הריפוי נמצא בתוכנו: המטפלת איריס קונפינו מסבירה מה באמת מרפא אותנו
- אבי יופה
- לפני 14 שעות
- זמן קריאה 3 דקות
מה באמת מרפא אותנו? האם המטפל, השיטה, הטיפול עצמו או משהו עמוק הרבה יותר שנמצא בתוכנו? איריס קונפינו מצאה את התשובה לשאלה הזו דרך סיפור אישי שלימד אותה דבר או שניים על חייה.

הריפוי הספונטני ששינה את חייה: המסע האישי של איריס קונפינו והשיעור שמאחוריו
"דורבן ברגל אמלל את חיי במשך חמש שנים", נזכרת קונפינו. "ניסיתי טיפולים שונים אבל הכאב נשאר וכמעט התרגלתי לחיות איתו. ואז, באחת הפעמים, התנסיתי בנשימה מעגלית. כעבור כ־20 דקות בלבד – הכאב נעלם כלא היה. לא רק גופי השתחרר, אלא גם התודעה שלי התרחבה: הבנתי שאני לא בדרך הנכונה בחיי. השילוב בין הנשימה להרפיה אפשר לגופי לרפא את עצמו. קוראים לזה ריפוי ספונטני -אבל בעצם זה היה שיעור עמוק: הריפוי מגיע מתוכי".
איריס קונפינו היא מטפלת רגשית, מומחית בשיטת "נשימה מעגלית" עם 25 שנות ניסיון בתחום הטיפול ההתנהגותי, טיפול יחידני ובקבוצות. היא גם מרצה בתחומי העצמה ומעבירה סדנאות. היא היחידה בעולם לדבריה שמטפלת בתוך תא לחץ בקליניקה שלה. בניגוד לתאי לחץ פרטיים אחרים שיכולים לאכלס לרוב אדם אחד, התא שהיא מפעילה יכול לאכלס שניים.
"הריפוי הגיע מתוכי": האמת המפתיעה שגיליתי כשהכאב נעלם
"רבים מאיתנו פונים לטיפול מתוך תחושת חוסר איזון או כאב: גופני, רגשי או נפשי", מתארת קונפינו. "אנחנו מחפשים מישהו ש'יתקן אותנו', שיוציא אותנו מהמבוך שבו אנחנו נמצאים. וכאן נכנס הטיפול החיצוני: הוא יכול להתבטא במגוון רחב של צורות – שיחה עם פסיכולוג, טיפול בנשימה, דיקור סיני, עיסוי, תרפיה באמנות, או כל טכניקה אחרת שמביאה הקלה ושחרור.
הטיפול החיצוני חשוב מאוד – הוא כמו יד מושטת שמכוונת אותנו, מרגיעה ויוצרת תנאים שבהם הגוף והנפש יכולים לנשום לרווחה. אבל יש נקודה קריטית שחשוב להבין: הטיפול עצמו לא מרפא. הוא פותח דלת, הוא מציב מראה, הוא מראה את הדרך – אבל הריפוי האמיתי מתרחש בתוכנו".
בנקודה הזו נכנס לדברי איריס קונפינו מושג הריפוי הפנימי. מדובר בתהליך אישי וייחודי שבמסגרתו אנחנו מסכימים להתבונן פנימה, לגעת בכאב, לשחרר דפוסים ישנים ולאפשר לגוף ולנפש לעשות את מה שהם יודעים לעשות באופן טבעי – לרפא את עצמם.
"המטפל לא יכול לעשת זאת בשבילנו", מדגישה קונפינו. "הוא יכול להחזיק מרחב, להעניק כלים וללוות, אבל הבחירה, ההסכמה, חייבת לבוא מתוכנו. במילים אחרות: הטיפול הוא הגפרור, אבל אנחנו – עם הנכונות והמודעות שלנו – הדלק שמצית את אש הריפוי".

אז בשביל מה בעצם נמצא המטפל? מה תפקידו?
"כשהולכים לטיפול קל ליפול לאשליה שמישהו אחר יעשה בשבילנו את העבודה. אנחנו מגיעים אל המטפל עם תקווה שירפא אתנו, שייתן תשובה אחת ברורה שתעלים את הכאב או את הבלבול.
אבל האמת היא אחרת: אף אחד לא יכול לרפא אותנו במקומנו. למטפל יש תפקיד חשוב – הוא כמו מורה דרך. הוא יודע להצביע על השבילים, להאיר מקומות חשוכים, להעניק כלים שמקלים על הדרך. הוא זה שמחזיק עבורנו מראה עדינה אך כנה, ולעיתים גם יד תומכת ברגעי כאב. אבל בסופו של דבר, ההליכה בשביל היא שלנו בלבד".
"כדי שהריפוי יתרחש עלינו לקחת אחריות", מבהירה קונפינו. "וזה אומר: "להסכים לעצור ולהתבונן פנימה, לתת מקום לרגשות שניסינו להדחיק, להעז לגעת בפצעים ולתת להם לנשום, לבחור בכל פעם מחדש – לא לברוח, אלא להישאר נוכחים בתהליך, להמשיך את העבודה גם בבית – לתרגל את הכלים שקיבלנו, ליישם אותם ביומיום, ולחזור שוב ושוב אל מה שלמדנו בחדר הטיפול. לראות ב'טיפול' לא מפגש חד-שבועי בלבד, אלא דרך חיים מתמשכת שממשיכה איתנו גם בין הפגישות.
הריפוי מתחיל כאשר אנו בוחרים לקחת חלק פעיל במסע. ארבעה מרכיבים מרכזיים מהווים את ה'מפתח' הזה: מודעות – להעז לראות את מה שמתחולל בתוכנו. להבחין בדפוסי חשיבה, רגשות מודחקים וסימנים גופניים. בלי מודעות – אין התחלה. נכונות – להסכים לפגוש את הכאב, לשהות באי נוחות, ולא לברוח ממנה. דווקא שם מתרחשת ההזדמנות לשחרר. בחירה – להחליט בכל יום מחדש לקחת אחריות, ליישם את הכלים, ולנוע לעבר חיים חופשיים ומלאים יותר. הפעלה – כאן טמון הכוח הממשי של הריפוי. מודעות, נכונות ובחירה יוצרות כוונה, אך ההפעלה היא שמניעה את התהליך בפועל. כלים כמו דמיון מודרך, נשימה מודעת, מדיטציה, כתיבה אינטואיטיבית או תנועה מודעת הם חלק ממנגנוני הפעלה פנימיים שמדליקים את מנועי הריפוי של הגוף והנפש. הם מאפשרים לנו לעקוף את השכל הביקורתי ולהתחבר ישירות למקור הפנימי שמבקש ריפוי".
Comments