ד"ר ג'ון ה. פאלק, סופר וחוקר, שאל את השאלה - למה אנחנו הולכים למוזיאון? בפשטות ניתן להגיד שהוא מצא כי הליכה למוזיאון נחשבת למותרות. כלומר, אנחנו בוחרים לפנות זמן, על פני כל מה שמעסיק אותנו ביום-יום. זאת פעולה שאנחנו עושים בשביל עצמנו.
אם כן למה אנחנו מתפשרים על איך שהחוויה הזו נראית כיום?
בתור מבקר, ואפילו המונח הזה "מבקר", מציב כל אחד מאיתנו בעמדה של אורח, רק הגעתי להציץ. ביקור במוזיאון מנטרל כמעט את כל החושים שלנו, הסביבה שקטה ומתלחששת, ריח אין, לגעת אסור.
טלי דביר, מנכ"לית חברת one פרסום מנערת ללא רחם את הפלטפורמה הזאת שנקראת מוזיאון ומכריזה על התעוררות וקידום תפיסה חדשה של המהות שלו. בימים אלה היא פועלת להקמת מוזיאון מהעידן החדש בתל אביב, החלוץ מבין מבין רשת מוזיאונים בינלאומית (סיגפור סיטי, ברצלונה וסן פרנסיסקו), שכל כולה מוקדשת להשראה וכשמו כן הוא, 7/5, על שם יום ההשראה הבינלאומי.
יום ההשראה הבינלאומי מתקיים ב7/5 והוא המפתח למוזיאון ההשראה.
למה?
בעידן החדש שינוי הוא דבר נתון, וכל אחד ואחת יכולים לקחת חלק בשינוי,
לתפוס אותו ולעצב אותו, אבל רק מעט אנשים עושים זאת. יום ההשראה הבינלאומי נותן במה להשראה, מאפשר לכל אחד להתחבר אליה ולחוות אותה מחשבתית והוליסטית. השראה היא כוח ששייך לכולנו, והמוזיאון יהיה הבית שלה.
למוזיאון שלושה היבטים מהפכניים.
מבנה המוזיאון דינאמי, מהווה מעין מסלול מכשולים משחרר, המעודד אותך כמבקר להשתחרר מהמושג מוזיאון כפי שהוא מוכר היום, ולחוות אותו!
לצחוק, להרגיש, להרהר ולחשוב. במוזאון ההשראה המבקר הוא לא שקוף אלא משתתף. חזון והשראה הם נחלת הכלל, יש להם שפה, ויש ארגז כלים מודרני ששייך לכולם, רק צריך ללמוד להשתמש בו. תחילה הפתעה, שחרור מלא של כל החושים.
שנית,חשיפה ליצירה מודרנית, על ידי יוצרים בעלי תשוקה וכוח פנימי מוביל. המוזיאון מאגד אוסף של יוצרים מחתרתיים, שכיום פועלים בעיקר ברשתות במדיות החברתיות ונותן להם בית לביטוי, הכרה וקהילה.
המפגש שיש למבקר עם היצירה או האומן הוא עוצמתי מאחר והוא מתקיים בכמה מיימדים, לא כמו במוזיאון סטנדרטי (מהעידן הישן) בו יש צופה ומיצג.
