top of page
תמונת הסופר/תאבי יופה

איריס קונפינו חוויה עוצרת נשימה

בגלל כאבים בכף הרגל הגיעה איריס קונפינו לעמרי ציטרון, מטפל בנשימה מעגלית, שכבר בטיפול הראשון שלהם הצליח לרפא אותה מבעיית הדורבן שממנה סבלה. הביקור הזה "טלטל אותה" כלשונה וגרם לה להבין שהיא נחשפה כרגע למשהו הרבה יותר גדול משחשבה. אז, בגיל 39, היא עזבה את עבודתה והחליטה שזה התחום שבו היא רוצה להשקיע את שארית חייה.



צילום לילך תוינה
איריס קונפינו

"עבדתי בעבודות רבות", מספרת קונפינו, "הייתי בלשית במשטרה, למדתי מינהל עסקים בארה"ב, חזרתי בעקבות מלחמת המפרץ לעבודה בחברת טמבור אבל אף פעם לא חשבתי שאהיה מטפלת. במשך שמונה שנים למדתי ממפתחת השיטה, האמריקאית קרול למפמן, ומעמרי שלימדו יחד".


היום איריס קונפינו היא מטפלת רגשית, מומחית בשיטת "נשימה מעגלית" עם 25 שנות ניסיון בתחום הטיפול ההתנהגותי, טיפול יחידני ובקבוצות. היא גם מרצה בתחומי העצמה ומעבירה סדנאות.





"אנשים לא נושמים, וככל שהם עוברים חוויות קשות הם עוצרים את הנשימה", מפרטת קונפינו,

"בנשימה מעגלית לומדים לנשום בצורה נכונה יותר. תראו למשל איך תינוק נושם עם כל הגוף. ככל שאנחנו עוברים במהלך החיים חוויות שמטרידות או מפחידות אותנו, אנחנו עוצרים את הנשימה ובסופו של דבר מאמצים נשימה בדרך כלל רדודה שמתאימה לנו כדי לא לחשוב ולהרגיש דברים. התפקיד של הנשימה הוא לחבר בין המחשבות והרגשות לבין הגוף שלנו. בכל פגיעה בגוף יש מחשבה ורגש שמסתתרים בפנים. אם יש לי פגיעה בעיניים למשל, כאב כתוצאה מדלקת או משהו שאינו תקין, יש מאחורי זה מחשבה או רגש שלא רוצים לראות. לא מספיק לטפל רק בצד הפיזי וצריך להשקיע גם בחלקים אחרים".


עם איזה בעיות מגיעים אליך?


"התהליך יכול לעזור גם במצבי חרדה, דיכאון, תחלואה פיזית, בעיות במערכות יחסים. היו לי מטופלים שבאו לטיפול אחד והיו שבאו ליותר. זה תלוי גם עד כמה האדם מוכן לריפוי או לשינוי. בכל פגיעה ומחלה יש תמיד מרכיב נפשי, משהו שלא נוגעים בו ומצטבר בגוף. המוטו שאני פועלת לפיו הוא שאף מטפל לא יכול באמת לרפא, היחיד שיכול לרפא זה הגוף. הגוף שלנו יודע לרפא את עצמו, ומה שמונע את הריפוי שלנו הם רגשות כמו פחד, כעס ואמונות שונות שיש לנו, שלא ממש משרתות אותנו. גם בבתי החולים התחילו לשלב טיפולים אנרגטיים וטיפולים ברפואה משלימה. אני מחברת את האדם לתוך תוכו ונוגעת איתו דרך הנשימה בטראומות, ברגשות שהוא מסרב לגעת בהם. הכל עניין של הרפיה וקבלה. כשהאסימונים יורדים הריפוי מתחיל".





מה את הכי אוהבת במקצוע?

"אני אוהבת לראות את השינוי שקורה בזמן הנשימה. אנשים נכנסים במצב מסוים ויוצאים במצב אחר. מי שמגיע אליי הוא אדם שונה מזה שיוצא ממני. יש הבנה, האסימון נופל ומשהו נרגע ומשתחרר".




מהם מקורות ההשראה שלך?

"מה שמוביל אותי לאורך כל הדרך זה הרצון שלי להתקדם ולרפא את עצמי. אני הבנתי בטיפול הראשון שעברתי ב-1999 שאני לא יודעת מי אני ולמה אני בוחרת את מה שאני בוחרת. למה אני מתנהגת איך שאני מתנהגת. הרצון לברר ולפצח את זה ממשיך להוביל אותי. כל אדם שמגיע אליי הוא מראה שלי. אחרי שאני מסיימת את הטיפול אני עושה עבודה עם עצמי ומגלה בכל פעם משהו חדש. ההשראה שלי זה הרצון הגדול שלי לרפא את עצמי".



Comments


bottom of page