לנשום את המילים: כשההזדמנות מגיעה לביקור בתוך המשבר

במשך שנים היא נמנעה מכתיבה והסתפקה בפתקים קטנים ששמרה לעצמה. אבל אירוע מוחי שעברה ב-2024 הפך עבור איריס קונפינו (65), מטפלת רגשית ומומחית לנשימה מעגלית, לנקודת מפנה שהולידה מעיין יצירה בלתי פוסק. עם שלושה ספרים עבי כרס שנכתבו כמעט ב"טרנס" וספר רביעי בדרך, היא מוכיחה שגמישות מחשבתית מאפשרת לנו לפרוץ את תקרת הזכוכית של עצמנו- בכל גיל.

אירוע מוחי שעברה בשנת 2024 סימן עבור איריס קונפינו נקודת מפנה בלתי צפויה.

אחרי יותר מ-25 שנה כמטפלת רגשית, המתמחה בין היתר בנשימה מעגלית, 

מצאה את עצמה קונפינו, כיום בת 65, נשאבת לעולם הכתיבה. מה שהחל שנים קודם לכן כתיעוד אישי על פתקים וביומנים, הפך בתוך זמן קצר למסע ספרותי שהניב שלושה ספרים עבי כרס, וכיום היא עובדת על הרביעי.

"לפני שהתחלתי ללמוד נשימה מעגלית בכלל לא כתבתי", מספרת קונפינו. "פחדתי לכתוב בגלל שגיאות כתיב ותחביר. התביישתי בזה מאוד. אבל במהלך הלימודים התחלתי לכתוב על פתקים קטנים, ובהדרגה הפתקים הפכו לגדולים יותר והכתיבה התפתחה יחד איתי. כשאימצתי את הבן שלי בשנת 2010, התחלתי לחשוב מה אני רוצה להשאיר לו. הבנתי שהירושה המשמעותית ביותר שאוכל להעניק לו היא תיעוד של התהליכים שעברתי בחיים, ההתמודדויות והדרך שבה מצאתי פתרונות. כך התחלתי לכתוב יומנים".

אלא שבשנים האחרונות קיבל התיעוד האישי תפנית. בעקבות האירוע המוחי שעברה ב-2024, שממנו התאוששה במהירות, המשיכה קונפינו לכתוב על חוויותיה בבית החולים ועל מה שעבר עליה לאחר מכן. בהמשך, כשחזרה מטיול בארצות הברית, הרגישה שיש בתוכה משהו שמבקש לצאת החוצה.

היא התיישבה מול הדפים והחלה לכתוב, והמילים החלו לזרום. בתוך כחודשיים גילתה להפתעתה שכתבה שלושה חלקים, כל אחד מהם בן כ-130 עמודים, שביחד התגבשו לספר אחד. אלא שזו הייתה רק ההתחלה. במהלך השנה שלאחר מכן המשיכה קונפינו לכתוב, ובסופה כבר היו בידיה שלושה ספרים, שכל אחד מהם בהיקף של כ-450 עמודים.

"הסתכלתי על מה שכתבתי ולא האמנתי", היא מספרת. "גיליתי כתיבה עם המון הומור, משהו שהפתיע אפילו אותי. הרבה פעמים בזמן הכתיבה אני מרגישה שאני נכנסת למצב של ריכוז עמוק מאוד, כמעט כמו טרנס. יש לי תחושה שהתודעה שלי היא זו שכותבת את הטקסט, ולא אני במובן הרגיל".

במה עוסקים הספרים?

"הספרים מבוססים על המסע האישי שלי, אבל הם לא רק סיפור חיים. הם עוסקים בשאלות שמלוות אותי במשך שנים: מי אנחנו באמת, למה אנחנו מרגישים את מה שאנחנו מרגישים, מה עומד מאחורי המחשבות וההתנהגויות שלנו, ואיך אפשר להבין את עצמנו טוב יותר. אני מתארת את החוויות שעברתי ואת התהליכים שחקרתי, כולל הדרך שהובילה אותי לעסוק בנשימה מעגלית. הרבה מהתשובות הגיעו תוך כדי החקירה והכתיבה. הכול פשוט התחיל לזרום. את הספר הראשון, 'כשהזדמנות מגיעה לביקור', כתבתי בשלושה חודשים. מאז אני ממשיכה לכתוב כמעט ללא הפסקה, וכבר נמצאת בעיצומו של הספר הרביעי".

מי כבר נחשף לספרים?

"שלחתי את הספר הראשון לאנשי מקצוע בתחום הספרות באנגליה, שקוראים ומעריכים כתבי יד. התגובות שלהם היו נלהבות, והם אמרו שלא נתקלו בספר כזה. גם המורה שלי קרא את הספר והתלהב ממנו. הוא ביקש רשות להעביר אותו ללקוחה שלו. הוא סיפר שקרא אותו פעמיים, ושבכל פעם שעלתה אצלו שאלה במהלך הקריאה, הוא מצא את התשובה כמה עמודים אחר כך.

"בהמשך פניתי גם ל- BOOK PIRATE  קבוצה של חמישה סופרים שמסייעים לכותבים חדשים להגיע להוצאות לאור. הם העבירו את כתב היד להוצאות שונות ברחבי העולם. אחת ההוצאות בארצות הברית גילתה עניין בספר, אבל בסופו של דבר החליטה שלא להתקדם, בשל חוסר ודאות לגבי הפוטנציאל המסחרי שלו. אני בהחלט רוצה שהספרים יגיעו לקהל רחב. חשוב לי שהם יהיו נגישים לקוראים, ואני מקווה לראות את הספר הראשון יוצא לאור גם באירופה".

איזה מסר את מבקשת להעביר באמצעות הספרים?

"שאם אני יכולה, כל אחד יכול. אני רוצה שאנשים שמרגישים תקועים, או כאלה שלא מצליחים להבין למה דברים מסוימים חוזרים על עצמם בחיים שלהם, יידעו שיש דרך. אפשר לשאול שאלות, לחקור את עצמנו, להבין מאיפה מגיעים דפוסים ואמונות, ולגלות שיש לנו אפשרות לבחור אחרת. זה מה שאני עושה במשך שנים, וזה גם מה שאני מביאה אל הספרים".

בחודש שעבר עברת אירוע מוחי נוסף. האם את רואה קשר בין האירועים הרפואיים שעברת לבין תהליך הכתיבה?

"את האירוע השני זיהיתי מוקדם יותר מהראשון. אני אדם שחוקר כל הזמן את הקשר בין הגוף, הרגש והתודעה, ולכן באופן טבעי גם החוויות הרפואיות שלי מעוררות בי שאלות. אני לא יכולה לקבוע שיש קשר רפואי בין הכתיבה לבין האירועים המוחיים, אבל מבחינתי כל חוויה היא גם הזדמנות להתבוננות וללמידה. האם האירוע המוחי הראשון שינה משהו במוח שלי וכתוצאה מכך התחלתי לכתוב? אני לא חושבת. הרי כתבתי ותיעדתי את התהליכים שלי הרבה לפניו. אבל אין ספק שהאירוע הזה סימן עבורי שלב חדש בדרך שבה הכתיבה קיבלה מקום".

בואו לבקר באתר שלי: