ורדה בּרֶגר: 40 שנות יצירה של טבע והשראה

כבר 40 שנה שהאמנית ורדה בּרֶגר (Varda Breger) נוגעת בציוריה ובשיריה במציאות קשה שרבים מאיתנו בוחרים שלא להסתכל לכיוונה ביום יום. בציורים ובשירים של בּרֶגר תמצאו חיות בר ועופות נודדים בסכנת הכחדה לצד התייחסות לעירום נשי ללא ראש כסמל לאפליה, לביזוי ולחוסר השוויון והזכויות של נשים בדגש על תושבות העולם השלישי ולא רק. בשנים האחרונות נושא החתירה לשלום ושוויון לא מרפה ממנה.

שְׁתוּלָה בְּאַדְמַת דֶּמַע-דָּם

חוֹלֶמֶת אֶל שִׂיחַ שׁוֹשַׁנֵּי

שָׁלוֹם.

"מקור ההשראה שלי הנו בטבע במקום שבו גדלתי בכפר אתא, קריית אתא של היום, בסביבה של כלניות ונרקיסים", מסבירה בּרֶגר. "משם המשכתי לתנועת הנוער של השומר הצעיר שהשפיעה עליי מאוד מבחינה חברתית ואידיאולוגית. במהלך לימודיי בחרתי במגמה הריאלית למרות נטייתי גם לספרותית מתוך שקולים לעצמאות כלכלית בעתיד. המשכתי בלימודי כימיה בטכניון, לתואר ראשון ואחר כך לתואר שני באוניברסיטת תל אביב תוך כדי מחקר והוראה בסיפוק רב. לצד זאת, כל העת עסקתי בציור ובכתיבה להנאתי".

ורדה בּרֶגר החליטה לבחור במסלול שהפך אותה למה שהיא היום. בגיל יחסית מבוגר, בפרישה מוקדמת מהוראה, כאשר הדחף ליצירה בער בה. את התערוכה הראשונה שלה הציגה ב-1986, אחרי שעשתה את הצעד הלא פשוט בזמנו והתקבלה לאגודת הציירים והסופרים בתל אביב. "הצגתי שם את העבודות הראשונות שלי", נזכרת ברגר. "שהיו ציורי נופים אהובים של נמל תל אביב, צפת, יפו, ירושלים. אני כואבת את מה שקורה לטבע מבחינה אקולוגית, כואבת את ההיעלמות של מגוון הולך וגדל של מינים, ורואה את יצורי היקום כולו כשרשרת אחת. התנתקות חוליה אחת מסכנת את כולה. הפגישה שלי עם נדידת הצפרים באגמון החולה שהתחייה לאחר ייבושו, הפעימה אותי והעסיקה אותי מאד ביצירותיי. הם משמשים לי מודל אוטופי לחיים".

"...לֹא דֶּלֶק , לֹא דֶּגֶל, לֹא גְּבוּל.

גַּם לֹא אֱלֹהַּ.

מְלַטְּפוֹת אֶת הַכּוֹכָב,

כָּנָף וָרוּחַ."

והחיבור הזה לטבע מקורו בילדות בכפר אתא?

"החיבור מגיע אמנם מהמקום בו גדלתי אך הרבה מאד מהידע המדעי שצברתי במהלך הלימודים ובהמשך שאני עוקבת אחריו. שני הדברים האלה, שילוב של הבנה עד כמה יערות הגשם חשובים לנו לדוגמה, או המסת הקרחונים, הנזק בזיהום בו אנו מציפים את האדמה, האוויר ומקורות המים, כשאתה נכנס לעומק של הדברים אתה מתחלחל מיד".

חשש כבד נוסף עד דיכאון, שמקנן בלבה של האמנית האקולוגית תושבת תל אביב שחגגה השנה 88, וחוותה את כל מלחמות המדינה ,הוא מהמצב המדרדר של מדינתנו. "המצב במדינה מאוד משפיע עליי בכתיבה ובציור.", מודה ברגר. "כבר ממבצע צוק איתן ב-2014 קודם כל אני נעצרת ושותקת .אחר כך, אוספת את עצמי ומביעה את השקפותי במכחול ומקלדת. החתירה לשלום בוערת בי. בעת המבצע ההוא התגברתי וציירתי כל הזמן את הצבי ישראל כאילו הוא דומע, קורס, מהמצב. הייתי חברה ב'נשים בשחור' עוד מתקופת היציאה מלבנון. כתבתי את סיסמאות לארגון 'ארבע אימהות', עמדתי בצמתים, חטפתי קללות מהעוברים בצומת תל ברוך. הצטרפתי ל'נשים עושות שלום' בהובלת המייסדת דר. יעל אדמי בהמשך למלחמת צוק איתן, והיתה מועמדת לפרס נובל לשלום.

ואיך השנתיים האחרונות משפיעות עלייך?

"התחושה שלי שאנחנו מגיעים לשיא של חוסר תכלית. של הרג. מה שעשו לנו הוא נורא, אבל התגובה שלנו אחר כך היא לא מידתית. מדובר ברצח ללא אבחנה ואובדן גג למיליון אנשים ויותר. אני לא יכולה לקבל את זה. זה קורע אותי. כתבתי וציירתי על זה".

בּרֶגר, שציוריה הוצגו בביאנלי בלונדון, ברומא, באיזמיר, בניו יורק ובקיוטו היא אמנית מוערכת ועטורת פרסים. בקיוטו לדוגמה קיבלה את הפרס על קידום השלום באמצעות האמנות. היום היא לא יכולה להתייחס לדבר אחר פרט למציאות הלא פשוטה בעבודותיה. לתערוכה האחרונה בבית האמנים בתל אביב  קראה "אות ו-כתם", כרמז לכתמי הצבע ול"כתם החרפה" של המלחמה ללא תכלית הנמשכת קרוב לשנתיים.

"רק הרג והרס", מסכמת בּרֶגר. "אני לא מבינה את זה ומנסה להשפיע בכלים של השירה והציור מה שאפשר. עם שלם הולך אחרי המובילים אותו כמו החלילן מהמלין. זה לא ייתכן".

את חושבת שאת מצליחה במאבק שלך לשלום?

"קשה להגיד. אני חושבת שיש בארץ קבוצה הולכת וגדלה של אנשים שחושבים שאין פתרון אחר. אני אופטימית כי בסופו של דבר ייכפו עלינו מדינה פלסטינית, ונוכל להשתלב יחד איתה במקום הזה, שמוקף במדינות אסלאמיות. אם נשכיל ליצור את הקשרים החברתיים והכלכליים בגובה העיניים בשוויון, ולא באפרטהייד, יש סיכוי שנצליח. הלחץ מבחוץ מעודד אותי.

במקביל חשוב להציף את הנושא של שלום ואני עושה את זה כמה שאפשר בשירים, בציורים תוך פרסום ברשתות החברתיות בתערוכות ובספרים שהוצאתי במהלך השנים ,שירים וציורים בעברית ואנגלית ".

אספלט ואקוורל בהוצאת תמוז- 2004, כוכב חיים- 2012 בהוצאת אבן חושן, הארץ המובטחת -עיתון 77 2022, אות ו-כֶּתם, קטלוג מפורט לתערוכה הרטרוספקטיבית 2024.

לוּ

רַק,

לוּ רַק,

כְּנַף צִפּוֹר הָיְתָה לִי,

מִצַּמֶּרֶת עֵץ יָרֹק הָיִיתִי 

צוֹפָה שָׁלוֹם.