במוצ״ש האחרון נערכה ההשקה החגיגית לאנתולוגיית השירה ״הקפסולה״ בסימן תשוקה. האירוע המרגש התקיים בתאטרון קרוב בתל אביב, זוהי השנה השלישית בה יוצאת לאור האנתולוגיה שזוכה להצלחה רבה.
תשוקה
מילה סוחפת ומעוררת יצר קמאי שורשי שבא לנו להתחבר אליו
מפתיע שהנושא השנתי של 2021 תשוקה נבחר בתקופת הסגר שהכל אביך ונגיף וחוסר ודאות וסימנטוב היה שם משפחה. בזמן הסגר השני בערה הכמיהה הפנימית לתשוקה. תשוקה לחיים, לעשייה, ליצירה, למגע, לביחד.
ב2019 השקתי את מיזם יום ההשראה בהתחלה יצרנו פתוח, לא היה נושא שנתי אבל הצורך במיקוד ניכר. השראה היא נושא רחב, רחב מידי וביקשתי לדייק ולזקק את היצירה סביב נושא שנתי וכך כל שנה נבחר נושא אחר.
מה שלא ידעתי שבחרנו בנושא שנתי זה שהוא יהווה מעין רפלקציה, הדהוד חברתי כמו דופק של קהילה.
מאחורי ניתן לראות את הטבעות הראשונות נרקמות. השראה, שינוי, תשוקה, ריפוי
שנת תשוקה ללבוש אותך כמו שיר - פרוייקט
שילובים - כנפיים.
באחת השיחות שלי עם ציפי השותפה הנהדרת שלי לקפסולה, שוחחנו שיח יוצרות על תשוקה ועל האנתולוגיה ומתוך המילים בקע הלמה. הלמה של כל אחת ואחד מאיתנו. שאלות זה הרי אנחנו יותר סימני שאלה. למה אנחנו יוצרים, למה אני למה כל אחת ואחת מכם יוצר
אני מאמינה שכולנו יוצרים מתוך גיהנום פרטי, מתוך כאב ודווקא הפצע, החשיפה שלו הנביעה שלו היא היא הליבה. יום ההשראה בשבילי הוא מעל הכל מעבדה. מעבדה שמאפשרת לחלום, להעז, ליצור, ליפול. בואו נתבלבל ביחד, זה המקום. זה המקום לעשות קסמים ולהיות אמיצים. זה המקום להציף סוגיות בוערות ומשמעותיות לגעת בליבה, בעיקר באומץ.
ללמה, לכאב שלי יש הרבה צבעים ובחרתי להקדיש את הערב הזה בכדי להכיר לכם בחור מיוחד,
אחי דני, איש של תשוקה בדיקת גבולות, חי בקצוות שטוב אז טוב מאוד שרע אז רע.
דני אחי נפטר לפני שש שנים,
השבר הזה שאח גדול איננו ריסק.
דני הרחיק ממנו את כולנו, בודד עצמו ולימד אותי בלכתו שיעור חשוב. שיעור חשוב על עוצמה וחוזק.
אני אומרת, ברגעי השבר בואו ניהיה חלשים. כן. דני היה חזק, הוא לא ביקש עזרה, לא שיתף, הסתגר בלבד שלו.
כמה כוח יש בחולשה. השיר שבחרתי לשתף הערב הוא על אחד מגווני הלמה שלי, למה אני יוצרת. למה שירה נוגעת ועוזרת לבטא את מה ששיח רגיל פשוט לא יודע.
אמרנו אומץ ולדבר על סוגיה משמעותית וחשובה אבל להקריא את השיר יהיה לי קשה אז אז מידי אחרי תעלה הזמרת הנפלאה שלנו ותעזור להקליל את הערב בהפוגה מוסיקלית.
למה בעיני שירה נוגעת ועוזרת לבטא את מה ששיח רגיל פשוט לא יודע.
אָח. זֶה כּוֹאֵב // טלי דביר לבנת
הָאִישׁ בְּסָגֹל מִסְתּוֹבֵב
בְּלִי הַגְדָּרָה, יוֹם טוֹב וְיוֹם רַע
הָיוּ לוֹ צְדָדִים
יוֹתֵר מִדַּי צְדָדִים
כְּמוֹ מְנוֹרַת דִּיסְקוֹ שֶׁהֻרְכְּבָה מִפְּסֵיפַס זְכוּכִית
הַדְּמוּת שֶׁלּוֹ הִתְעַרְעֲרָה בֵּין דִּמְיוֹן לִמְחֻיָּבוּת
חִיּוּךְ יָפֶה נִמְרַח לַמֻּרְכָּבוּת
זוֹכֶרֶת זְמַנִּים הָיִיתָ מְאֻשָּׁר
וּבָרֶגַע נָפַלְתָּ לְתוֹךְ כַּעַס מַר
פְּסָגוֹת וּבְקָעוֹת, מִמְּרוֹמֵי הַצּוּק אֶל תְּהוֹמוֹת הַגַּיְא
לְמַעְלָה, לְמַטָּה הָיָה שְׁבִיל מֻכָּר
צֶדֶק הָיָה שָׁם שֶׁל סִבָּה
תֵּרוּץ לְלָמֶה וּמָה וּבִגְלַל שֶׁאַתָּה
הַחַדּוֹת בַּחַיִּים עִם שְׁנֵי צְדָדִים
דּוּ מֵמַד - כָּל הַיֶּתֶר אוֹיְבִים
וַאֲנַחְנוּ. אֲנַחְנוּ.
עוֹמְדִים וּבוֹכִים וְיוֹדְעִים שֶׁחָלַפְתָּ מִכָּאן
וְאֵינְךָ וְעוֹדְךָ קַיָּם
בְּרֹאשׁ וּבְלֵב מִתְוַכְּחִים בִּכְאֵב
אֶתְמוֹל מִתְעַרְבֵּב עִם מָחָר
אֲסֻפַּת רְגָעִים - לְמִשְׁפָּט בּוֹדֵד
דָּנִי הִתְאַבֵּד