום הדני נוה
המילים
בְּמֶשֶׁךְ הַלַּיְלָה
הַמִּלִּים הִתְרַחֲקוּ מִמֶּנִּי
כְּמוֹ יְלָלָה מִפִּי הַתַּן.
בַּבֹּקֶר מָצָאתִי אוֹתָן
קְטַנּוֹת עַל הַדַּף
וַאֲנִי כְּמוֹתָן.
שולמית זילברברג
נישמת השקדיות
בִּשְׁבָט, פָּרְחוּ שְׁקֵדִיּוֹת
בְּסִמְטָאוֹת קֶרְמַנְשָה*
וְאַתָּה נָשַׁמְתָּ לָרִאשׁוֹנָה
בְּבֶכִי תִּינוֹק תָּמִים.
בְּסִמְטָאוֹת שְׁנוֹתֶיךָ
לֹא פָּרְחוּ הַשְּׁקֵדִיּוֹת.
וּנְשִׁימָתְךָ קָשָׁה
פִּלְּסָה בְּעָמָל יָמִים וְלֵילוֹת
רַק שֶׁלֹּא יֶחְסַר לִי דָּבָר.
וַאֲנִי רָאִיתִי אֵיךְ תֹּם לִבְּךָ
מִתְמַסֵּר בְּלִי לוֹמַר מִלָּה.
בַּאֲדָר, עָמְדוּ שְׁקֵדִיּוֹת קֵרְחוֹת
וְאוֹתְךָ נָשְׁמוּ לָרִאשׁוֹנָה
אֶל שַׁעֲרֵי גַּן עֵדֶן.
* קֶרְמַנְשָה Kermanshah עיר הולדתו של אבי ששון סמיפור ז"ל וגם עיר הולדתי, השוכנת במערב איראן בגבול עיראק.
חנה טואג
השראה
שִׁירָה בָּאָה
כְּשֶׁהִיא אוֹחֶזֶת
בִּזְנַב
שִׂמְחָה,
בְּפַס שֶׁל
קֶשֶׁת,
בְּאוֹר בּוֹקֵעַ
סֶדֶק.
בַּמְּגֵרוֹת הַחֲשׁוּכוֹת
שֶׁל הַכְּאֵב
הַסַּכִּינִים חַדּוֹת מִדַּי
לִבְצֹעַ חַלַּת
שַׁבָּת.
הילה ליבסמן
סורגת
פַּעַם דִּבַּרְנוּ הַרְבֵּה
בַּשָּׁעוֹת הַקְּטַנּוֹת שֶׁל הַלַּיִל
הָיִינוּ מְכִינִים
קָפֶה לַשְּׁנַיִם
מִמְּכוֹנָה שֶׁקָּנִינוּ
בַּשּׁוּק הַיָּשָׁן בְּעַכּוֹ.
טוֹחֲנִים כָּל פוּל בְּ נִ פְ רָ ד
וּמְרִיחִים
אֶת הַזְּמַן
הַיּוֹם סוֹרֶגֶת אֶת הַמִּלִּים
בְּלוּלָאוֹת קְטַנּוֹת
מַסְרֵגָה שָׁלוֹשׁ
וְשׁוֹתֶקֶת
צלילה באו-כהן
השראה
צִפּוֹר קְטַנָּה שָׁרְקָה
וְנִדְמֶה לִי הָיָה
שֶׁאֶת שְׁרִיקַת אָבִי שָׁמַעְתִּי
שֶׁנָּתְנָה לִי הַשְׁרָאָה
לִכְתּוֹב פִּתְאוֹם שִׁירִים
אוּלַי בְּשֶׁל הַכְּאֵבִים שֶׁעָלַי עַכְשָׁיו עוֹבְרִים
וַאֲנִי בְּטוּחָה
שֶׁאָבִי מִשָּׁם מִלְּמַעְלָה לִי שָׁלַח מַתָּנָה
כְּפִי שֶׁהוּא כָּתַב בַּשּׁוֹאָה הַנּוֹרָאָה
שִׁירִים שֶׁנָּתְנוּ לוֹ כֹּחַ וְעָצְמָה
לְהִתְגַּבֵּר עַל הַזְּוָעָה
בְּחִיּוּךְ וַאֲפִלּוּ בְּאַהֲבָה!
יהודית שחר
די זהב
מִתּוֹךְ תְּכוֹל הַמַּיִם,
הֵגִיחָה חַרְסָהּ.
בִּכְבֵדוּת מוֹשֶׁכֶת רַגְלֶיהָ.
גַּלִּים הוֹדְפִים אוֹתָהּ,
מַקְדִּימִים וְרוֹקְמִים תַּחֲרָה
לגְפַּיֶה.
אֶגְלֵי הַמַּיִם,
כְּהֶרֶף נָמוֹגוּ.
לאֹ הוֹתִירוּ דָּבָר עַל גּוּפָהּ.
רַק רוּחַ קָדִים שָׁלְטָה בַּשַּׂעֲרָהּ.
לאֹ עוֹד שֶׁמֶשׁ,
גַּם לאֹ יָם.
חיה בנצל
מהי מוזה?
הַאֶכְרַע עַל בִּרְכַּיּ בְּכָל קְצוֹת תֵּבֵל
וְלָהּ אֶתְפַּלֵּל שֶׁאוֹתִי לֹא תַּרְחִיק
וְשֶׁלִּי תַּעֲנִיק עוֹד טִפַּת הַשְׁרָאָה?
הַתִּהְיֶה עוֹמֶדֶת מֵאֲחוֹרֵי גֵּוִי הַכָּפוּף
,יָדֶיהָ מְגֹאֲלוֹת בְּדָמִי, עֵדָה לְחֶבְלֵי יִסּוּרַי
וּבְבוֹא הָעֵת, אֶת הָרַךְ הַנּוֹלָד תְּיַלֵּד
שִׁיר חַי שֶׁנּוֹשֵׁם, זוֹעֵק וּבוֹעֵט?
הַאִם לִי תִּלְחַשׁ, סוֹדוֹתֶיהָ תִּמְסֹר
וְזֶה הוּא בְעֶצֶם פִּתְרוֹן הַחִידָה?
וְאוּלַי בִּי הַמַּעְיָן, מִתוֹכִי הוּא נוֹבֵעַ,
מֵעִמְקֵּי נִשְּׁמָתִי, שֻּׁתָּפְתִי הַיְּחִידָה.
אשר גל
באימוץ הלב
וּבַחֲשִׁיקַת שִׁנַּיִם
אֲנִי נוֹשֵׁךְ אֶת הַחֵטְא
עַד זוֹב. טַעֲמוֹ אָדֹם
וְיָפְיוֹ כּוֹאֵב .
בּוֹ אֶטְבֹּל מִכְחוֹל
אֲצַיֵּר שִׁיר.
ליטל דיין
גם בזאת ישנה שמחה
כְּשֶׁרוּחִי סוֹעֶרֶת בְּאֵין מָזוֹר
קָדִימָה דֶּרֶךְ אַיִן, וְאֵין אָחוֹר
בְּעוֹד לִבִּי צָמֵא וְדָוֶה
לֹא אֶמְצָא נָוֶה מַרְוֶה
זֶה יְרֵחַיִם נִכְתֶּשֶׁת נַפְשִׁי עַד גֶפֶת
בַּצָּר לָהּ זוֹעֶקֶת - זַעֲקָתָהּ נִגֶּפֶת
אַף כִּי רוֹצָה אֲנִי אֶת שֶׁאָסוּר לִרְצוֹת
וְכָל אֲמַתְלוֹתַי תְּשׁוּשׁוֹת וּרְצוּצוֹת
עַל שֶׁלֹּא הוֹתַרְתָּ פֶּתַח אֲנִי מוֹחָה
תַחַת צְחוֹק וְרֹן כּוֹאֶבֶת, בוֹכָה -
הֵן מֵאֵלֶּה שִׁירָתִי תִּפְרֹץ מְלוֹא כּוֹחָהּ
וְגַם בָּזֹאת יֶשְׁנָהּ שִׂמְחָה.
ענת לויט
הסיפור האחרון
רַק עַל עַצְמִי לְסַפֵּר לֹא יָדַעְתִּי.
שׁוּב וָשׁוּב פָּרַמְתִּי וְהִטְלֵאתִי
עַד שֶׁלֹּא נִתָּן הָיָה עוֹד לְזַהוֹת
מֶה הָיָה סִפּוּרִי בְּטֶרֶם דָּהוּ
צְבָעָיו מִקִּפּוּל וּפְרִישָׂה.
לֹא נוֹתַר פֶּרֶק־אֱמֶת לְלֹא קֶמֶט
בַּסִּפּוּר הַיְחִידִי שֶׁרָצִיתִי לְסַפֵּר
וְלוּ לְעַצְמִי לִפְנֵי הַשֵּׁנָה
הָאַחֲרוֹנָה.
חגית בת-אליעזר
סוררות
הַזִּקְפָּה כְּמוֹ הַמּוּזָה
לֹא בָּאָה בִּזְמַנָּהּ
לֹא נִכָּנַע
נַמְשִׁיךְ לִיצֹר גַּם בִּלְעֲדֵיהֶן
צדוק עלון
אחפון את העט
בְּעִיר זָרָה
חָפַנְתִּי בְּיָדִי גַּרְגְּרֵי תִּירָס
הוֹשַׁטְתִּי אוֹתָהּ לְפָנַי
וְאַחַר כָּךְ פָּרַשְׂתִּי אוֹתָהּ לִרְוָחָה
וְהִנַּחְתִּי לַיּוֹנִים
שֶׁאֵינִי יוֹדֵעַ מֵאַיִן הֵן בָּאוֹת
לִבְרֹר לְעַצְמָן
בַּלַּיְלָה חָפַנְתִּי אֶת עֵטִי
וְאַחַר כָּךְ פָּרַשְׂתִּי אֶת כַּף יָדִי לִרְוָחָה
כרמלה טל ברון
הזעקה שהתחפשה
הַזְעָקָה לֹא רוֹצָה לִשְׁקֹט
מֵאָז מוֹפַע הַבְּכוֹרָה שֶׁלָּהּ
בַּצִּיּוּר שֶׁל מוּנְק הִיא שָׁבָה
וּמְכָכֶבֶת בְּמִשְׂחֲקֵי הַשָּלוֹם
שֶׁל הַמְּבֻגָּרִים שָׁנָה אַחַר
שָׁנָה בְּהֶרְכֵּבִים שׁוֹנִים גַּם
בְּמִשְׂחֲקֵי הַמִּלְחָמָה
שֶׁל הַיְּלָדִים
בְּפוּרִים
נָפַל הַפּוּר וְהַזְעָקָה חִיְּכָה
מִתַּחַת לַמַּסֵּכָה
שושנה ויג
אהבה מדברית
בִּדְיוּנַת הַחוֹלוֹת הַקּוֹסְמִית
שׁוֹכֶבֶת אֲנִי,
וְעוֹרִי בּוֹהֵק בְּגוֹן זָהֹב.
שְׂעָרִי מִתְגַּלְגֵּל עַד לָאֹפֶק,
וְעֵינַי מְלַטְּפוֹת אֶת פָּנֶיךָ,
מְאִירוֹת אֶת הַדֶּרֶךְ אֵלֶיךָ.
כְּשֶׁאֲנִי מַבִּיטָה בְּפָנֶיךָ
הַמֶּרְחָק בֵּינֵינוּ
מִצְטַמְצֵם לִדְיוּנָה מִדְבָּרִית קְטַנָּה.
אַתָּה מְבַקֵּשׁ
שֶׁאֲטַפֵּס עִמְּךָ עַד כַּפּוֹת תְּמָרִים
בִּנְוֵה הַמִּדְבָּר.
וַאֲנִי מְבַקֶּשֶׁת שֶׁתַּמְשִׁיךְ לִהְיוֹת
הָעֵט הַנּוֹבֵעַ שֶׁלִּי.
מתי שמואלוף
בלוז קדוש
אֲנִי שׁוֹמֵעַ אֶת הַבְּלוּז הַקָּדוֹשׁ שֶׁלָּךְ מִתְגַּלְגֵּל לִי בָּאָזְנַיִם
קוֹל שָּׂפָה שֶׁלִּפְנֵי הַשָּׂפָה
בְּכַמָּה מַאֲמָץ אֶת מְנַסָּה לְבַטֵּא מִלָּה
דְּעִי
כְּשֶׁנִּגְמָרוֹת הַמִּלִּים וּמַתְחִילוֹת הַשְּׁתִיקוֹת
שָׂם תִּמְצְאִי אֶת הַשִּׁירָה שֶׁלָּנוּ
דויד ברבי
ואדי
לֹא נָזִיר אֲנִי וְלָמָּה
הִשְׁתַּתַּקְתִּי
נִסְגְּרוּ מַעַיְנוֹתַי
וְנֶאֱלַמְתִּי לְתוֹכִי.
יהודית מליק-שירן
המחלה
הַמַּחֲלָה הִתְחִילָה אִתּוֹ
הִיא יָשְׁבָה לוֹ בַּצַּוָּאר
כִּרְסְמָה אוֹתוֹ כְּתוֹלַעַת רְעֵבָה
הַלַּחַץ וְהַחֲרָדָה הֶרְאוּ לוֹ דַּרְכֵי מִלּוּט
נֶאֱחַז בָּהֶם כְּטוֹבֵעַ
בְּתוֹךְ בִּצַּת חַיָּיו.
כָּל פַּעַם שֶׁבָּאָה אֵלָיו
הִתְחַפֵּר בְּעוֹלָמוֹ
לֹא הִבְחִין בֵּין מְצִיאוּת לַהֲזָיָה
בְּלֵילוֹת אָרְבָה לוֹ, בְּיָמִים חִזְּרָה אַחֲרָיו
בִּמְתִיקוּת שְׂפָתַיִם בְּכֶשֶׁף עֵינַיִם
הָיָה הוּא בָּהּ וְהִיא הָיְתָה בּוֹ.
סיליה קסטין
כְּשֶׁהַמּוּזָה שֶׁלִּי לוֹבֶשֶׁת מַדִּים,
מִלִּים מְסָרְבוֹת לְהִסְתַּדֵּר בַּשּׁוּרָה.
הַנְּיָר נִקְרַע מִכַּעַס
וּדְיוֹ מוֹחֵק
שִׁיר זוֹעֵק עֲוָלוֹת.
צביקה שטרנפלד
על השירה
שִׁירָה
כְּמוֹ קֶצֶף גַלֵּי הַיָּם,
וּבִלְעָדָיו הַיָּם מַרְאָה
לְרֵיקוּת הַשָּׁמַיִם
אלישבע זהר רייך
ממגורות ליבי אסם אדם
פּלְחֵי יַלְדוּת מִתְעוֹפְפִים הָלוֹךְ וָשׁוב
אֲנִי נוֹדֶדֶת בֵּין סִפוּר לַשִּׁיר וּבֵין שִׁיר לַסִּפּוּר
הָלוֹךְ וָשׁוב בשדותיי, עֲטוּפָה סְבִיבָה הָדָר כרמלית
צוֹעֶדֶת בָּאַגָּדָה אורבאנית חיפאית
שְׁכֵנִי מַקּוֹר הַשְׁרָאָתִי, צִמְחוּ עֲלֵי תִּפְרַחַת
טִפְטְפוּ אבקני אָהֲבָה, הדהדו עָלַי בַּת הַשְּׁכֵנִים
מִנְחָת אַהֲבָה
ממגורות לִבִּי אָסָם אָדָם עוֹלֶה עַל גְּדוֹתָיו
אֲנִי רָצָה עַל מַסְלוּל חַיַּי בְּתוֹךְ מרתון הַזְּמַן
נוֹפַחַת בִּפְנֵיהֶם בְּחָזְקָהּ
עַד שֶׁיִּזְרְחוּ שִׁבעַתַּים, כִּבְחַיֵּיהֶם
בְּאוֹר זִכְרוֹנוֹתַי.
יוסף עוזר
12 שורות על - אימי גיהצה
בְּמַגְהֵץ בַּרְזֶל, מְהַגֵּר בְּיַד אִמִּי מִיָּמִין לִשְׂמֹאל, גִּהֲצָה לִי אִמִּי אֶת מְדִינַת הַיְּהוּדִים,
מְבֻשֶּׁלֶת אִטִּית בְּתַבְלִינֵי מִזְרָח, עַל פְּרִימוּס- שֶׁגַּם אַלְבֶּרְט אַיְנְשְׁטַיְן הַנִּמְלָט, הִרְתִּיחַ בּוֹ מַיִם לְקָפֶה,
עֵת מָחַק אֶת הַנֻּסְחָה הַיְּשָׁנָה, תִּקֵּן וְתִקֵּן – אֵיפֹה יִהְיֶה הַC וְאֵיפֹה הַE,
פּוֹסֵל אֶת גְּאוֹנִיּוּתוֹ וּבוֹרֵא אַחֶרֶת מִיָּדִית, בִּמְקוֹמָהּ וְאֵינוֹ מְקֻפָּח, אֵינוֹ מְיַלֵּל מֵהַמְּחִיקָה.
חוּכָא וְאִיטְלוּלָא נַעֲשׂוּ הַקְּמֵעוֹת, הַפִּיּוּטִים לֶאֱלֹהִים מְיֻשָּׁן, שֶׁלֹּא נוֹסַף עֲלֵיהֶם פִּיּוּט אֶחָד
מִלְּבַד הַקּוּלוּלוּשׁ. כִּי אִמִּי וַאֲבִי אָפוּ לִי אֶת עוּגִיּוֹת הָאֶתְמוֹל בְּמִיקְרוֹגַל הַמָּחָר.
עִם מִסְפָּר עַל הַיָּד, נִגֵּן לִי כַּנָּר בְּכִתָּה ג' בְּכִנּוֹר וּבָכִיתִי. נָטְשׁוּ הוֹרַי אֶת קְרוּם הַבְּתוּלִין הַנִּצְחִי שֶׁל הַדַּרְבּוּקָה הַמֻּכָּה בְּעֶשֶׂר אֶצְבָּעוֹת, כְּנֶאֱנֶסֶת, כְּאִשָּׁה שֶׁאָסְרוּ עָלֶיהָ בַּמִּזְרָח קְרֹא וּכְתֹב.
כָּכָה אִמִּי גִּהֲצָה וּבִשְּׁלָה אֶת חַיַּי, ואֱלֹהֵי אִמִּי הַמִּזְרָחִי שִׁנָּה אֶת שְׁמוֹ, אֶת לְבוּשׁוֹ וּלְשׁוֹנוֹ, כְּשֶׁהִגֵּר בְּבַת אַחַת מִבַּגְדָּד לִירוּשָׁלַיִם, שֶׁלֹּא נִדְרֹךְ עוֹד עַל עַיִן שֶׁל דָּג וְנִצְעַק... "תִּתְפּוֹצֵץ הָעַיִן הָרָעָה"!
וּדְּמוּתִי עִבְרִית, כָּתְבָה נֻסְחָה חֲדָשָׁה- חֲזָקָה מִכָּל חוֹמוֹת מִזְרַח יְרוּשָׁלַיִם. כְּשֶׁאִמִּי הוֹרִישָׁה אוֹתִי לִהְיוֹת תּוֹדָה בְּלִי מֵרְכָאוֹת, עִם פְסִיק וְסִימָנֵי שְׁאֵלָה וְסִימָנֵי קְרִיאָה וְקֶמֶט קָטָן לְקִינָה.
ניקולא יוזגוף-אורבך
להשתכר ולכתוב
עִרְפּוּל חוּשִׁים הוּא נָתִיב
בּוֹ מִתְבַּהֶרֶת הַמַּחְשָׁבָה
עַד נֶחְשֶׂפֶת אֱמֶת הַנִּקְלֶטֶת
עַד מֻחְשָׁכִים הַחוּשִׁים.
אִם תְּבַקֵּר שָׁם
דַּע שֶׁנִּדְרֶשֶׁת מַחְשָׁבָה
דַּע שֶׁלֹּא מַסְפִּיק לְהִשְׁתַּכֵּר
דַּע שֶׁלֹּא מַסְפִּיק לְהִסְתַּמֵּם
עָלֶיךָ לְמָלֵא הָאָסָמִים בְּמַחְשָׁבוֹת
עָלֶיךָ לְהַקְרִיב רַעֲיוֹנוֹת
הַדֶּרֶךְ אֵינָהּ מְיוֹעֶדֶת
לְשִׁיכּוֹרִים טִפְּשִׁים.
שרית שמיר אומידי
תִּכְתֹּב.
כֵּן,אֲנִי פּוֹצַעַת.
אֻמְלְלָה וּמְאֻמְלֶלֶת.
אֲנִי בִּיְּצָהּ טוֹבְעָנִית וְחוֹנֶקֶת
תִּכְתֹּב.
לֹא,לֹא אֶהְיֶה רַכָּה וּמְנַחֶמֶת.
לְעוֹלָם לֹא מְסֻפֶּקֶת,לֹא מְנֻמֶּקֶת.
אֶת הַמִּפְלֶצֶת הַזֹּאת צָרִיךְ לְהַאֲכִיל וּלְהָכִיל.
אָז תִּכְתֹּב!
אֲנִי נוֹתֶנֶת אֶת הַטּוֹן,
מַפְרִיעָה לָךְ לִישֹׁן,
אֵלַי תְּשׁוּקָתְךָ,אֲנִי אֵשֶׁת סוֹדְךָ.
לאה צבי
יצירה שלמה
כּוֹסֶסֶת צִפָּרְנַיִךְ עַד זוֹב דָּם,
נֶחְשֶׂפֶת, בְּמַעֲרֻמַּיִךְ, גְּלָדִים,
גְּלָדִים שֶׁל עוֹר מִתְהַוִּים סְבִיבֵךְ,
כְּסוּתֵךְ נִגְלֵית, שְׁבִירָה לְעֵין כּלֹ,
דִּמְעוֹת מֶלַח מְטַפְטְפוֹת, שׂוֹרְפוֹת
בְּהוֹנוֹתַיִךְ, זַעֲקוֹתַיִךְ מִתְגַּלְגְּלוֹת
בְּמִסְדְּרוֹנוֹת הַחשֶֹׁךְ,
אוֹחֶזֶת אוֹתָךְ, מְכַסָּה גּוּפֵךְ,
מְלִיטָה פָּנַיִךְ מִן הַפַּחַד,
מַדְבִּיקָה גֶּלֶד לְגֶלֶד כְּמוֹ פְּסֵיפָס
בּוֹנָה אוֹתָךְ.
אירית שושני
טורקיז בעלטה
בְּלַיְלָה שָׁדוּד
כְּשֶׁאִישׁוֹנִים טְרוּטִים מְשַׂרְטְטִים
אוֹתִיּוֹת תּוֹעוֹת. מִלִּים פְּרוּמוֹת
בַּאֲפֵלַת הָרִיק
נַפְשִׁי חָרְדָה מִיֵּאוּשׁ
דּוֹלָה שְׁבִיבֵי בְּדֹלַח סָדוּק
זִכָּרוֹן חֲלוּד
כְּאֵב מְדַמֵּם
לֶאֱרֹג לָהּ שִׁיר מְנַחֵם
רֶגַע מַבְלִיחַ כִּשּׁוּף. טוּרְקִיז בָּעֲלָטָה
נִדְלַק זִיק
תָּלוּי עַל אַנְקוֹל לִבִּי
אסתי קושמרו-אברהם
מנסה לכתוב
לִפְעָמִים מְנַסָּה לִכְתוב-
ולא נִכְתַב לִי...
לִפְעָמִים מְנַסָּה לִיצור
ולא נוצַר לִי...
וּבָאֲחֵרוֹת - כְּמוֹ נִשְׁפָּךְ לוֹ
וְזוֹרֵם לוֹ
מִמָּקוֹר לֹא לִי
וְנוֹטֵף לוֹ הַדְּיוֹ
עַל אֵלֶּה הַדַּפִּּים.
ורד טוהר
בוא היורה
אֲנִי מִצְטַעֶרֶת. הַכְּתִיבָה מְשַׁחְרֶרֶת.
הַמְּעַרְבֹּלֶת הַגְּדוֹלָה עוֹד תִּסּוֹג.
כְּשֶׁזֶּה יִקְרֶה,
הָעֹל יַתְחִיל לְהִתְרוֹפֵף.
מַחֲנַק הַהֶבֶל יִתְפּוֹגֵג כְּלֹא הָיָה.
כְּשֶׁתָּבִינִי שֶׁאַתְּ חָפְשִׁיָּיֽה
יָחֵלּוּ הַמִּילִים לִבְקֹעַ אֶת דַּרְכָּן בְּמַעֲלֵה הַתּוֹדָעָה.
יִהְיֶה זֶה יוֹם רִאשׁוֹן שֶׁל גֶּשֶׁם
שֶׁיְּלַטֵּף אֶת הָאָבָק מֵעַל שִׂיחֵי לַנְטֶנָה תְּשׁוּשֵׁי נֶפֶשׁ
שֶׁכִּמְעַט קָמְלוּ בַּקַּיִץ הַנּוֹרָא.
אַתְּ תִּתְבּוֹנְנִי בַּפֶּלֶא.
בְּאוֹתוֹ רֶגַע תֵּדְעִי.
רחל דיין
שיר
אַל תָּסֵבוּ לַשֻּׁלְחָן. עוֹדֶנִּי
בְּלִיל סִיבִים מְעֻבִּים
לֹא בָּלִיעַ
מַגֶּדֶת הַעֲתִידוֹת עוֹשָׂה פַּרְצוּפִים וְלִי
כּוֹאֶבֶת הַבֶּטֶן
אַל תַּפְרִיעוּ. עַד צַוַּאר הַלַּיְלָה
יִתְרַקֵּחַ בְּלִילִי בִּי בְּלוּלָה בּוֹ
וְאֵדִים אַחֲרוֹנִים יִהְיוּ עֵדִים
אִם קֶרֶן אוֹת רִאשׁוֹנָה
לִי תַּשִּׁיק צָלוּל - מוּטָב
בּוֹאוּ, אֶהְיֶה
מֵיטָבִי
נוית ענבר
הַמּוּזָה לֹא תִּשְׁתֹּק לָךְ,
תִּשְׂתָּרֵעַ
עַל מֶרְחַב הַנְּיָר.
גְּרוּרוֹת נַפְשִׁי
יִמָּרְחוּ
בֵּין שִׁכְבוֹת הַמִּלִּים,
יְחַפְּשׂוּ מַנָּח
לִמְנוּחַת עוֹלָם.
טל בלו
ידיעה ממקור ראשון
רוֹשֵׁם בַּפִּנְקַס
אֵיךְ בְּרִשּׁוּל מַסְבִּיר פָּנִים
וּלְלֹא כַוָּנָה תְּחִילָה
תּוֹלֶה הָעֵץ בְּעַנָפָיו רְמָזִים
שֶׁל קִיּוּם
כְּמוֹ זֶה שֶּׁעֲבוּר הַדְּרוֹר
קוֹדֵם כָּל, זֶה הַקֵּן
וְאֶת עַצְמְךָ עָלֶיךָ לְשַׁלֵּחַ
שירי ראב
נאספים
בְּפִסְקָאוֹת הָעִיר הַחֲשׂוּכָה הַזּאת אֲנִי צוֹעֶדֶת,
מִילָּה וְעוֹד מִילָּה,
נֶאֱסָפִים לִי מִשְׁפָּטִים.
כֹּל שֶׁנּוֹתַר בִּי נוֹשֶׁב אֶל דַּפִּים.
מַחְבְּרוֹת חַיַּי עֲמוּסוֹת לַעֲיֵפָהּ
אֲנָשִׁים, חֲווּיוֹת, מַסָּעוֹת, טְעָמִים.
הַחֶרֶב הַזֹּאת מֻנַּחַת עָלַי כְּפִי שֶׁהָייְתָה מֻנַּחַת עַל כְּתֵפַי אֲחֵרִים.
לֵב, דָּם, גּוּף.
שׁוּרוֹת, שׁוּרוֹת.
לֹא נוֹשֶׁמֶת אֲוִיר.
רַק מִילִּים.
כְּשֶׁאַפְסִיק לִכְתֹּב, יִפְסְקוּ הַחַיִּים.
נעמי כהן
המוזה שלי
מוֹפִיעָה מוּלִי עֵרוֹמָה
עַד לֶשֶׁד עַצְמוֹתֶיהָ
בּוֹעֶרֶת וּמְפַזֶּרֶת תְּכוּלָתָהּ
אֶל כָּל עֵבֶר וְאֵיבָרֶיהָ
דָּמָה בְּקִרְבָּהּ הֶעָמוֹק אַרְגָּמָן
בּוֹשֵׁשׁ וְקוֹרֵא כָּאן וְעַכְשָׁיו
לִרְקוֹד הַמָּחוֹל הַדֶּמוֹנִי
עַד אֵשׁ הַחַיִּים אוֹ הַבְּלּוּת שֶׁל הַמָּווֶת.
לִהְיוֹת אוֹ לא לִהְיוֹת
בְּשַׂר נִשְׁמָתֶךְ
עֲמוּד תָּוֶוךְ.
עדינה בן חנן
לתפוס ציפור
אֶפְשָׁר לִתְפֹּס צִפּוֹר אַחַת
וְלָעוּף אִתָּהּ אֶל אֵי אָן,
אֶפְשָׁר לְהִסְתַּפֵּק בְּכָנָף אַחַת
וּלְנַסּוֹת לָעוּף אִתָּהּ אֶל אֵי
אָן
וְאֶפְשָׁר לֶאֱסֹף נוֹצָה דַּקָּה מִדַּק
שֶׁנָּשְׁרָה מִמְּעוֹפָהּ,
לִטְבֹּל אֶת קָצֶהָ בִּדְיוֹ וְלִכְתֹּב
אֵיךְ אֶפְשָׁר
לִתְפֹּס צִפּוֹר אַחַת
וְלָעוּף אִתָּהּ אֶל אֵי
אָן .
שאול רזניק
מוזה בחצות
מְשׁוֹרֵר מְיֻסָּר הַחוֹסֵךְ לְמוֹנִית
יְלַקֵּט מִכָּל שֶׁם וְתֹאַר:
זֶהוּ שֶׁבֶר בַּקְבּוּק שֶׁהוֹלֵל אַלְמוֹנִי
הִתְעַקֵּשׁ בֵּין בְּרוֹשִׁים לִנְטֹעַ,
וְאוּלַי אֵין זֶה שֶׁבֶר, כִּי אִם אִזְמַרְגָּד
שֶׁל נָסִיךְ שֶׁהֻגְלָה הַכְּפָּרָה,
הוּא לָחַם וְהֶחְלִים, הִתְאָרֵס וְנִבְגַּד...
אִלְּמוּתוֹ שֶׁל יוֹצֵר הוּפָרָה.
עֵט נוֹבֵעַ יִרְקֹד עַתָּה בַּחֲשֵׁכָה,
דַּף פִּנְקָס יִדָּמֶה קָמֵעַ.
מְשֻׁלָּל חֲצִי קְרֵדִיט, חוֹבֵב הַשֵּׁכָר
עוֹד בַּקְבּוּק מְיֻזָּע גּוֹמֵעַ.