בין מסך לנשמה: ד"ר אבי ברכר על גידול ילדים בעידן ה-AI
- אבי יופה
- לפני 3 ימים
- זמן קריאה 3 דקות
בעוד המעבדות והמחקרים מנסים להדביק את קצב הטכנולוגיה, הילדים שלנו כבר נולדים לתוך מציאות של צעצועים מדברים ואפליקציות חכמות שמגיבות לכל צורך. ד"ר אבי ברכר יוצא למסע בין התפתחות המוח לבין עולם הבינה המלאכותית: החל מהיכולת של ה-AI להזניק כישורי שפה ולמידה בגיל הרך, ועד לסכנת 'החצנת הקוגניציה' והתלות הרגשית ב'חבר' מתוכנת. בשיחה גלויה על הגבול הדק שבין העשרה להצפה, הוא משרטט את מפת הדרכים החדשה להורים ולאנשי חינוך, ומזכיר לנו שגם בעידן של אלגוריתמים מורכבים – המבט בעיניים, המגע והתיווך האנושי הם עדיין המזון היחיד שהנפש של הילד אינה יכולה לצמוח בלעדיו.
הידע והמחקר הקיימים כיום על השפעת בינה מלאכותית על ילדים, במיוחד עד גיל 6, עדיין בראשיתם. יחד עם זאת ניתן לראות מספר השפעות לצד סיכונים.
השפעה על למידה ויכולות קוגניטיביות
כלים מבוססי AI בגיל הרך (אפליקציות אדפטיביות, רובוטים חינוכיים, צעצועים חכמים) נקשרים בשיפור מסוים ביכולות למידה בסיסיות: שפה, זיהוי אותיות ומספרים, פתרון בעיות פשוטות והבנת דפוסים.
כאשר הכלים מותאמים לגיל, בנויים סביב משחק וחקר, ומלווים במבוגר – נמצאה עלייה בסקרנות, בהתמדה במטלה ובשימוש באסטרטגיות חשיבה כמו ניבוי, ניסוי‑וטעייה והשוואה.
מגרה שפה או בולם מחשבה? המחקר שמאחורי הבינה המלאכותית בחדר הילדים
מצד שני, הספרות מזהירה מפני “החצנת קוגניציה”: ככל שהמערכת נותנת תשובות מהירות ומדויקות, יש סיכון שהילד יתרגל פחות להתאמץ, לחשוב, ולפתור בעצמו.
בגיל הרך אין עדיין עדויות חזקות להשפעות ארוכות טווח – רוב המחקרים קצרים – ולכן ההמלצה היא על שימוש מדוד ככלי תומך, לא כתחליף למפגש עם בעיות “קשות מדי” או לצורך במאמץ מנטלי.
השפעה על התפתחות שפה ותקשורת
אפליקציות וצעצועים מבוססי AI שתוכננו ללמידת שפה (שפת אם או שפה שנייה) מראות שיפור במגוון מילים, בבניית משפטים ובשימוש בשפה תיאורית, במיוחד אצל ילדים שנמצאים בסביבה לשונית מועטה או אצל ילדים עם עיכוב שפתי.
חלק מהמחקרים מדגישים שהאפקט המשמעותי באמת מופיע כאשר הילד מדבר גם עם אדם סביב הכלי – למשל גננת שמשוחחת על מה שהרובוט “אמר” או הורה שמרחיב את השיחה – ולא כאשר הילד נשאר לבד עם המכשיר.
קיים חשש שכאשר השיח עם “חבר דיגיטלי” נעשה דומיננטי, השפה נעשית פונקציונלית ומקוצרת (שאלות‑תשובות) על חשבון דיאלוג פתוח, סיפורים, ושפה רגשית ועשירה.
לכן מודגש ש‑AI יכול להיות “מגרה שפה” מצוין, אבל זקוק למסגרת שבה יש הרבה שיחה אנושית סביבו, ולא כפתרון בלעדי ל”העשרת שפה”.
בינה מלאכותית בבית: כך תהפכו את ה-AI לכלי שמעצים את הילד ולא מחליף אותו
השפעה על התפתחות רגשית וחברתית
בכמה עבודות תוארו כלים מבוססי AI (בעיקר רובוטים חברתיים ויישומים לזיהוי רגשות) כמסייעים לילדים לתרגל זיהוי הבעות פנים, שיח רגשי בסיסי ותורות משחק – במיוחד אצל ילדים עם קשיים חברתיים או על הרצף האוטיסטי.
כאשר הלמידה נעשית בקבוצה – ילדים ו”רובוט/סוכן חכם” – נצפתה עלייה בשיתוף פעולה, בחלוקת תפקידים ובהתייחסות לפרספקטיבה של האחר (“מה הרובוט חושב?”, “למה הוא טעה?”), מה שתומך בהתפתחות של theory of mind ויכולת אמפתית.
עם זאת, מחקרים ומסמכי מדיניות מזהירים מפני סיכונים רגשיים: התקשרות יתר ל”חבר דיגיטלי” זמין שתמיד נעים ומותאם לילד, בלבול בין תגובה מתוכנתת לבין אמפתיה אמיתית, והפחתת המוטיבציה להשקיע ביחסים אנושיים שדורשים מאמץ, תסכול ותיקון.
קיימת גם דאגה מכך שכלים מסוימים מעודדים שיתוף יתר של רגשות, סודות ותמונות עם מערכת אוטומטית, בזמן שהילד אינו מבין מה המשמעות של פרטיות, שמירת נתונים וסיכוני ניצול.
סיכונים כלליים: תלות, עומס דיגיטלי ותכנים לא מותאמים
חלק מהסקירות על שימוש דיגיטלי בילדות המוקדמת מצביעות על כך שזמן מסך רב – גם אם “חכם” – נקשר לעיתים לקשיי קשב, ירידה בשינה ופחות אינטראקציה חיה עם הורה/אחים, שהם יסודות מרכזיים להתפתחות קוגניטיבית ורגשית תקינה.
בספרות על AI בגיל הרך מודגש שאין עדיין מסננים מושלמים לתוכן: גם כלי AI שמיועדים לילדים יכולים לייצר או “להדליף” שפה ותכנים שאינם מותאמים לגיל, או לשקף הטיות תרבותיות/מגדריות שעלולות להשפיע על דימוי עצמי ותפיסת העולם.
בנוסף, ישנו סיכון של “העברת אחריות” מההורה/גננת לכלי: הורה שמסתמך על אפליקציה חכמה לשינה, הרגעה או עידוד למידה עלול להקשיב פחות לאותות של הילד ולפנות פחות זמן למפגש ישיר, בזמן שהראיות מלמדות שהקשר עם הדמות המטפלת הוא עדיין “המנוע” המרכזי להתפתחות.
בסופו של דבר במרבית המקורות חוזרת תמונה דומה: השאלה המרכזית אינה “כן או לא AI”, אלא “איך, כמה, מתי ועם מי”.
כמה עקרונות שחשוב להקפיד עליהם כוללים:
שימוש בגיל הרך רק במסגרת פעילות מובנית, קצרה יחסית, כחלק מסביבה עשירה של משחק חופשי, תנועה, שיחה ויצירה.
נוכחות פעילה של מבוגר מתווך: לשאול יחד “למה הוא ענה כך?”, “האם זה נכון?”, “מה אנחנו חושבים?”, וכך להפוך את AI לכלי לפיתוח חשיבה ולא למקור סמכות מוחלט.
בחירה ביקורתית של כלים: העדפה לכלים שקופים יחסית (מסבירים מה הם עושים), עם דגש על יצירה, חקר ושיח – ולא רק על תרגול מכני או צריכת תוכן.
הגבלת זמן מסך והצבת גבולות ברורים, בפרט בגילאי 0–3, כדי לא לפגוע בשינה, בקשר הורה‑ילד ובמשחק חופשי, שהם תנאי יסוד להתפתחות מוחית בריאה.
במסגרת זו, המחקר עד כה מצביע על כך שכלי AI יכולים להעשיר למידה, לעודד חקר, לחזק שפה ולתמוך במיומנויות חברתיות – אבל רק כאשר הם נכנסים כ”עוד כלי בארגז” ולא כתחליף לקשר אנושי, חשיבה עצמאית ומשחק חי.
ליצירת קשר:
טלפון 054-9988766
פייסבוק קישור לפייסבוק
האתר שלי https://dravibrecher.co.il/
תגובות