זיגמונד פרויד, הפסיכואנליטיקן הידוע, אמר פעם: "כאשר ההשראה לא באה אליי, אני יוצא ופוגש אותה באמצע הדרך".
כעיתונאית אני יודעת - החיים יכולים לזמן לנו אינסוף מפגשים מעוררי השראה עם אנשים מרשימים. כסופרת אני מבינה תוך כדי תנועה, שכדי לכתוב לא מספיק הרעיון. לא מספיקה ההשראה. דרושה החלטה לצאת לדרך, ולפגוש את ההשראה גם כשהיא לא דופקת על הדלת ומבקשת להחזיק לנו את היד.
ואחרי שהתקבלה ההחלטה, והרגליים צועדות על שביל בדרך אל ההשראה, מגיע גם ריפוי. ריפוי - לא רק מעצם הכתיבה על הפצעים שלנו, על הדברים שלא העזנו לומר, אלא מכוח הפעולה עצמה. הידיעה שאנחנו מסוגלים להזיז הר מטאפורי כדי להצליח ליצור, שיש בתוכנו כוח לא מוכר, גם היא מרפאת אותנו, מסלקת את כל מה שחשבנו שאנחנו יודעים על עצמנו, חושפת רבדים חדשים, ומגלה לנו את ה"אני" החדש, הכותב, שמוכן להיוולד.
בהצלחה במסע,
ואל תפסיקו לכתוב,
אורית מרלין-רוזנצוייג
עורכת