הקומה השישית: המהפכה המאוחרת של מאסלו והבשורה למנהיגות

טלי דביר לבנת בשיחה מרתקת עם ד"ר שלהבית-שמחה אושר על הרגע שבו המימוש העצמי מפסיק להיות הפסגה. על המעבר מ-Ego ל-Eco, על הנתינה ככלי הישרדותי לנפש ועל ה-ROI של המשמעות בעידן של שבר ותקומה.

במסע המתמיד שלי ביום ההשראה לחקור את מעמקי הנפש האנושית ואת המנועים שדוחפים אותנו קדימה, שיחה מרתקת עם ד"ר שלהבית-שמחה אושר, חוקרת מובילה מאוניברסיטת הרווארד. המפגש בינינו, שחיבר בין עולמות הפסיכולוגיה החיובית לבין החזון של "יום ההשראה", עורר את השיח על אושר, משמעות והגשמה. בעקבות המפגש בנינו הרצאה משותפת שאשתף אודותיה בהמשך.

כולנו גדלנו על "פירמידת הצרכים של מאסלו". אותו משולש מפורסם עם חמשת השלבים שמלמד אותנו כי עלינו לספק קודם כל צרכים פיזיולוגיים וביטחון, ורק בסוף להגיע למימוש עצמי. אבל בשיחתנו המעמיקה, צללנו אל כתביו המאוחרים של מאסלו, אלו שנכתבו ממש לפני מותו ונותרו לעיתים בצל. שם, שוחחנו על "הפירמידה המעודכנת".

הקומה השישית: מהפכת ההתעלות (Transcendence)

מאסלו מתאר שהבין בסוף ימיו שמימוש עצמי אינו הפסגה. הוא הבין שכל עוד האדם עסוק בעצמו, בהצלחה, בכישרונות, ב"אני" הוא.היא מוגבלים. הפסגה האמיתית, הקומה השישית והעליונה שהוסיף, היא התעלות עצמית (Self-Transcendence).

זהו הרגע שבו האדם מפסיק לשאול "מה יוצא לי מזה?" ומתחיל לשאול "למי אני יכול.ה לעזור?". 

זוהי ההבנה שהאושר העילאי והמזוקק ביותר לא מגיע מהישגים אישיים, אלא מהתמסרות למשהו הגדול מאיתנו: שירות לזולת, נתינה לקהילה, והקדשת החיים לאידיאל משותף.

למה זה כל כך קריטי כאן ועכשיו?

במשך שנתיים וחצי של מלחמה מטלטלת, החברה הישראלית רואה את זה בזמן אמת. לכאורה, לפי הפירמידה הישנה, כשהביטחון האישי (הבסיס) מתערער, לא אמורה להיות לנו פניות לנתינה. אבל המציאות הישראלית הוכיחה אחרת, ובגדול.

דווקא מתוך הקושי, ראינו התפרצות אדירה של אלטרואיזם וערבות הדדית. 

ראינו אנשים ששמים את הצרכים האישיים שלהם בצד כדי להתנדב, לתרום, לחבק ולחזק אחרים. החיבור הזה עם ד"ר אושר שמחה חידד עבורי את ההבנה: הנתינה היא לא מותרות היא כלי הישרדותי לנפש.

בתקופה הזו, הכוח של התעלות מעל העצמי הוא זה שהחזיק אותי ואותנו שפויים. המחקרים בפסיכולוגיה חיובית מראים בבירור: כשאנחנו בנתינה, אנחנו חסינים יותר. כשאנחנו פועלים למען ה"אנחנו", ה"אני" שלנו מתחזק.

יום ההשראה בסימן אור

התמה השנתית שלנו היא השראור. "מאיפה בוקע האור?" היא השאלה שעומדת בבסיס היצירה השנה בקהילה שלנו. התובנות משיחתי עם ד"ר שלהבית היא המצפן שלנו ביום ההשראה הקרוב. 

אנחנו לא נדבר רק על איך להצליח אלא על איך להיות משמעותיים. 

איך לקחת את הכישרונות שלנו ולהפוך אותם לאור עבור אחרים.

החיבור בין המחקר לרוח הישראלית בשטח מלמד אותנו שפסגת השאיפות האנושית היא להיות שם בשביל האחר. זהו הניצחון האמיתי של הרוח, וזוהי ההשראה הגדולה ביותר שיש.

צלילה למחקר: מה באמת אמר מאסלו על הקומה השישית?

​במשך עשורים, המודל של מאסלו (1943, 1954) נעצר במימוש העצמי. אולם, בשנותיו האחרונות (1967-1970), וביתר שאת בספרו שפורסם לאחר מותו "The Farther Reaches of Human Nature" (1971), הוא הודה כי המימוש העצמי כשלעצמו יכול להוביל למה שכינה "אגוצנטריות בריאה", אך לא לשלמות אנושית.

​הגדרת הטרנסצנדנטיות (Self-Transcendence):

במאמר מכונן של הפסיכולוג מארק קולטקו-ריברה (Koltko-Rivera, 2006) שניתח את כתביו המאוחרים של מאסלו, מובהר כי הקומה השישית אינה רק הרחבה, אלא שינוי פרדיגמה. טרנסצנדנטיות עצמית מוגדרת כשלב שבו האדם חווה תחושת אחדות עם משהו מחוץ לעצמו.

​המאפיינים המדעיים של הקומה השישית לפי מאסלו:

​מעבר מה"אני" (Self-Centered) ל"אחר" (Other-Centered): בעוד שהמניע במימוש עצמי הוא צמיחה אישית, בקומה השישית המניע הוא אלטרואיסטי. האדם שואף לתרום לטובת הכלל, למדע, לאמנות או לצדק חברתי.

​חוויות שיא (Peak Experiences): מאסלו מצא כי אנשים המגיעים לרמה זו חווים לעיתים קרובות יותר "חוויות שיא" – רגעים של אקסטזה, פליאה ויראת כבוד, שבהם האגו נחלש ותחושת הקישוריות לכלל המציאות מתחזקת.

​תפיסת מציאות אובייקטיבית: מאסלו טען שמי שהעפיל לקומה השישית רואה את העולם "כפי שהוא", ללא פילטרים של צרכים אישיים או פחדים. זה מאפשר קבלת החלטות מוסרית ונקייה יותר.

​החשיבות של הקומה השישית לחוסן (Resilience):

המחקר המודרני בפסיכולוגיה חיובית (כמו זה שנחקר בהרווארד) מחזק את התפיסה שטרנסצנדנטיות היא המפתח לחוסן נפשי. מחקרים מראים כי אנשים בעלי "מכוונות למשמעות" (Meaning-Orientation) מעבר לעצמם, מדווחים על רמות נמוכות יותר של דיכאון וחרדה בזמני משבר. הנתינה וההתעלות מעל הצרכים המיידיים יוצרות "חיסון פסיכולוגי", שכן הן מעניקות לאדם סיבה לקום בבוקר גם כשתחושת הביטחון האישי מעורערת. במילותיו של מאסלו עצמו: "האדם מגיע למימוש מלא רק כאשר הוא מתמסר למטרה נעלה ממנו". זהו הדיוק המדעי של ה"השראור" – האור שבנו בוקע החוצה בדיוק בנקודה שבה אנחנו מפסיקים להביט במראה ומתחילים להביט סביבנו.

החיבור בין הקומה השישית של מאסלו לבין המציאות הישראלית של השנתיים האחרונות הוא לא רק תיאורטי – הוא כמעט "מעבדת שדה" פסיכולוגית. מה שראינו כאן הוא תופעה שסותרת את הליניאריות של הפירמידה המקורית: דווקא כשהבסיס (הביטחון האישי) קרס, אנשים לא נסוגו רק להישרדות, אלא "קפצו" ישירות לקצה הפירמידה – לטרנסצנדנטיות.

הנה כמה היבטים מעוררי מחשבה על האופן שבו הקומה השישית באה לידי ביטוי במנהיגות ובעולם העבודה המודרני, במיוחד בנקודת הזמן הזו:

1. מנהיגות של "התבטלות עצמית" (Servant Leadership)

בעבר, מנהיגות נתפסה כמימוש עצמי (קומה 5): "אני המנהיגה הכריזמטית, המצליחה, בעלת החזון". הקומה השישית משנה את המוקד. מנהיגות בטרנסצנדנטיות היא מנהיגות שבה האגו של המנהלת "מתכווץ" כדי לפנות מקום למטרה.

במלחמה: ראינו מנהיגים בקהילות ובארגונים שלא שאלו "איך אני נראה?", אלא הפכו לצינור עבור הצרכים של האחרים. זו מנהיגות שמודדת את עצמה לפי כמות ה"אור" שהיא מצליחה להצית באחרים, ולא לפי הסטטוס שלה. זהו המעבר ממנהיגות של סמכות למנהיגות של שליחות.

2. ה-ROI של המשמעות בעולם העבודה

בעולם העבודה המודרני, ובמיוחד תחת איום מתמשך, השכר או התנאים (קומות 1-2) כבר לא מספיקים כדי להחזיק עובדים לאורך זמן.

מעבר מ"חוויית עובד" ל"משמעות עובד": ארגונים ששרדו והתחזקו במלחמה הם אלו שאפשרו לעובדים שלהם לפעול בקומה השישית. חברות שהקימו חמ"לים, שאפשרו התנדבות על חשבון שעות העבודה, הבינו שההתעלות מעבר למשימות השוטפות היא זו שיוצרת חוסן.

הניצוץ המניע: כשאדם מרגיש שהעבודה שלו היא חלק מתיקון עולם (Tikkun Olam), הוא חסין יותר לשחיקה. ה-ROI (החזר השקעה) כאן הוא לא רק כספי, אלא אנושי – עובד משמעותי הוא עובד חיוני.

3. התנדבות כ"מנגנון ויסות" פסיכולוגי

השאלה הגדולה היא: למה אנשים שפונו מביתם או שאיבדו קרובים מצאו את עצמם מבשלים לחיילים או מארגנים מערכי תמיכה?

היפוך הפירמידה: הטרנסצנדנטיות היא הדרך המהירה ביותר להחזיר תחושת שליטה. בעולם שבו הבסיס (הביטחון) מעורער, הנתינה לאחר מעניקה משמעות שמרגיעה את החרדה הקיומית.

מה"אני" ל"אנחנו": הקומה השישית היא המקום שבו ה"אני" השבור מוצא שלמות דרך החיבור ל"אנחנו". זהו הניצחון של הרוח על החומר – היכולת להיות בנתינה גם כשחסר לך בעצמך.

4. "השראור" של יום ההשראה הבינלאומי תמה שנתית כמצפן מנהיגותי

אם הקומה החמישית היא "להיות האור", הקומה השישית היא "להאיר את האחר". מנהיגות מעוררת השראה ב-2026 היא כזו ששואלת:

איך אני לוקח.ת את הכישרון הייחודי שלי (הניצוץ) והופעת אותו לכלי שרת עבור הכלל?

האם המיזמים שלי (בין אם הם עסקיים, חברתיים או אמנותיים) משאירים חותם שחורג מגבולות החיים שלי?

נקודה למחשבה: מאסלו טען שמי שמגיע לקומה השישית חווה "חוויות שיא" (Peak Experiences). אולי זו הסיבה שדווקא ברגעים הקשים ביותר של המלחמה, בתוך ההתנדבות והעשייה למען האחר, אנשים דיווחו על רגעים של התעלות ורוממות רוח שהם לא חוו מעולם בשגרה הנוחה.

אתר משרד הפרסום one

אתר יום ההשראה הבינלאומי