משוררים.ות בית היוצר 2026

נְקֻדַּת מַבָּט / יסמין אבן

בְּעוֹד הַחוּשִׁים הוֹלְכִים וְחָדִים

כִּלְהָבִים מְפַלְּסֵי עֲרָפֶל

קָנִיתִי לִי נְקֻדַּת מַבָּט

רַעֲנָנָה וּמְאֻוְרֶרֶת

השראה / דָּנָה אֶדְרִי פינבלט

הַשְׁרָאָה

הַשְׁרָאָה, כִּי לַגּוּף זוֹ הַבְרָאָה,

הַשְׁרָאָה, כִּי זֶהוּ צַו הַשָּׁעָה.

לוּלֵא הִיא – אֵין לָנוּ חָזוֹן,

אִם תִּכְלָא אוֹתָהּ פְּנִימָה – צַפֵּה לְאָסוֹן.

הִיא הַטַּעַם, בִּלְעָדֶיהָ זֶהוּ שִׁיר לְלֹא פִּזְמוֹן,

בְּעוֹלָם שֶׁל רוֹטִינָה אֲבוּדָה,

בְּעוֹלָם בּוֹ נַפְשֵׁנוּ שְׁדוּדָה.

חַפֵּשׂ אוֹתָהּ בְּתוֹכְךָ,

חַפֵּשׂ אוֹתָהּ בֵּין אֵיבָרֶיךָ;

הִיא שׁוֹכֶנֶת בַּבֶּטֶן, אוּלַי בַּגַּב,

לִפְעָמִים אַתָּה מִתְיָאֵשׁ –

וְלֵךְ תִּמְצָא אוֹתָהּ עַכְשָׁיו...

אִם תֵּשֵׁב בִּדְמָמָה וְתִבְהֶה בַּקִּיר הַלָּבָן,

הִיא יְכוֹלָה לְהוֹפִיעַ בִּדְמוּת מַלְאָךְ אוֹ שָׂטָן.

הִיא הָאֱלֹוהוּת, הִיא הַבְּרִיאָה,

קַח מִמֶּנָּה, הִיא חָפְשִׁית,

קַח – וְתֵן לִי גַּם קְצָת הַשְׁרָאָה

השראה מקור האור / אורלי אופיר מוסקונה

יש ואני רצה אחריה.

והיא דוהרת .

חמש מאות קמ"ש.

יש ואני עוצרת.

מביטה בה.

שתינו קווים מקבילים.

יש ואני והיא אחת.

צינור מילים. אני איתה.

והיא איתי.

יחד.

שלובי זרועות.

נפסע ברחובות העיר.

טשרניחובסקי.

נעמי שמר.

בסניקרס קלילות.

אין בין

ובתוך הגדולים.

האות / יונתן אנוש

לא יכול להיות שקיבלתי את האות

אני לא מרגיש מספיק נאות

יש לי הזיות,יש לי דמיונות

אולי בכלל זה לא האות?

האות,האות,אני קיבלתי את האות

מעבר להרי החושך הרחוקים

מעבר לצמרות העננים

מעבר לברקים,מעבר לרעמים

האות,נוצץ בהיר,האות מכה גלים.

צַיֶּדֶת שְׁמָשׁוֹת / דָּנִיאֵל אֶשֶׁל

הַשֶּׁמֶשׁ שֶׁלְּךָ מְאִירָה אֶת הַיָּרֵחַ שֶׁלִּי.

אוֹרָהּ חוֹשֵׂף אוֹתוֹ, חוֹשֵׂף אֶת נַפְשִׁי.

עוֹטֵף אוֹתי בְּהִילָה וְאוֹרָה חֲדָשָׁה,

וּמְכַבֶּה אֶת כָּל הַשְּׁמָשׁוֹת שֶׁלְּךָ וְשֶׁלִּי.

פִּזְמוֹן:

הַשֶּׁמֶשׁ שֶׁלְּךָ מְאִירָה אֶת הַיָּרֵחַ שֶׁלִּי.

אֶת הַיָּרֵחַ שֶׁלְּךָ, אֶת הַיָּרֵחַ שֶׁלִּי.

בְּבֵיתִי הָאָפֵל הַחֲלוֹמוֹת מִתְקַפְּלִים,

מְאַפְרִים וְצוֹבְעִים אֶת פָּנַי הַיָּפוֹת,

כְּשֶׁאֲנִי מְגָרֶשֶׁת אֶת אוֹרְךָ מִגּוּפִי

וְיוֹצֵאת לָצוּד אֶת כָּל הַשְּׁמָשׁוֹת.

פִּזְמוֹן:

הַשֶּׁמֶשׁ שֶׁלְּךָ מְאִירָה אֶת הַיָּרֵחַ שֶׁלִּי.

אֶת הַיָּרֵחַ שֶׁלְּךָ, אֶת הַיָּרֵחַ שֶׁלִּי.

קליידוסקופ / רחל בכר

שִׁבְרֵי חֲלוֹמוֹת צִבְעוֹנִיִּים

נָעִים בְּמַעְגָּלִים.

אַפְלוּלִית שֶׁל אוֹר.

בַּגָּלִיל הַצַּר –

זִיו קָלוּשׁ.

צֵל בּוֹקֵעַ מִתּוֹכִי.

אוֹר מְפַעְפֵּעַ מִכֶּם.

הִשְׁתַּקְּפוּיוֹת חַיַּי נִכְפָּלוֹת.

קרן אור / לאה בן שלמה

אֲנָשִׁים טוֹבִים עָשׂוּ לִי רַע,

גַּם לְעַצְמָם.

אֲנָשִׁים רָעִים עָזְרוּ לִי

לְהַכִּיר אֶת הָעוֹלָם.

אֲנִי לוֹמֶדֶת.

אֲנָשִׁים הֵם גַּם וְגַם.

בְּכָל אָדָם יֵשׁ נְקֻדַּת קְטַנָּה בַּלֵּב,

חוֹשֶׁשֶׁת מִמַּגָּע,

סְגוּרָה וַאֲצוּרָה בְּתוֹךְ חוֹמוֹת שֶׁל דְּאָגָה.

מִין פֶּרַח אוֹ נִצָּן שֶׁיִּפָּתַח

בְּבוֹא הָעֵת -

אִם רַק תִּגַּע.

אִם רַק תַּחְדֹּר אֶת עֹבִי הַסְּגוֹר

קֶרֶן קְטַנָּה שֶׁל חֲמִימוּת, שֶׁל אוֹר.

הַשָּׁנִים חוֹלְפוֹת וַאֲנִי עֲדַיִן מְחַפֶּשֶׂת,

נְבוֹכָה, קְצָת מְהַסֶּסֶת,

וְנוֹגַעַת וּפוֹתַחַת

וְנִרְתַּעַת וְנִפְגַּעַת,

וְשׁוּב נִגֶּשֶׁת נְחוּשָׁה

מִתְעַקֶּשֶׁת

וְיוֹדַעַת שֶׁהוּא שָׁם,

מוּאָר וְרַךְ וְחַם

פֶּרַח לֵב הָאָדָם.

שִׁירִי חֲלוֹם / רמי בקיש

לֹא חֲלוֹם

כֵּן חֲלוֹם

לֹא רוֹצֶה

כֵּן רוֹצֶה.

הַסִּכּוּי לִזְכֹּר חֲלוֹם עוֹלֶה אִם הִתְעוֹרַרְתָּ מִמֶּנּוּ בְּפִתְאוֹמִיּוּת.

אֲבָל אֲנִי

לֹא סלבדור דאלי

אֵינִי מִתְכַּוֵּן לְנַפֵּץ לְיַד אָזְנוֹ

שֶׁל אַף אֶחָד מִכֶּם צַלַּחַת

כְּדֵי לְצַיֵּר תְּמוּנָה.

כֵּן רוֹצִים

לֹא רוֹצִים

שֶׁקֶט

רַעַשׁ

חוּט דַּקִּיק

שֶׁחוֹרֵט

פִּיפְּס פִּיפְּס פִּיפְּס

בְּשַׁלְוַת בֵּית הַחוֹלים.

אִם נִבְּאוּ אֲסוֹן טִיטָאנִיק

אוֹ מֵקַרְטְנִי כָּתַב אֶתְמוֹל

אָז לִסְבֹּל

אוֹ לֹא לִסְבֹּל

לַהֲרֹג סַקְרָנוּת

כָּכָה

כְּשֶׁהִיא עוֹד קְטַנָּה

לֹא לָתֵת לָהּ לִגְדֹּל.

תִּפְרוּ תִּפְרוּ

מִלִּים בְּמַחַט

אוֹ בִּמְכוֹנָה

גַּם הִיא

וְגַם אֶת גּוּגֶל

(בָּדַקְתִּי זֹאת בְּגוּגֶל)

הִמְצִיאוּ תּוֹךְ כְּדֵי חָלִימָה.

לֹא רוֹצֶה!

כֵּן רוֹצֶה!

מְסֻכָּן לִי לְהַחְלִיט

מִסְתּוֹבֵב הוּא מִסְתּוֹבֵב הוּא מִסְתּוֹבֵב

עוֹשָׂה סְחַרְחֹרֶת

הוּא וַאֲנִי תְּקוּעִים

כְּמוֹ מַחַט עַל תַּקְלִיט.

אִי שֶׁקֶט שֶׁבֵּינֵינוּ / חגית בת-אליעזר

דִּבַּרְנוּ בְּלִי סוֹף,

לְלֹא שֶׁמֶץ דְּמָמָה,

בְּגָלוּי רַבָּתִי לְעֵינֵי כֹּל.

שִׂחַקְנוּ חַיּוֹת

בְּכִנּוּיֵי חִבָּה,

שֶׁדָּבְקוּ בָּנוּ לְלֹא הַפְרֵד.

הַמָּוֶת הִפְרִיד בְּשִׂיא הֲוָיָתֵנוּ.

מַמְשִׁיכָה לְדַבֵּר בְּלֹא מַעֲנֶה.

מְסַפֶּרֶת לְךָ הַכֹּל.

נוֹלַד לָאוֹר / אֲבִיבָה גּוֹלָן

בְּעֵת רָצוֹן, יוֹם קַיִץ שְׁרָבִי

נוֹלַד לָאוֹר סוֹדִי.

בְּהָקִיץ וּבַחֲלוֹמִי,

פִּלַּלְתִּי לוֹמַר: בְּנִי, בִּתִּי.

עִם גַלֵּי כִּסּוּפַי, בְּמִקְצַב נְשִׁימוֹתַי

אוֹמֶרֶת אֲנִי שִׁירָתִי, מַעְיָן אַהֲבָתִי.

לוֹהֶבֶת בִּי, בְּמַחְזוֹר דָּמִי

בְּכָל רָמָ"ח וּשְׁסָ"ה יֵשׁוּתִי.

מְאִירָה בְּכָל פְּשָׁט וְרֶמֶז

בְּמִלּוֹתַי, יְצִירַת חַיַּי.

צְמִיג הַחַיִּים / יהורם גלילי

צְמִיג הַחַיִּים לֹא מַפְסִיק לְהִסְתּוֹבֵב

יוֹמָם וָלֵיל, 24 שָׁעוֹת בִּימָמָה,

סוֹפֵחַ אֵלָיו מֵחַיֵּינוּ תַּבְנִיּוֹת חֲשִׁיבָה,

מוֹדֶלֵי הִתְנַהֲגוּת וּמִבְנִים עֲמוּסֵי זִכְרוֹנוֹת.

הַזְּמַן מוֹתִיר אוֹתוֹתָיו בַּחֲרִיצֵי הַגּוּמִי

וּבְקוֹנְסְטְרוּקְצְיוֹת מִתְפּוֹרְרוֹת וְנִבְנוֹת,

אֲבַק הַשָּׁנִים מְכַסֶּה בְּלֹבֶן שִׁלְדּו

בִּנְיָנִים, שִׁלְדֵי מַתֶּכֶת, צִנּוֹרוֹת וְסֻלָּמוֹת.

כּוֹחַ הָאִינֶרְצְיָה מַדְבִּיק אֵלָיו הַכֹּל

בְּדֶבֶק שָׁקוּף וּבִלְתִּי נִרְאֶה,

וְלַמְרוֹת שֶׁהוּא מְקֻבָּע אֶל הַקִּיר -

לֹא מַפְסִיק לְהִסְתּוֹבֵב בְּמוֹחֵנוּ.

הַסִּיבוּב שֶׁל גַּלְגַּל הַחַיִּים -

בְּנִיָּה, הֶרֶס וּבְנִיָּה מֵחָדָשׁ,

זֶה מָה שֶׁמַּחְזִיק אֶת כֻּלָּנוּ

בְּלִי שֶׁנַּעֲצֹר לְרֶגַע קָט

וְנִשְׁאַל אֶת עַצְמֵנוּ: לָמָּה וּמַדּוּעַ?

תיקון ושתי / טל גרמיזה

ושתי,

כמה מלכים תמיד רצו דברים

כמה היית צריכה לעמוד מולם ולומר

לא,

מלכה אחת

בשם כל הנשים.

ושתי,

כמה אנשים רוצים ורוצים

ואת יודעת

שאם נופלת לבנה אחת בחומה

כל היסודות מתערערים,

אז את נאחזת בקירות מלכותיים.

ושתי,

כמה נשים בהרמון

היו רוצות להיות במקומות אחרים

והן עונדות תכשיטים ויש גם מלבושים נאים

אבל את

מרימה את הראש בשבילן מעל הכרים.

ושתי,

כמה נשים בממלכה

אינן יכולות לומר מילה,

זה עולם של גברים

אבל את מלכה

אז את מדברת, מישהי צריכה.

ושתי,

מה לא הצמיחו לך –

קרניים, זנב,

חבורה על הגב.

אבל את אינך מופע נדודים,

את זהב, את קטורת ובשמים.

ושתי,

אולי את חלק מתכנית אלוהית

ואולי לא,

אבל כל אישה, את יודעת,

רק היא מחליטה אם לבוא,

ושתי.

מִבַּעַד לָאוֹר הַשָּׁבוּר / דורון דאון

בְּמַעֲלֵה הַמַּדְרֵגוֹת

בְּחַדּוּת מְסֻכֶּנֶּת

עָלִיתִי אֶל מָקוֹם

שֶׁזָּכַר אוֹתִי.

הַמִּסְדְּרוֹן קִבֵּל אוֹתִי

בַּשְּׁתִיקָה שֶׁיּוֹדַעַת שֵׁמוֹת

שֶׁלֹּא הֵעַזְתִּי

לְהַחְזִיר בְּקוֹל.

הָאוֹר שֶׁבָּקַע מִן הַסֶּדֶק

הֶעֱמִיד עַל הַקִּיר

אֶת מָה שֶׁהָיִיתִי,

כְּמוֹ פָּקִיד זָקֵן

הַבּוֹחֵן אֶת

גִּרְסָאוֹתַי.

וּבְהִתְיַצְּבִי לְעֻמָּתוֹ

נִשְׁלַפְתִּי

בְּחַדּוּת מְסֻכֶּנֶּת.

אוֹר שֶׁנִּשְׁבַּר מִן הַחֲדָרִים

חָדַר וְהֵעִיר אֶת הַיֶּלֶד

שֶׁנֶּעֱלַם בַּלֵּילוֹת,

וְאֵין בָּהֶן עַיִן שֶׁרָאֲתָה

אֶת מְחִיקָתוֹ

בְּשָׁעָה שֶׁנֶּעֱלַם.

אוֹר שֶׁנִּמְשַׁךְ עַל הַקִּיר,

נוֹשֵׂא מֵאֲחוֹרָיו שֶׁבֶר הֵד,

כְּמוֹ מְחַפֵּשׂ אוֹתִי מֵחָדָשׁ.

וּבְהִתְיַצְּבִי מוּלוֹ

הֶעָבָר נַעֲשָׂה קָטָן מִדַּי

לִנְגֹּעַ בִּי.

מאיפה בוקע האור / טלי דביר לבנת

לֹא בָּאנוּ לֶאֱחֹז

נוֹלַדְנוּ לַחֲלֹם

הַגּוּף הוּא בֶּן תְּמוּתָה,

רֶגַע אֶחָד שֶׁל חֶסֶד רַעֲנָן.

הַלֵּב פָּרוּשׂ כְּעָלֶה,

לוֹמֵד אֶת רָז הַנְּשִׁירָה.

וּמָה שֶׁנָּדַם, עוֹד יִבְקַע חָדָשׁ

כְּאוֹר הַמֵּגִיחַ מִן הָאֲדָמָה

אוֹרֶךְ רוּחַ / דליס

בַּשֶּׁקֶט הַזֶּה, הַמְדַמֶּה, עוֹמֵד אֵיזֶה כַּעַס

לֹא בָּרוּר מִדַּי, הוּא הוֹפֵךְ סָמוּי

נָח אֶת הַזְּמַן, כְּמוֹ עֵץ יָשֵׁן לְצִדֵּי בַּיִת

תָּמִיד שָׁם

הַשֶּׁקֶט הַסָּמוּי מְחַכֶּה מִתַּחַת לִפְנֵי הַיּוֹם

סְעָרָה הָיְתָה בְּתוֹךְ הָאָרֶץ, עֲדַיִן הַכֹּל בּוֹעֵר

הַכֹּל דּוֹחֵק, כָּל מִלָּה רוֹדֶפֶת רְתִיחָה

עַכְשָׁו נִדְרָשׁ אֹרֶךְ רוּחַ, אַמִּיץ כְּמוֹ מִלְחָמָה

לִבְרֹר בָּעֲרָפֶל, לִמְצוֹא גֶּשֶׁר שֶׁיִּהְיֶה נֶצַח יוֹמְיוֹמִי

נִצָּחוֹן קָטָן

פְּנִימָה אֵשׁ אִטִּית זוֹחֶלֶת

הַלְוַאי תֵּדַע פַּעַם לְהָפִיק מִלִּים לְאַהֲבָה

תִּהְיֶה מְרַכֶּכֶת אֶת מַגְּעֵי הַלַּהַט

הַלְוַאי יִהְיֶה זֶה עַמּוּד הָאֵשׁ הַמֻּכָּר מִפַּעַם

כְּמוֹ הָעֵץ לְצִדֵּי הַבַּיִת

תָּמִיד שָׁם, סִבְלוֹ, לֹא נִשְׁבָּר.

הביטי / יפה וגנר

הַבִּיטִּי

שָׁם,

בַמָקֹום הֲכִּי לֹא מִּתְקַבֵּל עַל הַדַעַת

יֵּש אֹור.

אִּסְפִּי אֶת הָאֲפֵּלָה'

שְאִּי אֹותָה עַל גַבֵּך,

אַהֲבֹות מִּתְּפֹוצְצֹות מּולֵּךְ בְּקֹול אַדִּיר

אַחֲרֵּיהֶן צְעָקֹות הַגֹוסְסִּים

וְחֹשֶך גָדֹול.

אֹותֹו יֵּש לָקַחַת

לְהָסִּיר מִּן הַבָתִּים הָרְעֵּבִּים

הַמִּשְּתֹוקְקִּים לְמִּלִּים

לִּמְנּוחָה.

קְחִּי עַל גָבֵּך אֶת הָאֲפֵּלָה הָלְאָה

אַל תָסֵּבִּי רֹאש

הַבִּיטִּי לְשָׁם

אֶל הַמָקֹום הֲכִּי בִּלְּתִּי אֶפְשָׁרִּי

שָׁם נִּבְרֵּאת הַתְחָלָה

שָׁם יֵּש אֹור.

קולות של אור / נורית יעקבס צדרבוים

כְּשֶׁאֲנִי מְפִיקָה צִיּוּר בֵּין מִכְחוֹל צֶבַע וְרֶגַע שֶׁל הַצְדָּקָה

רוֹאָה אֵיךְ קוֹל יָכוֹל לִהְיוֹת אוֹר וַאֲבוּקָה, כְּדֶרֶך הַטֶּבַע.

כְּשֶׁאֲנִי עֲסוּקָה בְּדָבָר שֶׁהוּא חֲלוֹם חָזוֹן טוֹן וְחָזוּת

כְּמוֹ לְצַיֵּר בְּצֶבַע חַם כָּתֹם, וּמִלִּים, שָׂפָה לְלֹא אִיּוּת

יוֹדַעַת בְּעָלִיל, לַגָּוֶן יֵשׁ צְלִילִים וְשָׁחֹר יָכוֹל לִזְהֹר.

כְּשֶׁאֲנִי מְעָרֶבֶת חוּשׁ בְּחוּשׁ - טַעַם רֵיחַ וּמִשּׁוּשׁ

אֶפְשָׁר לִי 'לִרְאוֹת אֶת הַקּוֹלוֹת' מִלְּפָנַי כְּמוֹ בְּסִינַי,

לִשְׁמֹעַ צְבָעִים, לִרְאוֹתָם שׁוֹנִים וּלְגַלּוֹת שֶׁהֵם שָׁוִים.

וְאָז בָּאָמָּנוּת כְּמוֹ בְּאָמָּנוּת, שֶׁשָּׁם נֶאֱמַר זֶה מִכְּבָר

אֵין דָּבָר כָּזֶה שֶׁאֵין כָּזֶה דָּבָר, אֶפְשָׁר וּמֻתָּר וְצָרִיך

לִרְקֹם חֲלוֹם וְחָזוֹן, לִרְאוֹת אָדָם לְאָדָם אוֹהֵב (לֹא זְאֵב)

אֵיךְ דָּת נוֹגַעַת בְּדָת בְּדַעַת בְּשֵׂכֶל וְלֵב

אֵיךְ תֹּהוּ הוֹפֵךְ לִבְרִיאָה וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עוֹטֶפֶת

מֵעַל פְּנֵי תְּהוֹם מֵעַל אֲדָמָה אַחַת

שֶׁהִיא אֶרֶץ וּמָקוֹם שֶׁל בְּרִית וְשָׁלוֹם.

לתפוס שיר בלאסו / יחי לוי

הַנַּח עַצְמְךָ

עַל אֻכַּף פּוֹאֵטִי

תְּפֹס זְנַב כּוֹחַ סוּס

וּדְהַר אֶל הַנֶּאֱדָר

אַל תַּחֲשֹׁב דָּבָר

לֵךְ חָשׂוּף

לֵךְ רֵיק

כְּמוֹ לֵיְדִּי גּוֹדַיבָה

אוּלַי אֵיזוֹ מוּזָה

תָּנִיף פְּלָצוּר

אֶל הָאֲוִיר,

תַּחְפֹּן שִׁיר בְּקַרְנָיו.

Poetry / טאל לוי כהן

Poetry.

My own,

From within.

Poetry.

Stemming from life,

From the days,

From the nights

And from the dreams.

Poetry.

The depths of my own soul

Are flowing out onto paper.

Poetry.

The thoughts and the images

of earlier times,

The sensations and the emotions

Of the present.

Poetry.

כִּשְׁנִיָּה אַחַת מֶשֶׁךְ חַיֶּיךָ / חַיִּים סֶפְטִי

כִּשְׁנִיָּה אַחַת בִּלְבַד מֶשֶׁךְ חַיֶּיךָ

בְּהֶבְזֵק שֶׁיִּכְבֶּה לָנֶצַח

שֹׁבֶל שֶׁל אוֹר הַאִם אַחֲרֶיךָ תּוֹתִיר

שִׁירֶיךָ הַאִם דָּבָר יֹאמְרוּ לְדוֹרוֹת אֲחֵרִים

הַאִם יִגְּעוּ בִּלְבָבוֹת, יַרְטִיטוּ נִימֵי נֶפֶשׁ,

יְעוֹרְרוּ מַחְשָׁבָה, אוּלַי רֵאשִׁית מַעַשׂ,

הַאִם יִשָּׁכְחוּ סְפָרֶיךָ, יֹאבְדוּ,

לֹא זֵכֶר יִוָּתֵר מֵהֶם, מִסִּפְרִיּוֹת בָּתִּים יֻשְׁלְכוּ בִּידֵי מְקַבְּלֵיהֶם, קוֹנֵיהֶם, יוֹרְשֵׁיהֶם,

אֶל מְכָלֵי נְיָר לְמִחְזוּר

כְּדָבָר שֶׁאֵין לוֹ עֵרֶך, שֶׁאֵין בּוֹ חֵפֶץ,

יִשָּׁכְחוּ לָעַד

וַעֲמָלְךָ שֶׁעָמַלְתָּ – לַשָּׁוְא

וְכִשְׁרוֹנְךָ שֶׁהֶאֱמַנְתָּ בּוֹ – אַכְזָב

אַךְ־שִׁגָּיוֹן שֶׁלְּךָ, אוֹ טָעוּת שֶׁיִּטְעוּ בּוֹ אֲחֵרִים שֶׁלֹּא־לְדַעְתּוֹ

רַק רִיק וְאַיִן, אוּלַי, שֶׁתִּוָּדַע לְרֵאשִׁיתוֹ עוֹד בְּחַיֶּיךָ, אוּלַי;

אוֹ תִּקְוָה לְהַפְכֵיהֶם

אִם רֵאשִׁית שֹׁבֶל שֶׁל אוֹר

תִּרְאֶה בְּחַיֶּיךָ

תִּקְוָה לְעָתִיד רָחוֹק

בְּדוֹרוֹת אֲחֵרִים

לְבֵנָה אַחַת קְטַנָּה, אוּלַי, בְּמִגְדַּל הַדּוֹרוֹת הַמְפֹאָר

קֻרְטוֹב לְבוֹנָה, אוּלַי, בַּאֲגַם הַדּוֹרוֹת הַמֻּפְלָא

פִּסַּת לְבָנָה, אוּלַי, בַּשָּׁמַיִם הַגְּבֹהִים, הָעֲמֻקִּים,

אֲשֶׁר לַשִּׁירָה

בִּמְחוֹזוֹת הַנֶּצַח

שֶׁל אוֹר

נקודת האפס (הלילה הארוך בשנה) / תמר ענבר-שחם

הַלֵּילוֹת מִתְאָרְכִים אֶל לֵב שְׁנַת הַחֹרֶף

הָאֹפֶל מַחֲרִיף לִקְראת הַמִּפְנֶה

אֲנִי נֶעֱטֶפֶת שְׁכָבוֹת, מִצְטַנֶּפֶת

לִפְנֵי שֶׁתָּחֵל הִתְרַבּוּת שְׁעוֹת הָאוֹר

עַל סַף אַשְׁמֹרֶת אַחֲרוֹנָה

נִשְׁמַר זְמַן חֶסֶד וְאִי יְדִיעָה

רֶגַע יָקָר, מְקֻדָּשׁ לִמְנוּחָה

לִפְנֵי הַתְּזוּזָה מִנְּקֻדַּת הָאֶפֶס

עַמּוּד הַשַּׁחַר יַעֲלֶה עוֹד מְעַט

הָאוֹר יִתְגַּלֶּה, עַרְפִלִּי וְעָדִין

יֻצַּת מַהֲלַךְ הַלֵּידָה שֶׁל הַשֶּׁמֶשׁ

תְּשׁוּבוֹת יַבְהִירוּ מִתּוֹךְ הַתְּנוּעָה

מִתְכַּרְבֶּלֶת בִּקְצֵה הַדְּמָמָה הַדַּקָּה

בַּקְּפָלִים הַשְּׁקוּפִים בֵּין חֲלוֹם לִיקִיצָה

מִשְׁמְרוֹת הַמַּלְאָכִים עֲדַיִן שָׁרוֹת

הַשָּׁמַיִם עֲדַיִן שְׁחֹרִים, זְרוּעֵי כּוֹכָבִים.

ללא כותרת / סיליה קסטין

אֲנִי כּוֹתֶבֶת שִׁירִים בַּחֹשֶׁךְ.

הֲמֻלַּת הַיּוֹם שׁוֹקַעַת

וְסִפּוּר אָפֵל מִתְעַקֵּשׁ לִמְצֹא

כְּאֵב פָּנוּי תַּחַת חַלּוֹנִי.

וּכְשֶׁחָתוּל מְיֻחָם

מַשְׁמִיעַ אֶת בְּדִידוּתוֹ,

אֲנִי מִלּוֹתָיו.

רֶחֶם-אוֹר / אריה רגב

יֶלֶד שֶׁבִּקֵּשׁ לִהְיוֹת זָקֵן הָיִיתִי

זָקֵן - שׁוֹמֵר מִגְדַּלּוֹר.

יֶּלֶד שֶׁהֻטַּל מֵרֶחֶם-אֵם

וּבִקֵּשׁ לוֹ רֶחֶם-עוֹלָם

וְנִקְלָע לְצֹמֶת דְּרָכִים,

עֲלוּמוֹת, פְּרוּצוֹת לָרוּחַ.

וְאַחֲרֵי כִּכְלוֹת כָּל הַדְּרָכִים,

אֶשְׁכֹּן בְּמִגְדַּלּוֹר, רֶחֶם-אוֹר

לֹא יָרֵא עוֹד אֶת הָרוּחַ

וְאוֹרוֹ סוֹבֵב, סוֹרֵק אֶת פְּנֵי הַמַּיִם

לְכָל הַמְּבַקֵּשׁ נָתִיב

בֵּין צוּקִים וּמִשְׁבְּרֵי יָם

ההשראה / טמילה רם

אַתְּ מַבִּיטָה וְלֹא מְבִינָה

רוֹשֶׁפֶת הַמִּלָּה

וְעוֹד אַחַת צוֹעֶדֶת עַל שׁוּרָה

מֵהֵיכָן מַגִּיעָה הַהֶאָרָה

מֵעֻמְקָא דליבא

מֵאִגָּרָא רָמָא

וּמְתִיקוּתָהּ

וּמִבּוֹר עָמֹק

מָלֵא דְּאָבָה

אוֹר / שירלי שמואל

כָּל אֶחָד

הוּא סוּג שֶׁל פֶּלֶא.

בְּכָל אֶחָד

טָמוּן לוֹ אֵיזֶה סוֹד.

כָּל אֶחָד הוּא סוּג

שֶׁל אוֹר.

שַׁמָּשׁ קָטָן

לְאוֹר גָּדוֹל.

שְׂרִיטוֹת / ורדה שפין גרוס

עַכְשָׁו אוֹמְרִים לִי שֶׁאֲנִי אִשָּׁה יָפָה

וַאֲנִי מוֹדָה

רוֹאָה חֲבַצָּלוֹת חוֹף

פּוֹרְחוֹת בַּלַּיְלָה

נַעַר שֶׁאָהַב אֶת עֲלוּמַי אָמַר שֶׁאֲנִי

מוֹשֶׁכֶת

רֶגֶל אַחֲרֵי רֶגֶל

וְצָחַקְתִּי

אֲבָל עָמַדְתִּי שָׁעוֹת מוּל הַמַּרְאָה

מוֹשֶׁכֶת

עֵינַיִם לַצְּדָדִים, רוֹצָה לִהְיוֹת אַחֶרֶת

כְּשֶׁאָמַר שֶׁאֲנִי לְבוּשָׁה לְפִי הַמּוֹדָה

כָּל בֶּגֶד מִמּוֹדָה שֶׁל שָׁנָה אַחֶרֶת

צָחַקְתִּי אֲבָל לֹא שָׁכַחְתִּי

עַכְשָׁו אוֹמְרִים לִי שֶׁאֲנִי אִשָּׁה יָפָה

אֲנִי מוֹדָה וְיוֹדַעַת

הַיֹּפִי מַתְחִיל

מִכַּדּוּר הַבְּדֹלַח הַפְּנִימִי