המאיירת יעל הרצוג על המסע ליצירה, הריקוד הארוך עם מוזה והיעדרה. במאמר יעל משתפת במתודולוגיה שלה איך לעורר השראה ומעוררת שיח דרך נקודת מבטם של יוצרים בעלי שם על המושג השראה והגבול בין השראה להעתקה
כתבה: יעל הרצוג
שולחן הציור נמצא בזווית העין שלך, הניירות עליו וגם העפרונות, הכול מוכן בשבילך רק לצייר אבל אתה פשוט לא מסוגל להביא את עצמך לגשת לשם.
עד שאתה כבר מצליח לגייס את כל כולך להתיישב, אתה מרים את העיפרון ושום דבר לא מצליח. יכול להיות שזה נראה נפלא, אבל בעינייך זה רחוק ממה שראית בדמיונך.
מי שאינו אמן לא יבין זאת, ואתה יכול להבין מה זה היעדר השראה רק אחרי שחווית מה קורה כשהיא נמצאת שם בכל הכוח:
אתה קם בבוקר, אולי אפילו עוד בלילה, מלא ברעיונות, לא יכול לישון! אז אתה קם לצייר/ לכתוב/ לעשות!
כל קו שלך יוצא מושלם ואתה בכלל עדיין בשלב הסקיצות! לכל כיוון שתסתכל יעלו לך עוד רעיונות ומה שלא תנסה, ייראה מצוין.
הראש שלך שופע ודרך הידיים שלך נדמה שעובר כוח אלוהי.
קוראים לזה השראה או במילים שלי – מוזה, ויש ימים שהיא פשוט לא שם.
זה כבר היום השלישי ברציפות שאין לי מוזה.
באמת, ניסיתי לצייר וזה פשוט לא זה. הלוואי שיכולתי להאשים את הגשם או משהו אחר חיצוני אבל זאת לא תהיה האמת. אני יודעת את זה כי זאת ממש לא הפעם הראשונה שזה קורה לי ולצערי גם לא האחרונה.
כשההשראה שם, אני מתיישבת מול דף לבן וראה כבר את הציור כשהוא גמור. כשאין לי השראה, אני לא מסוגלת להסתכל על הדף בכלל.
אני אשקר אם אני אומר שאלו רגעים משמחים כי כשהמוזה לא שם זה מרגיש כמו ואקום בידיים. ההיגיון אומר להמשיך לצייר אבל שום דבר לא יוצא.
אז מה עושים?
החוק הראשון שלי אומר – להקשיב. להתרחק, לא ליצור בכוח. אם מדובר בעבודה שיש לה דדליין, אפשר להתרחק לזמן קצר יותר, אבל להתרחק. ליצור בלי מוזה זה כמו לבשל בלי חשק – אפשר לאכול את זה אבל זה היה יכול לצאת הרבה יותר טעים.
החוק השני שלי אומר – להתעסק עם דברים אחרים. הימים נטולי ההשראה שלי הם ימי הנהלת חשבונות, גבייה, סידור תיקיות, קניית ציוד וכל דבר שלא דורש ממני כוח יצירתי כלשהוא. מה שאומר שאתה נשאר פרודוקטיבי בעסק היצירתי שלך רק בלי החלק היצירתי שבו...
החוק השלישי שלי אומר – אם ההשראה לא שם, צא לחפש אותה, בסוף היא תגיע. זה הזמן לפתוח פינטרסט, אינסטגרם או כל פלטפורמה אחרת שמלאה באנשים יצירתיים ולשטוף את עצמך ביצירה שלהם. פיקאסו אמר פעם – אמנים טובים מעתיקים מאחרים, אמנים מעולים גונבים מאמנים אחרים.
סטיב ג'ובס מייסד חברת אפל, אמר - תמיד גנבנו רעיונות ללא בושה,
מארק טווין אמר – כל הרעיונות הם יד שנייה
ואני אומרת – לנסות משהו שראית אצל מישהו אחר זאת בכלל לא גניבה, זאת השראה.
אם זה נתן לך דחיפה לנסות את הטכניקה, ההעמדה, הצבעוניות וכו', ואם לא העתקת את היצירה אחד לאחד ונתת לזה פירוש משלך,
זאת השראה.
קוונטין טרנטינו, אחד הבמאים האהובים עליי, ידוע בסרטים שלו בהתייחסויות לסרטים אחרים. הוא משתמש בהם כהשראה לסרטים שלו. זוויות צילום, משחקי צבעים, סגנון דמויות ועוד הם דוגמא מעולה להראות איך אפשר לקחת משהו של מישהו אחר וליצור ממנו משהו חדש משלך.
לפעמים גם מילים ממלאות אותנו השראה, אולי סרט, או ספר, אפילו טיול בחוץ, בטבע.
עוד משהו מעניין שפיקאסו אמר פעם היה – "ההשראה באמת קיימת, אבל היא תמצא אותך בעבודה".
וזה מוביל אותי לחוק הרביעי והאחרון שלי –
אל תפסיקו ליצור. ההשראה תגיע תוך כדי תנועה.
אם כמוני גם אתם מסתובבים כבר שלושה ימים נטולי השראה, תקבעו לעצמכם שעכשיו אתם יושבים לצייר סקיצות, שרבוטים, משחקים עם העט על הדף.
העיקר לא מוותרים.
המוזה תחזור, היא תמיד חוזרת. כשהיא חוזרת זה בדרך כלל כמו לבה שמתפרצת מהר געש. היא מופיעה פתאום והראש שוב מתמלא ברעיונות, הידיים לא מפסיקות ליצור ואתה רוכב על גל של יצירתיות עד הפעם הבאה...
משפט אחרון של פיקאסו, זה שתלוי לי על הקיר ומזכיר לי מה זה להיות אמן גם כשההשראה לא שם (ממליצה לגזור ולשמור, זה עובד( -
"יצירתיות היא התנסות, צמיחה, לקיחת סיכונים, שבירת חוקים, לעשות טעויות בדרך ובעיקר ליהנות ממה שאתה עושה"
לינק לאתר של המאיירת יעל הרצוג: https://yaelhertzog.com