חגית בת-אליעזר משתפת את קהילת יום ההשראה הבינלאומי בסלון הספרותי שיזמה בדיזינגוף סנטר. מאמר מרתק על עשייה, קהילה ותרבות.
מאז מאי 2014 קיימתי מאות אירועי שירה במתחם הסלון של דיזנגוף סנטר. המשוררים המופיעים, שניים בדרך כלל, מכינים מופע שירי משותף, בו הם קוראים את השירים, מתייחסים זה לשיריו של חברו, מקיימים שיח בנושאים של תהליך הכתיבה, מקורות היצירה. הקהל יושב במעגל שוויוני, בו אין הפרדה בין הבמה לאולם. כולם קשובים ומשתתפים בשיחה. רבים מהאירועים הם תחת הכותרת "על סף ספר", בהם המשוררים מתמקדים בספרם שבכתובים, ומשתפים את הנוכחים בתהליך הפקת הספר, בחירת ההוצאה, עיצוב הכריכה. היו אירועים בנושאים מוגדרים, כגון פאנל מבקרי שירה, ערב מוציאים לאור, שירה חישובית, כלומר כזאת שנכתבת באמצעות מחשב.
"אנחנו, העורכים של הערב "המון שירים בסלון", ביקשנו להנציח את האווירה של התרוממות הרוח והקשב העמוק לזולת, שהורגשה בערב, באסופה בדפוס, במתכונת ייחודית, בה כל משתתף מקבל דף אישי עם קטע ביוגרפי, שיר אחד, ודבר הפרשנות של העורכים."
ב- 28 ליוני חגגנו את החזרה לפעילות לאחר פגרת הקורונה בערב "המון שירים בסלון" – כל מי שבא – קרא.
בתקופה הנוכחית השותפים שלי להפקת האירועים הם ד"ר ניקולא יוזגוף אורבך – משורר, מבקר תרבות, עורך כתב עת אינטרנטי "קול ההמון", וראובן שבת – משורר, הבעלים של פורטל התרבות "בכיוון הרוח", ומו"ל של הוצאת הספרים "ארגמן-מיטב". אנחנו, העורכים של הערב "המון שירים בסלון", ביקשנו להנציח את האווירה של התרוממות הרוח והקשב העמוק לזולת, שהורגשה בערב, באסופה בדפוס, במתכונת ייחודית, בה כל משתתף מקבל דף אישי עם קטע ביוגרפי, שיר אחד, ודבר הפרשנות של העורכים.
אדגים מתוך האסופה:
ציפי שחרור //
משוררת, סופרת, עורכת, תסריטאית, זוכת "פרס אקו"ם", "פרס קוגל" ו- "פרס ראש הממשלה". היא כתבה עשרות ספרי שירה, ספרי פרוזה, ספרים לילדים ולנוער, עורכת ספרים של שירה ופרוזה, מנחה סדנאות כתיבה לנוער ולמבוגרים.
הערת המשוררת //
השיר מתוך ספר השירים "מעגל המתופפות", בהוצאת ספרא, 2018. בעיר רמלה בה נולדתי וגדלתי התגוררה אישה. היא לבשה כפפות שמעולם לא הסירה. אנו ילדי רמלה קראנו לה מאחורי גבה "האישה עם הכפפות". האימהות לחשו: "זה מהגרמנים...מהמחנות...". ואנו, הילדים לא הבנו דבר, המשכנו לכנותה האישה עם הכפפות. איש לא ידע מה מסתתר מאחורי כפפות הידיים. ביום חורף אחד שלחה אותי אימי לבקש מהשכנה דבר-מה, הלא היא האישה עם הכפפות. היא שנבהלה מדפיקת הילדה על דלתה, שכחה להשיב את הכפפות הקבועות אל ידיה ומיהרה לפתוח לי את דלתה. ובאותו היום, יום חורף דולפני, רק אני מכל ילדי רמלה, ראיתי חורים בכפות ידיה...
העורכים //
שיר רטרוספקטיבי שמעמת את המשוררת עם זיכרון ילדות מצלק וטראומתי, שמבוסס בעצמו על צלקת טראומתית שנחקקה בכפות ידיה של שכנה מבוגרת שעברה את זוועות השואה, ולרגע אחד שבו לא עטתה כפפותיה כמו חשפה, את שכולם ידעו, אך לא הבינו, חוו וראו.
ניקולא יוזגוף־אורבך //
יליד צפת. משורר, מבקר תרבות, חוקר באקדמיה ומרצה לדמוגרפיה ולספרות. מתגורר בתל אביב. פרסם שבעה ספרי שירה ועשרות פרסומים מדעיים בתחומי הגאוגרפיה והדמוגרפיה. יצירותיו ומאמריו נדפסו בכתבי עת וביומונים רבים בארץ ובעולם.
העורכים //
אנחנו אנשים בוגרים. הלאה תקינות! השיר מעורר אזורים אֶרוגניים. הקוראים נענים ונהנים. בעצם זאת פנטזיה פרוידיאנית על קשרי הטבור הסבוכים בין בן לאימו ואף הלאה עם כל המין הנשי. כן החפצת האישה: הרחם אומר. כן יחסים חומריים על גבול הזנות: להשכרה. לא מותר האישה מן הבהמה: הוא נמלט / היא ממליטה. התנועה כלפי הרחם פנימה-החוצה מנענעת את הדמיון ומעלה מתוכו את האנימציה המלבבת מסרטו של פדרו אלמודובר "דבר אליה": גבר ממוזער שוחה במעלה התעלה הנחשקת. ולקינוח – איך לא? – ארוס ותנטוס: "עת תבוא שעתי".
מתחם הסלון מרווח דיו להכיל 20 אנשים לפי כללי המשחק של הקורונה. אני שמחה על הביקוש הער: לתקופה של חודש וחצי הקרובים – עד סוף חודש ספטמבר מתוכננים 5 אירועים מגוונים: מופעים של זוגות משוררים, השקת ספר שירה, ערב שירי חגי תשרי והשקת הקפסולה "משוררים כותבים שינוי".
אני כותבת שירים. פרסמתי 3 ספרי שירה בהוצאת "כרמל", ועובדת על ספרי הבא הנקרא "כח משיכה". את ספרי השירה אני מקדישה לקהלים הולכים ומתרחבים. את ספרי השלישי משנת 2016 הקדשתי "לכל הבריוֹת עלי האדמות". ומה הלאה? אז את "כח משיכה" אני מקדישה "לחיי הַמַּאֲרִיצִים", בקורטוב הומור:
אני גם מתרגמת שירי מופת יפים מאנגלית ומרוסית, תוך כדי שמירה קפדנית על חרוז ועל משקל. מבחר מתרגומים אלה מכונס בספר המתהווה בשערו האחרון "במחיצת היופי".
אני פעילה באתרי המרשתת: חברת מערכת "קול ההמון", עורכת מדור השירה של "יקום תרבות", עורכת מדור התיאטרון ויזמית אירועים של "בכיוון הרוח". בבמות האלה אני מפרסמת רשימות ביקורת על ספרי שירה, וביקורות והמלצות על אירועי תרבות: סרטים, הצגות תיאטרון, מופעי מחול לפני פרוץ המגפה, ועתה – בעיקר על תערוכות של אומנות פלסטית ומופעי מוזיקה. אני חברה באגודת הסופרים הישראלים, באיגוד כללי של סופרים בישראל, בפורום מבקרי הקולנוע.
מקור ההשראה המשמעותי עבורי הוא קריאת שירים מודעת ומעמיקה במהלך כתיבת רשימות ביקורת על ספרי שירה, וכהכנה לאירוח משוררים בסלון הספרותי. בנוסף, אמנויות אחרות, דוגמת תיאטרון, קולנוע, מחול, ציור, פיסול משרות עלי רעיונות ודרכי ביטוי. ובוודאי החיים עצמם – חוויות אישיות והתבוננות בסביבה – מניבים לי שירים.
חגית בת אליעזר.
//